יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ג · הלכה ג
מי שמכרוהו בי"ד וכו'. אמרינן בגמ' דבמכרוהו בי"ד כתיב אם אדוניו יתן לו אשה, לו ולא למוכר עצמו, והא דקרי לה אשה אע"ג דאין קידושין תופסין בשפחה כיון שהכתוב התירה לו קרי לה אשה, וכבר שאלני חכם אחד וכי מפני שעבר עבירה אחת תהיה עונשו עברות אחרות שיבא על השפחה שיש בה משום נ'ש'ג'ז', וזאת תשובתי כי איסור שפחה אינו מן התורה אלא מדברי קבלה דכתיב יכרת ה' [לאיש] אשר יעשנה ואפי' לדעת המתרגם שאסורו מן התורה בלאו דלא [יהיה] קדש, מ"מ התורה אסרה והתורה התירתה לעבד כדי שיעבוד ועדין צריך טעם. ונ"ל שהכתוב מדד לו מדה במדה הוא גנב ותפס אומנות העבדים לפיכך יוליד עבדים שישארו במקומו והוא יצא, והתורה חסה עליו כי מן הדין היה שיעבוד לעולם, ומוכר עצמו לא עבר עבירה ולפיכך אסור בשפחה כנענית.