יקר מפז· רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ
חידושים על הפטרות
נח
רני עקרה לא ילדה ומקשי' בגמרא משום לא ילדה רני ומקשים העולם אמאי לא פריך משום דעקרה רני דמוקדם בפסוק ונ"ל ע"פ פירש"י על פסוק לא יהיה בך עקר ועקרה שאינו מוליד. ולכאורה גם כאן קשה מדוע לא פירש"י על פסוק ושרי עקרה שהוא בתחילת התורה ונ"ל דגבי ושרי עקרה אין שייך זה הפירוש משום דהאמת האמהות לא היו עקרות רק מחמת שקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים אבל אחר שהתפללו יהיה איגלאי למפרע כי היה ראוי להוליד וזה שפרש"י כאן על לא יהיה בך עקר שאינו מוליד ר"ל עקר שאינו מוליד לא יהי' בך אבל עקר המוליד כגון אמותינו יהי' שהקב"ה יתאוה לתפלתן ולכן לא מקשה הגמ' על רני עקרה כי עקרה י"ל מחמת שקב"ה מתאוה לתפילה אבל אח"כ יולדת אבל על לא ילדה מקשה שפיר:
כי מי נח זאת לי נראה לכך נקרא מי נח כי יכול להיות אם לא הי' נח הצדיק לקיים העולם בצדקתו לא היה קב"ה מביא מבול לעולם למען בל יבוטל עולמו:
לך לך
מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. נ"ל ע"ד שאפרש הכתוב וירדוף עד דן. דהנה איתא בזוהר שרשב"י היה ירא דלא ליתוקד עלמא בשלהובא דדינא דצדק וזה וירדוף עד דן שבשעה שרדף המלאכים היה ממשיך עליהם גבורות באותיות דן מאדנ"י ובזה היה מנצח אותם וזה העיר ממזרח שהיה אברהם יכול לנצח מלחמה. צדק יקראהו לרגלו ר"ל שהמשיך עליהם דינא דצדק. א"י וירדוף עד דן כפירש"י ויחלק עליהם לילה בחצות א' נעשה נס לאברהם וחצות השני נשמר עד חצות דמצרים וזהו וירדוף עד שהגיע זמן חצות לילה שנשמר למצרים שנא' עליו דן אנכי:
יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. אמרו חז״ל שהי׳ אברהם זורק עפר ונעשה חרבות ומקש נעשה חיצים וי״ל על כ' הדמיון של כעפר ועל כ׳ של כקש ונראה דכ"ף הדמיון מורה דקאי ג״כ על המלאכים שחרבותם הי' כעפר וחיציהם כקש לבל יזיק לאברהם:
וירא
ואשה אחת מנשי בני הנביאי׳ צעקה אל אלישע. ר״ל הפי׳ ע״ד דכתיב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו. י״ל האיש זה קוב״ה שנקרא איש מלחמה. ואשה זה כנס״י דבכל חצות לילה צועקת אל ה׳ על ששוכבת מרגלותיו ר״ל שהם בדיוטא תחתונה בגלות המר. ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתיך שריוה לקב״ה בשירות ותשבחות ובכל יום מיחדים שמך ועכ״ז אומות עכו״ם מבזין אותנו בגודל חירופין באמרם שאין תקוה ח״ו מפני שרואים אותנו זה שבע עשרה מאות שנה בגלות המר הזה ואכן אתה גואל אותנו:
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקי׳ קדוש הוא עובר עלינו תמיד. בזוה״ק בלק כתיב פי׳ על ותאמר אל אישה שהגוף אומר לנשמה כי איש אלקי׳ הוא ה׳ איש מלחמה. קדוש הוא ר״ל קדושתו עלינו תמיד בכל יום ויום.
נעשה נא עלית קיר קטנה. רב ושמואל פליגי ח״א עלי׳ עשו וח״א קיר ונ״ל שרמזו ג״כ לפירוש הזוהר הנ״ל שמדרך העולם ללכת אחרי עסקי העולם עכ״פ צריך לפרוש עצמו בעת התפילה ממחשבת חוץ וזה רמזו קיר ר״ל שצריך לעשות לו כמו מחיצה בינו למ״ז חלילה שבל יבלבלו כוונת תפלתו. ור״א עלי׳ רמז שאם אדם מתפלל על איזו דבר מצרכי העולם צריך להיות עיקר כוונתו לעולם העליון כי כשנחסר איזו דבר בעוה״ז וודאי חסר ג״כ בעולם עליון וזה שכינה בתחתונים צורך גבוה ובפרט באם אדם השלם מתפלל על איזה דבר ידע שגם עולמות העליוני׳ הם צריכים לזה למשל אם מתפלל לרפואה יכוין העיקר למעלה לרפאות שיברי שלם היא השכינה הק׳ וגם לרפאות את פצעי משיח קדשינו. ואם על פרנסה ידע כי גם מלאכים צריכין פרנסה רוחני׳. ואם לפעמים ח״ו לא נעשה בקשתו למטה אבל למעלה נעשה בקשתו כי עיקר התיקון צריך שיהיה למעלה ודרך אגב יתוקן גם למטה וזה פי׳ כרום זולת לבני אדם ודרשו חז״ל זו תפלה שעומד ברומו