יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ה · הלכה טו
מי שחציו עבד וכו'. טעמא כי יכה את שן עבדו, עבדו המיוחד לו [ומיהו] איכא למידק היכי משכחת להו הא קי"ל כמשנה אחרונה שהודו בה ב"ה לב"ש שכופין את רבו וכותב לו גט שחרור וכותב לו שטר על חצי דמיו, וי"ל כגון שלא הספיק לכתוב לו גט שחרור עד שהפיל את שינו אינו יוצא לחירות ואע"פ שכופין את רבו לכתוב לו גט שחרור צריך לכתוב לו העבד שטר חוב בחצי דמיו ואם היה יוצא בשינו לא היה צריך לכתוב שטר.