יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ו · הלכה ו
כל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי פסול וכו'. פ"ק דגיטין במשנה ודוקא עד אחד כותי ואחד ישראל אבל שנים כותיים פסול דלא קי"ל כרבן גמליאל דמכשיר בשנים וטעמא משום דחשידי ובעידי ישראל כשר דאי לאו דכותי חבר הוא לא הוה מחתים ליה לישראל מקמיה ואין עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה. וא"ת כיון דחשידי א"כ כוליה שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל דחתים לבסוף, תירצו בתוס' דאין לחוש כיון דהאי כותי כשר מדאורייתא דגירי אמת הם ע"כ, אי נמי אי לאו דקים ליה לישראל דכותי חבר הוא ולא חשיד לא הוה מחתים ליה מקמיה.
ובזמן הזה וכו'. דאמרינן דמות יונה מצאו להם בהר גריזים שהיו עובדים אותה ועשאום כגוים לכל דבריהם.
אנו למדין לצדוקין וכו'. דברי רבינו הם בצדוקי חבר דומיא דכותי חבר באותו זמן, ולא ידענא היכי משכחת לה שאם קבל עליו דברי חברות בפני ג' הרי [הוא] כישראל ואם לא קבל עליו כיון שהם כופרים בקבלה כולם פסולי עדות הם, וי"ל שקבל עליו דברי חברות בפני זה הישראל אשר חתם עמו דאי לאו דחבר הוא לא הוה מחתים ליה מקמיה אבל לא קבל עליו בפני שלשה.
בגט הוא אומר וכתב לה וכו'. ומגז"ש זו למדו ג"כ שהעבד חייב בכל מצוות שהאשה חייבת בהם. הא לא מתניא בברייתא.
ולא מחובר. ואקשינן בגמ' ותו ליכא [והאיכא] לשמה והא איכא מחובר, ושקיל וטרי ומסיק כי קתני מלתא דליתא בקדושין מילתא [דאיתא] בקדושין לא קתני והני תרתי איתנהו בקדושין.
אחד גיטי נשים וכו'. הך לא נשנית בהדיא בברייתא ותלמודא לא פריך עלה ותו ליכא והא איכא דאין חותמין זה שלא בפני זה, וטעמא משום דהוי בכלל וכל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים דאמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מאי טעמא אמר רב אשי גזרה משום כולכם.