של עולם וב״א מזלזלין בהם. ר״ל שיש אנשים כשרואים שלא נעשה בקשתם מזלזלין ח״ו בתפילה אבל באמת לא כן כי דברים ההם עומדים ברומו של עולם ר״ל ששם נתקן הכל ויש להם עמידה וזהו שאנו אומרים פעמים באהבה ר״ל למעלה ולמטה. וזה רמז מ״ד עלי׳ ר״ל שתפילתו צריך להיות בכפלים למעלה ולמטה ואלו ואלו דברי אלקי׳ חיים. קיר קטנה אעפ״י שבתפלתו נתקנו עולמות עליונים עכ״ז צריך להחזיק א״ע בקטנות כמאמר הזוה״ק מאן דאי׳ זעיר אי׳ רב. ונשים שם מטה הוא ק״ש שעל המטה שצריך להיות בכוונה גדולה לבל יתחלפו נשמתו בנשמת עבד או אשה ולעשות הכנה בק״ש ערבית שיכול לקום חצות לעבדתו ית״ש. ושלחן הוא הקרבנות. שיתקרב א״ע לה׳ באמירת הקרבנות. וכסא הוא מלכות שצריך להמליך את הבורא ב״ה בפסוקי דזמרה ולספר נפלאותיו בשירת הים וכשיאמר הללו את ה׳ מן השמים ידמה בנפשו כאלו הוא עומד בעולם עליון ומצוה להם שיהללו את ה׳ כי איך שייך שיעמוד למטה ויצוה למלאכים ועליונים. ומנורה זהו השבעה קני מנורה רמז לברכת ק״ש שהם ז׳ בשחר שתים לפני׳ ואחת לאחרי׳ ובערב שתים לפני׳ ושתי׳ לאחרי׳ גם רמז לז׳ ימי השבוע וכ״ב גביעים רמז לכ״ב תפילות שבכל ימי השבוע שממשיכין השפעות ע״י שזה רמז גביעים ושלשה גביעים בקנה אחד רמז לג׳ תפלות שבכל יום. ובמנורה ארבעה גביעים גוף המנורה רומז לש״ק שבו ד׳ תפלות והתפלות של חול עושים הכנה על כל תפלות ש״ק. והתפלות שבת עושים הכנה על תפלות חול של אחר שבת והי׳ בבוא עלינו יסור שמה ר״ל בבוא הקב״ה לשכון בו יכול עי״ז לשרות בו:
חיי שרה
ואדני' בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך. לפי שיש אדנות טובה היינו לקבל אדנות ה' עליו ויש אדנות רע ח"ו של היצר וזהו מאמר הכתוב האדנות של יצר הוא חגית לשון חג וי"ט שהוא מסיתו ללכת אחר התענוגים מתנשא לאמר אני אמלוך שסובר שהוא כבר איש תם וישר ויעש לו רכב ופרשים ר"ל לפי שיכול לומר פירושים בתורה. וחמישים איש רצים לפניו שסובר שנו"ן שערי בינה נפתחין לו. ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה את עושה ר"ל כי הללו שעובדים תמיד את ה' שולח לפעמים הרהורין בישין במחשבתם לטובתם כדי שיבואו עי"ז למידות ענוה כשרואין עבודתם שאינו כראוי בעיניהן. אבל למי שהקב"ה שונא ח"ו כתוב חושך שבטו שונא בנו והן סוברין שיכולים ללמוד ולעשות וזהו לא עצבו אביו ר"ל הקב"ה אינו שולח להם שום עצבות או נסיון משום רע לאמר מדוע ככה את עושה ככה הוא ר"ת כתר כל הכתרים לפי שאם אדם עושה מצות ומכתיר להקב"ה צריך הוא לומר שהוא כתר כל הכתרים ר"ל מה שאני מכתיר לו הכתר הזה ג"כ שלו לפי שהוא נותן בו כח ושכל להכתירו ולעבדו. וזהו ולא עצבו אביו לאמר מדוע ככה עשית ר"ל שלא הגיע אליו שום עצבון מקוב"ה לאמר מדוע ככה ר"ל כדי שעי"ז יאמר מדוע ככה מדוע את סובר שאני מכתירו הלא הוא כתר כל הכתרים. וצדוק הכהן ובניהו בן יהודע ונתן הנביא ושמעי ורעי הם אותם שהם אחים וריעים לקוב"ה והגבורי' אשר לדוד הם המתגברים על יצרם לא הי' עם אדני' הוא אדנות היצר רק עם אדנות הקדושה:
תולדות
משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי. משא הוא לשון נבואה קשה לפי שהוא כמשא וגם הוא אותיות אשם. אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו ר"ל לכך דיבר נבואה קשה מפני שקוב"ה אוהב אתכם ואתם אומרים במה אהבתנו וזהו באמת אשם גדול כי זהו בעצמו אהבה מה שבחר בנו מכל עם וצוה לעמוד לפניו ולשרתו ואם זוכה אדם לזה לעבדו ולחשוב כעומד לפניו ממש ואומר ברוך אתה נגד ה' פנים בפנים ממש כאשר ידבר איש אל רעהו הנה אין לך מתיקות גדול מזה וכמו שאמרו תלמידי מורי ורבי אתה כהן לעולם ר"ל זהו חסד גדול אם זוכה אדם לומר לפניו אתה פנים בפנים דכהן הוא לשון חסד וזה הרמז אתה אתה תמין גחין רישא ר"ל אם משער דעתו כי