יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ו · הלכה ז
וכיצד שוין במוליך ומביא וכו'. זו שנויה בברייתא ואקשינן ותו ליכא והא איכא האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה ומשני כי קתני מילתא דליתיה בשאר שטרות מילתא דאיתא (בשטר) [בשאר] שטרות לא קתני.
כשם שהאשה עצמה. דעת הראב"ד לא מבעיא אם בא הבעל או אדון וערער צריכה לקיימו אלא אפי' אם לא יערער לא נתיר איסור אשת איש ואיסור עבד בלא קיום וכבר האריך בעל מגיד משנה פ"ז מהל' גרושין לבאר דעת רבינו והעולה מדבריו כיון שהגט יוצא מתחת ידה אינה צריכה לקיימו ומוקמינן ליה אחזקתיה ותנשא בו לכתחילה ואם יביא הבעל ויערער צריכה לקיימו והרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין שם כי כאן לא היתה כונת רבינו אלא להשוות גיטי נשים לשחרורי עבדים ולכן קיצר.
וכשם שהאשה [אומרת] וכו'. וכיון שאמרה בפני בי"ד בפני נכתב ובפני נחתם אפי' יבא הבעל ויערער אין משגיחין בו דלא גרעא משליח דעלמא שאם אמר בפני נכתב ובפני נחתם אין משגיחין בערעורו של בעל דאשה עדיפא משליח שהגט יוצא מתחת ידו ומכי מטי גיטה לידה איגרשה לה.