יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ג · הלכה ח
מי שהרשה את אחד וכו'. ואם [התנה] השליח שלא יכול לבטלו, הכל לפי תנאי.
ואין למורשה וכו'. ואפילו הרשה אותו על קרקע, יכול לומר אין רצוני שיהיה קרקעי ביד אחר, שמא יפסידנה.
לפיכך אם התנה וכו'. יש כאן מקום שאלה אם מת השליח הראשון... וכבר מת, או דילמא כיון שהתנה שיוכל לעשות שליח הוי שלוחו של משלח ולא נתבטל שליחותו, ומסתברא שלא נתבטל שליחותו של שני שהרי לא כתב ראשון לשני הרשאה אלא מכח הרשאת המשלח אשר בידו, הילכך הוי שליח של המשלח עצמו, שאם לא יכתבו בהרשאתו של שני שבא מכח הרשאת המשלח עצמו לא ידון עמו הנפקד, שהרי אומר לו מי ששלחך לאו בעל דיני הוא, וזה פשוט.