הקב"ה אשר מלוא כה"כ הוא עומד נגדו צריך להיות גחין רישא ולהיות מוכנע לפניו ית"ש וגם מלא כל הארץ הוא ר"ת מכה כמאמר חז"ל כל עשב יש לו מלאך המכה עליו ויאמר לו גדל ר"ל שכח המזל שעליו נכנס בהעשב וגדל עי"ז כך כשאומר האדם מכה"כ צריך להיות מכה ליכנס כל הקדושה שמו ית' אשר מלא כה"כ ועי"ז יכול ליגדל בקדושה. ובזה מתורץ קושית העולם שמקשין האיך התשובה של במה אהבתנו בפסוק הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב כנ"ל. ולדברינו ניחא כי זהו בעצמו האהבה במה שמכונה בשם יעקב וזה ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי. משל למלך שהיה לו שני בנים וגירש אחד מפלטין שלו וא' גידלו בביתו ובהיכלו בוודאי אין שייך לשאול למלך במה אהבתנו:
ואשים את הריו שממה. הר נקרא מלשון הריון. ע"ש שהרים נושאים עליהם זה זהב וזה כסף. וזה ואשי' הריו שממה ר"ל מה שעכו"ם חושבים ונושאים עלינו לגזור גזירות רעות ח"ו הקב"ה מבטל אותן:
לכם הכהנים הבוזים את שמי באמרכם שלחן ה' נבזה הוא. ר"ל זה שהם אומרים שדבר נבזה הוא שהקב"ה יקבל נחת מאתנו בזה הם בוזים שמי כמו שהארכתי בפ' לך לך. ועתה חלו נא פני אל חלו הוא לשון חלונות כי כל אות הוא כמו חלון להסתכל ע"י להשי"ת. אין לי חפץ בכם ר"ל כי העולמות הנקראים אין הוא אשר חפץ בכם:
ומנחה לא ארצה מידכם. ר"ל האין ירצה המנחה מכם:
וישלח
ויברח יעקב שדה ארם. ארם נקרא לשון תרגם. ותרגם הוא קרוב ללשון קודש כך הקליפה דוגמא נגד הקדושה וכל מה שנעשה בסידרא דקדושה נעשה בעולם התוהו. וזה ויברח יעקב שדה ארם ר"ל כל מי שרוצה לברוח מהקליפה וס"א צריך להיות בחי' יעקב שיהי' כמו עקביים:
ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר צריך לדקדק הלא בעת שהי' יעקב בבית לבן אז עדיין לא נקרא שמו ישראל שהוא מדריגא עליונה אותיות לי ראש. ונ"ל שביום שנברא יעקב הי' נברא בבחי' ישראל עד"מ האדם נברא בבחי' נפש רוח נשמה חי' יחידה וכל אחד בא בזמנו. כשמגיע לי"ג שנה מגיע לו רוח ולכ' שנה לנשמה וכל מה שעובד ה' יותר מגיע למעלה יתירה ואח"כ חי' ואח"כ יחידה שהיא מדריגא גדולה שלא זכו בה אלא יחידי סגולה שהי' עם ה'. ונפש רוח ונשמה חי' הם נגד הוה"י ויחידה הוא נגד הקוץ של יוד. וזה הרמז ראיתי בני עלי' והם מועטים ר"ל עלי' על יוד אותם שהם בבחי' קוצו של יו"ד שהגיע להם בחי' יחידה שיהי' אחד עם ה' ית' הם מועטים וצריך האדם לתת לב לראות כמו שהוא הולך וגדול כן יגדלו בו מדרגות הללו. ובאשה שמר שצריך לשמור האשה יראת ה' הוא הנשמה הק':
ואנכי ה' אלקיך מארץ מצרים הוא יצה"ר שהוא מצירים אעפי"כ אנכי ה' אלקיך שאני נותן לך כח זה. ואלקים זולתי לא תדע. אלקים פי' כח שהוא כח כל הכוחות מלשון אילי ארץ ר"ל גם בשעה שעושה עבירה ח"ו עושה בכח שלי שאם רציתי נוטל הכח ממנו וצריך שידע זאת שעושה הכל רק בכח השי"ת והרי זה כנוטל מקל מהמלך ומכה אותו בו ע"כ צריך ליזהור מעבירה. ומושיע אין בלתי ר"ל אם עשית תשובה ג"כ הוא ע"י כח שלי כי אני הוא המושיע ואהי להם כמו שחל יש לרמז שהשר עשו ושר של ישמעאל שהם ס"מ ורהב גימ' שחל והשר של אדום הוא כנגד אהבה שמביא לאדם אהבות רעות ח"ו ויצה"ר של ישמעאל מביא לאדם התלהבות עד שבוער את האדם לעבירה. ואם אמור יאמר האדם איך אני יכול לסבול מעשי שאני נברא בבחינת יצרי רעים ההם לזה אמר השי''ת ואהי' לכם כמו שחל ר"ל שאני נתתי להם כמו בחי' היצרים הללו ולא רעים ממש שאם אתם רוצים תוכלו ליקח אהבות ההם לעבודה השי"ת לאהוב אותו והתלהבות ג"כ לצרכי גבוה לבד. שובה ישראל עיין בשבת תשובה:
וישב
כה אמר ה' על מכרם בכסף צדיק. י"ל דהנה בוודאי כשנולד האדם והוא נקי מעבירות מוכן להיות צדיק גמור רק אח"כ כשהולך אחר תאוות והמדות רעות הוא מוכר זה שהי' מוכן להיות צדיק בחילופי חמדות ותאוות רעות. וזה על מכרם בכסף צדיק שהוא מלשון נכסוף נכספתי לשון חמדה כנ"ל:
ואיש ואביו ילכו אל הנערה כו׳ י"ל היה לכתוב בהיפוך כדאי' בגמ' הוא ובנו באו על נערה המאורסה ביה"כ. וי"ל ע"ד דאיתא בזוה"ק על פסוק ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן. א"ר יודא א"ר יוסי נפש המתאוה אומרת לאחרות אבינו זקן זה יצה"ר שנקרא מלך זקן וכסיל. נרדוף אחריו כשאר כל הרשעים שבעולם ואין איש לבוא עלינו. אין איש צדיק בארץ ואין איש שליט על יצרו ולית אנן בלחודוי חייבין נעשה כדרך כל הארץ שהם חייבין עכ"ל. וזהו ג"כ ואיש ואביו ר"ל שהיצה"ר מסית לאדם לעבור עבירות ואומר שגם אביו שהוא רומז לצדיק עובר ג"כ עבירות באין אדם צדיק בארץ כו' וזהו הפירוש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הוא מלשון עיני העדה הצדיקים ומזהיר הכתוב שלא תאמרו בלבבכם שגם עיני העדה עוברים עבירות ורשאים אתם ג"כ לעבור. וזהו אשר אתם זונים אחריהם שאתם עוברים אחרי עיני העדה במה שאומרים כנ"ל. וכאן אמר הכתוב אחר כך ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים האף אין זאת בישראל נאום ה'. ר"ל שבוודאי יש צדיקים בישראל:
ותשקו את הנזירים יין ועל הנביאים צוויתם לאמור לא תנבאו ע"ד שפרשתי הפסוק טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים. ר"ל ע"י המון רשעים רבים שעושים רשעות הרבה ועי"ז בא להצדיק הרהורין בישין והטוב מתמעט לצדיק. וזהו ותשקו את הנזירים יין הם הצדיקים הפרושים. יין הוא החמדות. ומחמת זה לא יוכלו הנביאים לנבאות כי הנביא צריך להיות מופרש ומובדל מן העולם ולהתבודד במחשבתו עם הבורא ב"ה ועי"ז בא לנביאות ומחמת שבא לו הירהורין בישין מרשעת הרשעים צריך להלחם נגד יצה"ר ואין לו פנאי להתבודד לקבל הנביאות וזה על הנביאים צוויתם לאמר לא תנבאו:
ואיש ואביו ילכו כו' למען חלל שם קדשי יש לדקדק וכי כוונתם היה למען חילל ה' בוודאי היה כוונתם רק למלא תאותם. אלא י"ל כמו שאמרו חז"ל ולא עוד אלא שאומר תן לי מקום לפי שלא יכול למרות עיני אדוניו ורואה אותו לכך אומר במחשבתו שהקב"ה מסלק עצמו ואינו משגיח במקום הזה שעושים עבירה. ובאמת לא כן הוא שהקב"ה משגיח על כל מעשה ב"א ונמצא שעושה חלול כביכול בשם קדשו באומרו שאין ה' במקום זה וזה למען חלל:
הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו י"ל פ' דהנה קודם שעומד אדם להתפלל יראה שלא יעמוד מתוך דברי שטות אלא צריך להתוועד קודם לפני מי יעמוד להתפלל כמו שהחסידים הראשוני' היו שוהים וגו'. וזה הילכו שנים יחדיו ר"ל היכול אדם לילך עם ה' לומר אדני שפתי תפתח גם כל התפלה שצריך עם ה' ביחד ולומר ברוך אתה פנים בפנים. זהו אי אפשר בלתי אם נועדו שהתוועד א"ע קודם התפלה להתיישב דעתו לפני מי יעמוד. וזה אם נועדו כבר:
הישאג אריה ביער וטרף אין לו. ע"ד שאמרו רז"ל נתנו עלי בקולם זה ש"ץ שאינו הגון וש"ץ שאינו הגון הוא זה שכל תפילותיו אינם רק לצורך עצמו למזונות ורפואה וסליחה והלואי שיתפלל אדם בבחי' זאת עכ"פ. ואעפי"כ מוכיח הנביא שלא יהיה עיקר תפלתו לצורך עצמו. וזה הישאג ר"ל האם ישאג אדם כארי' ביער וטרף אין לו היינו רק עבור מזונות כי צריך להיות עיקר התפילה רק עבור השי"ת ולכבודו. וזהו אמר הכתוב אח"כ היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם ילכד. כפיר הוא הצדיק שנאמר וצדיק ככפיר יבטח לפי שמקטין עצמו אע"פ שגדול הוא מאוד ועושה א"ע ככפיר וז"פ היתן כפיר קולו ר"ל שהצדיק עיקר תפלתו אינו אלא ממעונתו לעשות נוה להשכינה לגאול אותה מהגלות ולבנות ב"ה ב"ב כמ"ש זה אלי ואנוהו. ותרגומו ואבני לי' מקדש. א"י פי' ממעונתו שכל התפלות עושים היכלו להשי"ת שכביכול הוא ישכון בהתיבות האלו אלא שהתיבות נבדקים אם הם ראוים לעשות היכלות לו ית' למשל אם אומר ברוך אתה נבדק אם עמד נגדו ית' פנים בפ' ואם אומר מלכנו נבדק אם קיבל עליו מלכותו. ואם מזכיר ה' נבדק אם כיון כמ"ש בש"ע כוונת שם הוי"ה ושם אלקים. וזה היתן כפיר קולו ממעונתו ר"ל מתפילתו שעושה מעונות והיכלות לו ית' בלתי אם לכד. ר"ל שבוודאי הוא לוכד כביכול שהש"י ישכון בהתיבות האלו:
היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד דהנה מדרך היצה"ר הוא שמחטיא את האדם ואח"כ הוא בעצמו שובר את לבו להיות מוכנע להש"י ואח"כ מרשיעו עוד הפעם אחר פעם כמו ששמעתי מהק' מוה' אלימלך מה שאחז"ל בראתי תורה בראתי תבלין הוא שבודאי אין אדם יכול לעבור עבירות כל ימיו כי הי' נמאס אצלו והתורה הוא אצלו כמו תבלין שממתיק לו החטאים שע"י התורה שלומד אח"כ סובר שעשה תשובה ואח"כ מחטיאו מחדש וזה היעלה פח מן האדמה ר"ל כמו שפרש"י ז"ל כשנאחז בו העוף כשהוא רוצה לברוח עוקר את הפח ומעליהו ממקומו מעט ואותו היא כבר נלכד כך היא המשל אע"פ שהיצה"ר מסיתו לברוח מהפח לעלותו על מעלה אעפ"כ הוא כבר נלכד שלוכד אותו אח"כ פעם אחרת עוד י"ל על פסוק ולא תתורו אחרי לבבכם דהנה איתא בכתבים דאם מכוין אדם א"ע בזה השם של תתורו אם הוא ניצל מעבירות. ויש לתת טעם לשבח ע"ד מאמר חז"ל ואם לאו יזכור לו יום המיתה וזהו הכונה של ולא תתורו ר"ל שהוא יזכור שלא יוותר בזה העולם ועי"כ ניצל מעבירה:
מקץ
אז תבואנה שתי נשים לפני המלך ותעמודנה לפניו ותאמר האשה האחת בי אדוני. הוא הסיטרא דקדושה המתווכחת עם הס"א ותאמר הסיטרא דק' בי אדוני ר"ל בי האדנות של הקב"ה אני והאשה הזאת יושבת בבית אחד ר"ל כמו שכתבו מולדת בית נקרא תורה ומצות האנשים היושבים תמיד בפנימיות ועובדים את ה' ומולדת חוץ המה היפוך של אנשים האלו. וזה בבית אחד שגם הס"א נברא כדי שלא נשמע אליו רק כדי לשברה ולעבוד ה' בזה. וימת בן האשה הזאת לילה אשר (שוכבת) [שכבה] עליו ר"ל שטוענת הסיטרא דק' שהס"א מסית את האנשים לחטוא. אשר (שוכבת) [שכבה] עליו ר"ל אלו החוטאים ביותר היצה"ר שוכב עליהם ח"ו ומדחיקן לחטוא ולילך אחר תענוגי עוה"ז ולא עוד אלא ותקח את בני מאצלי ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי ר"ל שהיא אומרת שתענוגי עוה"ז טובים הם וצריך לילך אחרי' ולא אחרי מעשה המצות כ"א היו יודעים עכ"פ שהם במדריגה זאת ולא זה הוא עיקר לילך לרדוף תמיד רק על המחיה והכלכלה היא מדה טובה אצלה אלא לא מבעיא שאין מחזיקין זאת למדה מגונה רק הם אומרים שנכון לעשות כזה ומביאין ראיה מגמ' גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מי"ש וסוברים שזהו המצוה אבל להגות בתורה זהו כמו מת מפני שמחוסרים פרנסה ומצפין לשלחן אחרים וזה ותקח את בני מאצלי ותשכיבהו בחיקה כנ"ל בנה המת השכיבה בחיקה ר"ל כי אומרת שמדה שלה הוא חי ולתורה ותפלה שהוא באמת דבר חי אמרת להיפך. ואקום בבקר להניק את בני י"ל ע"ד שאמרו ג' משמורות הוי הלילה משמר א' חמור נוער רומז על כת א' שהם כמו חמור רובץ תחת משאו על טורח מחייתם. שני' כלבים צועקים רומז על כת ב' שצועקים על האנשים הכשרים ככלבים ואין חוששין על כבוד ה' וגם בעומדם להתפלל תפלתם אינו רק לצורך עצמו כדאיתא בזוהר כל טבין דעבדין לגרמי' עבדין. משמר שלישי תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. רמז להאנשים צדיקים אשר תמיד הם מצטערים על גלות השכינה ומקטינים א"ע כתינוק כמאמר דהע"ה כגמול עלי אמו כתינוק הזה שאין לו שכל ואינו יכול לדבר שיתנו לו לאכול רק מצפה מתי תבוא אמו ותניקהו כך הצדיקים מקטינים א"ע לפני ה' ואומרים שאין להם שכל אלא מצפים מתי תבוא האם היא השכינ' הק' ותניק אותם בתורה ותפלה (ומספרים) [ומספרת] עם בעלה ר"ל שעומדים בחצות לילה ומספרים עם השי"ת ומתודים על עונותיהם מנעורם עד היום ובוכין על גלות השכינה ובפרט ביומי טבת ושבט שהוא עת לבכות על גלותה וזהו הפי' ואקום בבקר להניק את בני והנה מת ואתבונן אליו והנה לא היה זה בני אשר ילדתיו ר"ל שהס"א טימא אותו בהרהורין בישין. ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת ר"ל שס"א טוענת כנ"ל וסטרא דקדושה טוענת כי בנה החי הם מעשי המצות ודברי חברתה הוא מת כאשר באמת ויאמר המלך קחו לי חרב וגזרו את הילד ר"ל שהקב"ה אמר זה להכריע בין המתווכחין האלו. קחו לי חרב זה חרבו של מ"ה בשעה שאדם נפטר נראה מה הוא נוטל עמו זה הוא הדבר החי אם נוטל עמו מה מתענוגי עולם או תורתו עומדת לו: ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על הילד תנו לה את הילד החי ר"ל אנשים הצדיקים מבקשים תמיד מאת ה' שיביא כל הטובות על עמו ישראל כדי שיחזרו כולם בתשובה: וזאת אמרה גם לי גם לך לא יהיה כי אנשי רשע מבקשים שיהיו כולם כמוהם:
ויחי
ושמרת את משמרת ה' אלהיך. ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה. לפי שדרשו רז"ל ואהבת את ה' אלקיך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר וצריך להבין היאך יכול לעבוד את ה' ביצה"ר אלא כך כונת רז"ל ביצה"ר ר"ל אם היצה"ר הוא מסיתו לאהבה רעה ינצח האהבה זו לאהבת הבורא ב"ה וכן כל דבר שיצרו מסיתו לחטוא או לתאות רעות ישבר התאוה הזו ויתאוה לעבוד הש"י בזה. וז"פ למען תשכיל את אשר תעשון והבן. ואת כל אשר תפנה שם ר"ל שתמיד יהי' בדעתך שצריך אתה לפנות מזה העולם ועתיד אתה ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ואם היצה"ר מסיתך לתענוגי עולם תחשוב בדעתך שתענוג זה יהי' כמעט רגע וצריך לילך אח"כ לעולם הנצחיי.
לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל. וי"ל פי' ונבאר תחלה מה שיחזקאל ראה (יחזקאל א, כו) ועל דמות כסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וצריך להבין מה כסא שייך בו שאינו גוף ולא דמות הגוף אלא הכסא הוא מה שמלאכים נושאים עליהם המלוכה של הקב"ה ואומרים אתה אלהינו ואתה אבינו ואתה בראתנו ואמר יחזקאל שראה דמות אדם עליו מלמעלה ר"ל שהדמות כמראה אדם מה שבני אדם ממליכים אותו הוא מלמעלה מכסא המלוכה שהמלאכים ממליכים אותו לפי שהמלאכים הם כח הכרחי שאין להם יצה"ר אבל ב"א שיש להם יצה"ר ואעפ"כ הם עובדים את ה' וזה שראה יחזקאל ועל דמות כסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וזה הפי' ולא יכרת לך איש מעל כסא ישראל ר"ל שאם תעבוד את ה' לא יכרת בשבילך הדיוקן אדם אשר הוא מעל כסא כנ"ל:
ושלמה ישב על כסא דוד אביו. לפי מה שאדם עובד את ה' ית' למשל אם נותן צדקה או לומד תורה או עושה תשובה ובפרט בימי שובבים שהוא עת תשובה צריך האדם לומר שזה אינו שלו אלא כ"ז הוא מהש"י וז"פ ושלמה ישב על כסא דוד אביו ר"ל מה שהי' יושב על הכסא וממליך את הש"י הי' אומר על הכל שהוא מאביו. ותכון מלכותו מאד ר"ל אם יעבוד כך שידע שהכל הוא מה' אזי תכון מאד. מא"ד הוא אותיות אדם ר"ל שתכון המלכות אדם מה שממליך אותו כמו שביארתי למעלה:
שמות
לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו. וי"ל למה פתח בזאת לשון נקיבה וסיים בזה לשון זכר וי"ל דכתיב (חבקוק ג, יא) שמש וירח עמד זבולה וצ"ל למה לא כתיב עמדו זבולם אלא שמש וירח זה הקב"ה דכתיב שמש ומגן ה' וכמו דאי' ששאל מין א' אתם אומרים שכל בי' עשרה שכינתא שריא והלא כמה בי' עשרה בעולם וכמה שכינות יש והשיב לו זריחת השמש שבביתך למה אין אתה מגרשה מביתך אלא מפני שממלא כל העולם. ומה השמש שהוא רק אחת ממשמשיו כך הקב"ה לא כ"ש הרי שדימו חז"ל אותו כביכול לשמש ונבאר זה דכמו השמש הוא אור זורח בכל יום בלי גרעון. והירח זורחת פעמים בתוספת ופעמים בגרעון שאם היא עומדת בכיון נגד השמש גדל אורה וכל מה שמתרחקת מהשמש נגרע מערכה כן הקב"ה כביכול זורח בכל העולמות באין גירעון ח"ו אלא הגירעון הוא בהמקבלים שאם אדם עובד ה' כראוי אז זורח בו הקב"ה וזה נקראת שכינה שכן יה וכן מצינו בנתן צוציתא שהי' נואף כל ימיו ובסוף תבע לזונה א' ואמרה לו אוקיר למרך ועי"ז כבש יצרו ועשה תשובה והי' מאיר צוציתא דנורא באנפוהי. ואם ב"א אינם עובדים כראוי ח"ו אזי הוא כמו פגם הירח כביכול ולא שהפגם הוא בו ח"ו רק הפגם הוא מה שהי"ת ראה ח"ו בצרתם ועושה עצמו כביכול כלא יכול להושיע כמו שבארתי הפ' ועתה הנה צעקת ב"י באה אלי ואמרו חז"ל כ"מ שנאמר הנה הוא שמחה וצ"ל מלת הנה שנא' כאן מפני שאם ח"ו עוברים רצונו אזי ח"ו התפלות צועקים כי אינם יכולים ליכנס לפניו ית' והוא צער לפניו שרואה בניו בצרה ואין מושיע כמאמר המשורר עורה למה תישן ה' הגם שאין שינה לפניו ח"ו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא שאם ח"ו עוברים רצונו עושה עצמו כישן ולא יכול להושיע כביכול וזה אמר הקב"ה למשה ועתה הנה הוא שמחה שצעקת ב"י בא אלי ושמחה לפני שאושיע את בני. וז"פ הכתוב לכן בזאת יכופר עון יעקב שתראה לעשות תשובה כ"כ עד שיכופר הפגם שפגמתי בזאת וזה כל פרי הסר חטאתו ר"ל שתעשו תשובה כדי שיהי' להקב"ה תענוג במה שנקרא זה שישפיע לב"י כל טוב כי פרי ר"ל תענוג. לא יקומו האשרים והחמנים אשרים וחמנים הם עון זרע לבטלה ח"ו שהוא כמו אשירה אילן שנטעו תחלה לע"ז וחמנים ר"ל הנבראים ממנה הם כמו אלילים וצריך לעשות תשובה ובפרט בימי שובבים שמסוגלים לזה כדי שלא יהי' קיום לאשירים וחמנים ואם יעשה תשובה אזי וזה כל פרי יהיה תענוג לפניו ית' מה שיהי' נקרא זה ויושיע את עמו ב"י ב"ב אמן:
וארא
וישבו עליו לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח. וי"ל למה כפל וישבו לבטח אלא י"ל דהנה אמרו העוה"ז דומה לפרוזדור בפני עוה"ב הפי' פרוזדור הוא לשון פרזי כי טרקלין הוא פנימי בהיכל מלך וחצר היא פתוח. וז"פ פרוזדור ר"ל פרוז דור והוא מפני שרוב ב"א סוברים שעוה"ז הוא כמו דירה פתוחה בחמדת כל ועי"ז העוה"ז פתוח לפניהם ועה"ב נסתר מאתם והוא כשחוק בעיניהם ומעט מזעיר אשר הם נכנסים בהיכל מלך פנימי ולזה הבטיח הפ' ובנו בתים שכל כונתם לא יהי' רק לבנות בתים לה' ר"ל שיכנסו בהיכל מלך ונטעו כרמים הוא לשון תענוג שיראו תמיד לעשות תענוג להש"י וישבו לבטח מפני שאחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לכך אם יתנשא כ"כ לעשות תמיד נ"ר לפניו ית' ברור הוא שבודאי יתנשא יצרו בכפלי כפלים נגדו לזה הבטיח הכתוב שנית וישבו לבטח שסופו לישב בטח:
וידעו כי אני ה' אלהיהם י"ל הפי' ומתחלה נבאר מה שאומרים בתפלת שבת ולא נתת ה' אלקינו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים היאך שייך שהקב"ה מצוה שבת לעכו"ם ומה שבח הוא זה שלא נתנו להם אלא פסילים הוא אם אדם עושה מצוה או לומד תורה ומתפלל וסובר שהוא בעצמו עושה זה ואומר בלבו שעובד ה' ה"ה כמו פסל ולזה הזהיר הכתוב לא תעשה לך פסל כנ"ל ולזה אמר אח"כ אני ה' אלהיך פי' שצריך לדעת שכל מה שעובד אני ה' בדבר הזה ואני הנותן לך כח לעשות חיל וז"פ ולא נתתו לעובדי פסילים שקדושת שבת אינו יורדת לאדם שסובר שמתפלל ועובד ה' וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים ערל פי' אטום ר"ל שעי"ז נעשה כמו אטום ואינו יכול לשכון קדם סיבות כל הסבות וז"פ וידעו כי אני ד' אלהיהם ר"ל שהבטיחם שכל מה שיהיה עובדים ה' יהי' יודעים שאני ה' וע"י כח שלי עושים תורה ומצות האלו:
מסעי
כי אם תכבסי בנתר ותרבה לך בורית נכתם עונך לפני נאום ה' י"ל פי' דידוע דאם עושה תשובה מאהבה נעשה מעונות זכיות. וזה אם תכבסי כו' ר"ל אם תרבה בתשובה כראוי אזי נכתם עונך ר"ל לשון כתם פז שיעשה מהעבירות כתם פז להכתיר להקב"ה.
כי פנו אלי עורף ולא פנים לכאורה הלשון כפול וי"ל כי פנו אלי אע"פ שעבדו אותי בתורה ותפלה ופניהם ולבם אלי. אבל הוא רק עורף ולא פנים ומפרש אח"כ מה טעם כי מספר עריך הי' אלהיך יהודה עריך הוא לשון התעוררות ר"ל בכל מה שעוררת לבך לה' הי' אלקיך ר"ל שאמרת כי מכחך בא לך זה ועי"כ נתגאה ואין זה עבדות הראוי' רק צריך שידע שהכל מאת אלקים הוא וכל החכמה ותבונה ואהבה ויראה הוא מאתו ית' וז"ש אח"כ הלא מעתה קראת לי אבי ר"ל שהשכל נקרא אב להדיבור לפי שקודם הוא תופס בשכלו מה שידבר. וזה מעתה קראת לי אבי שהשכל שאתה עובד אותי לי הוא שבא ממני ומכוחי אלוף נעורי אתה:
ראה
עניה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרבוץ בפוך אבניך הנה האמת שישראל הם עניה סוערה שלבם סוער מרוב הצרות ואינם מקבלין תנחומין מרוב צרות המתחדשות שכל גדולתן של ישראל לא הי' רק י"ב מאות שנה אח"כ נכנס טיטוס בהיכל ונהרגו כמה רבבות חסידי עליון ע"כ לא רצו לקבל תנחומין אבל באמת צריך להבין הנחמה שהקב"ה מנחם אותם בפוך אבניך מה הן חשובין האבנים של פוך וי"ל פי' דהנה כשקראתי בתורה הפרשה של עיר הנדחת ועלתה במחשבתי במה שפליגי אמוראי. ח"א עיר הנדחת לא היה ולא נברא וח"א הי' ואני בעצמי ישבתי על תלה ובודאי לא הי' מכחישים זא"ז רק מ"ד אני ישבתי על תלה סובר שזה קאי על ירושלים שנחרב וכשקריתי בתורה פ' והיתה תל עולם לא תבנה עוד הי' נשבר לבי בקרבי ומיד ה' האיר עיני כי באמת לא נשרף הבית וטיטוס לא נכנס בהיכל לפי שהקב"ה הגביה ב' מקדשים למרום רק הם דימו שחרבו אותו אבל באמת השני בתי מקדשים הם עד היום קיימים במרום ולעתיד עת בוא גואלינו ב"ב הקב"ה מוריד הבית שני בעצמו שעלה והבית ראשון יהי' למעל' ויהי' מאירים זה נגד זה ולא תחרוב עוד וז"פ של לא תבנה עוד כי לא יצטרך לעתיד לבנותו מחדש כי לא נחרב כלל. וזהו הנחמה ג"כ הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ר"ל שהוא כמו אדם שעושה אחיזות עינים ומראה אש ומים ואינו לא אש ולא מים כך הקב"ה מנחם את ב"י שבהמ"ק לא נחרב רק שעלה למעלה והם דימו שחרבו ולעתיד מוריד אותה. ויסדתיך בספירים פי' כמו שהספיר הוא אבן קשה שהכשיל אשר מכין בו עליו נשבר והאבן שלם כן הקב"ה מצחצח את בהמ"ק אשר הורם למעלה כדי שלא תוכל לחרוב עוד למשל כמו שהגוף כשנקבר בקבר מצרף אותו ע"י חיבוט הקבר או ע"י גילגולים עד שלעתיד נעשה הגוף בעצמו כמו נשמות המלאכים ותעמוד בעת תחיית המתים ולא תמות עוד כי אם הי' נשאר בו מעט גשמיות הי' צריך למות עוד ואל תתמה על זה כיון שיש בעלי כימיאה שעושים מעופרת זהב. וזה פירוש ויסדתיך בספירים שהבטיח לישראל שלא יחרוב עוד כספירים הללו. ועוי"ל הנחמה זאת על ישראל עצמם דהנה כשמגיעין ימי אלול שהם ימי רצון שבער"ח אלול אמר הקב"ה למשה פסל לך צריך כל אדם לעשות תשובה ואל יאמר האדם איך אוכל לעשות תשובה שקלקלתי את מעשי הרבה ובאיזה פנים איקום קדם מלכא קדישא לעשות תשובה אל יאמר כן כי בודאי אם יקבל עליו לבל יחטא עוד בחרטה גמורה ועזיבות חטא יהי' במדריגה גדולה כמ"ש בס' אוה"ח ע"פ כי יסיתך אחיך כו' או ריעך אשר כנפשך לאמר אחיך הוא היצה"ר שעושה א"ע כאח או ריעך אשר כנפשך שאם ח"ו הרבה לפשוע אזי הנפש שלו בעצמו נעשה קליפה ומסיתו לחטוא כי מדריגות נפש רוח נשמה חי' יחיד' עולה למעל' ולא נשאר בו רק כמו נפש הבהמיות שממשיך אותו לתאוות רעות ח"ו אעפ"כ הזהיר הוא ית' ברוב רחמיו שאם יהי' אלו מסיתים אותו לחטוא אל תאבה ולא תחוס עינך עליו. וזהו הנחמה של בפוך אבניך כמו שפרשתי למעל' בבנין בהמ"ק שהקב"ה מצחצח אותו. וגם כאן הרוח ונשמה וחי' יחיד' שעלו למעל' אם יעש' תשוב' כראוי יתוספו למעלה ביתר קדושה ויורדת אליו לסייעו להיות בע"ת באמת. וזהו ויסדתיך בספירים כיון שאם עושה תשובה כראוי בודאי לא יחטא עוד לעולם ומה שאנו רואים שבימים נוראים ב"א חוזרים בתשובה ולאחר יה"כ הם חוזרים לסורם ככלב שב אל קיאו זהו בודאי מפני שלא עשו תשובה כראוי כמ"ש הרמב"ם שצריך לעשות תשובה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד וז"פ ויסדתיך בספירים שהקב"ה ינחם את ישראל שאם יעשה תשובה כראוי ויתמרמר על חטאיו אזי יהיה היסוד שלו כמו הספיר שלא יוכל להשבר כך הוא לא יחטא עוד כנ"ל: