יקר מפז· רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ
חידושים על התורה
נח
עשה לך תיב(ו)ת עצי. תיב(ו)ת הוא מלשון תיובתא ר"ל שמזהיר הכתוב על התשובה: עצי גופר פירש"י ע"ש הגפרית כי בוודאי לא כל אדם יכול לבוא מיד לתשובה עילאה מאהבת ה' לזה אמר הכתוב שיראה עכ"פ מתחילה לשוב מיראת עונש גיהנם וזה ע"ש הגפרית: קינים תעשה לתיבה ר"ל אח"כ תעשה חבילות מצות בכוונה שלימה שיכול הבורא ב"ה לשכון בהם. וכפרת אותה מבית ומבחוץ בכופר הוא לשון כפרה וגם הוא לשון קינוח שיטהר מחשבתו וגם ישיב ויתוודה על חטאיו ויעבור בדמעת מצחו וזה מבית ומבחוץ בכופר וזה אשר תעשה כו' ר"ל שתעשה תשובה כ"כ עד שתוכל לעמוד נגד הבורא ב"ה פנים בפנים וזה הרמז בתיבת וזה, אזי תדע שעשית תשובה שלימה: שלש מאות אמות אורך התיבה ג' מאות הוא שי"ן. חמשים אמה רחבה היא נו"ן ושלשים אמו' קומתה הוא ל' שמעתי בשם מ"ו הק' מוה' דובער זצ"ל שגמטרי' הנ"ל הוא לשון ומרמז על הלשון שתשובתו יהיה כ"כ שלימה שתוכל לעמוד לפניו י"ת פני' בפני' להתפלל בלשונך כנ"ל. ול"נ בדרך רמז ברחמים הוא גימט' שלש מאות לרמז שצריך הבע"ת להתנהג במידות הרחמים לא באכזריות כי עבירות גורמים אכזריות ח"ו וחמשים אמה רחבה רמז לנו"ן שערי בינה ושלושים אמה קומתה רומז לשלשים מעלות שתורה ניקנית בהם. צוהר תעשה לתיבה ר"ל שתעשה צורה לתיבה והאותיות ואל אמה תכלנה מלמעלה רמז לאחדות ר"ל שהתשובה יהי' לאחדות הפשוט. ופתח התיבה בצידה תשים הוא מלשון צדיה ר"ל התשובה צ"ל בצדי' וערמה גדולה שלא יפתה אותו יצה"ר עוד ח"ו. תחתיים שניי' ושלישי' רמז לשלשה מדריגות בע"ת תחתי' הוא מדריגה תחתונה היינו שהם פורשין מן החטא בלבד ושנים הוא מדריגה יותר גדולה שעושים גם חבילות מצות ושלישים הוא מדריגה ג' שעושים תשובה רק לנחת הבורא ית' לא לשום דבר אחר וזה תחתי' שני' ושלישי' תעשיה ר"ל שבע"ת צריך לכל ג' מדות הנ"ל. והקמותי את בריתי אתך דהנה יש פלוגתא בגמ' ח"א אחד מעיר ושנים ממשפחה ממש וח"א אחד מעיר מזכה כל העיר ושני' במשפחה מצילין כל המשפחה וי"ל דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי דודאי אי ב"א מתקרב אל הצדיק ורוצה בחברותה אז א' יכול להציל כל העיר ואם אינו רוצה בקרבותו אזי א' ממש וזה והקמותי את בריתי אתך שהקב"ה הבטיח לו שיהיה כולם מתקבצים אצלו וזה ובאת אתה אל התיבה ובנך ואשתך הם המקבלים ממך:
וירא
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. לכאורה ויאמר אבי הוא למותר ונראה הפירוש דידוע דאברהם הוא מידות חסד ויצחק גבורה לזה הי' שאלת יצחק ואברהם אבי ר"ל הלא אתה הוא אברהם אבי בעל החסד ואיך תעשה זאת והשיב לו הנני בני ר"ל עתה הנני במדריגה שלך.
חיי שרה
וישתחו אברהם לעם הארץ ולבני חת. כי באמת הצדיק אינו שונא ליצה"ר כי השכר בא לו מחמתו אבל הרשע משורת הדין צריך להיות לו שונא שהחטיאו תמיד. ויען עפרון הוא היצה"ר את אברהם כו' ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך ר"ל הת' עלמין דכסופין שיהי' לך. ממני וממך הוא. וזהו ביני ובינך מה הוא ר"ל ששנינו גורמים לזה כמשל זונה ובן מלך כו':
ויצא
ויצא יעקב מבאר שבע יש מקום למעלה שהנשמות נובעים משם כמעין הנובע וזה נקרא באר ולזה בק"ש שעל המטה כשאומר פסוק בידך אפקיד רוחי צריך לכוון ר"ת שלו הוא באר שצריך להחזיר הנשמה שלו לאותו באר שלא תתחלף בנשמות גוי או עבד וזהו ויצא יעקב מב"ש שהנשמה יצאת מאותו באר כשנולד שבע שמשביעין אותה הוי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל עולם אומרים כו' הי' בעיניך כרשע לא שיחשוב בדעתו שרשע הוא רק שיהיה כל ימיו בתשובה לפניו י"ת והגם שהוא צדיק ידמה כלא התחיל ויכנוס בעבודה יתירה. וילך חרנה ר"ל שהנשמה הולכת לעו"הז שהיא מלא חרון ואדם חושב שהאי עלמא דיליה וישתאר בה לדרי דרין כמ"ש בזוה"ק. ויפגעו במקום וילן שם ר"ל כשזוכה האדם לישב בדעתו שהוא בזה העולם רק כמו לינת לילה כי בא השמש רש"י פי' שלא בעונתה שמישב בדעתו כמה אנשים מתים בילדותם ח"ו. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו אבני נקראים אותיות התורה כמ"ש בספר יצירה ב' אבנים בונים ב' בתים ר"ל כשלומד תורת ה'. א"י מאבני המקום שמצער א"ע על גלות השכינה ויחלום והנה סולם מוצב ארצה ר"ל שחושב שהוא מוצב בע"הז וראשו מגיע בעולמות עליונים אם זוכה אדם במעשה המצות שלו הוא מביא שפע בעולמות עליונים ואם פוגם ח"ו אזי מביא פגם גם בעליונים ומלאכי מעלה וזהו והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ר"ל שגם להם עלי' וירידה ח"ו ע"י מעשה ב"א. והנה ה' נצב עליו שאם זוכה האדם הוא מזכך ומאיר השם הוי"ה ב"ה ההולכת לפניו ולהיפוך חלילה פוגם גם בשם הקדוש ולזה תקנו בוידוים פגמתי בשמותיך הק' או יאמר וילן שם מלשון תלונה שהתרעם על גלות השכינה ולזה הבטיח לו השי"ת הארץ אשר אתה שוכב עליה הארץ הוא המלוכה כמו שפרשתי במ"א ר"ל המלוכה שאתה חושב ומיצר עליה לך אתננה ולזרעך שאתה וזרעך הם יעבדו וימליכו אותי תמיד אין זה כי אם בית אלקי' וזה שער השמים ר"ל ע"י מצות ומעשה העוה"ז יכול לבוא לשלימות עוה"ב. ונתן לי לחם לאכול ר"ל שאוכל לעשות יחודים באכילתי. ובגד ללבוש ר"ל גם מדברים הנקראים בגידה הוא הגשמי' אוכל לעשות לבושין לנשמה. וישא יעקב רגליו שהיה יעקב מנשא ומעלה את הרגליות שהיה רגיל בהם להשי"ת. וילך ארצה בני קדם ר"ל שהי' הולך ברגליות האלו אל קדמונו של עולם:
ויאמר לבן לא יעשה כן במקומינו י"ל ע"ד ששמעתי בשם הק' איש אלקים מו' ברוך זצ"ל ע"פ כי תהיה לאיש שתי נשים אחת אהובה כי יש שני מדריגות שיכול לעבוד בהם השי"ת א' בדברים גשמיים היינו אכילה ושתי' וכיוצא והב' הוא בתורה ותפלה וזה נקרא אהובה שהכל יודעים שתורה ותפילה היא רק צורך גבוה והדרך הא' שנואה לפי שהכל סוברי' שאינם שייכים לצורך גבוה וז"ש לא יוכל לבכר. כי את בכור בן השנואה יכיר ר"ל שעיקר העבודה הוא רק בדברים גשמים לתת לו פי שנים שעי"ז מקבל שכר יותר וזה ג"כ ויאמר לבן לא יעשה כן במקומינו דהנה יעקב אבינו רצה לעבוד את ה' העיקר בתורה ותפילה ולא בדברים גשמים שנקראים בשם לאה ע"ש כי הם ליאות וקשות כי קשה העבודה בדבר גשמים ע"כ ויאמר לבן הוא הלובן עליון שמלבין עונותיהן של ישראל לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לבני הבכירה שתעשה עיקר העבדות בתורה ותפילה אלא תעבוד לה' גם בדברים גשמים הנקרא בכירה ע"ש שהוטבע באדם מעת הוולדו כגון אכילה ושתי' ושינה וצריך לעבוד ה' גם בזה היינו שיאכל כדי שיוכל לעבוד ה' וכן בשאר דברים ועוד מעלה יתירה שיברר הניציציות הק' שבמאכל לפי שבעת שאמר הקב"ה תדשא הארץ דשא. ועץ עושה פרי וישרצו המים היו נכנסים האותיות הק' ונשמות ק' בארץ וע"י אכילתו בקדושה מברר הנשמות ונגדל גופו בקדושה ואם אינו אוכל כזה נתגשם וגם תורה ותפילה שלו אינם להועיל וזה ג"כ פי' הכתוב ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר ר"ל שבשני מדריגות הללו עבד לה' ב"ה וב"ש:
בא
וידבר ה' אל משה כו' החדש הזה לכם ר"ח. נ"ל ע"ד שנפרש פלוגתא דר"א ור"י ח"א בתשרי נברא עולם וח"א בניסן נברא ולכאורה קשה האיך פליגי בדרך מציאת. ונ"ל דבוודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים דוודאי בתשרי נברא עולם רק דידוע שעיקר בריאות היה בשביל ישראל והתורה שנקראו ראשית היינו שישראל ילמדו תורה וישמרו מצות ה' הכתובים בה ויתגלה מלכותו על כל וזה אר"י בניסן נברא כי תכלית הבריאה היינו התגלות מלכות ה' היה בניסן ע"י יציאת מצרים ואח"כ קיבלו התורה בסיון ונתגלה מלכותו על כל העולם אבל וודאי בריאות העול' הי' בתשרי אלא התגלות מלכותו הי' בניסן וזה שאנו אומרי' בר"ה היום הרת עולם שאז הי' רק בבחי' הריון כי לא הי' ניכר הלידה ר"ל התגלות המלוכה עד ניסן עת י"מ וזה באחד בניסן ר"ה למלכי' ומסיק הג' למלכי ישראל ר"ל דא' בניסן ר"ה למלכי' שימליכו ב"י את הקב"ה וז"פ החודש הזה לכם. לכם דייקא שלמלכי ישראל דייקא מונין מניסן ולא לאומות גם לכם הוא אותיות מלך ר"ל שאז יקדישו וימליכו אותו לקבל אדנותו ולהמשיך קדושה משם אדנ"י דהיינו מאחד בניסן עד עשרה בו צריך להמשיך עליו מאות יו"ד של שם אדני ומעשור עד הפסח הם ד' ימים צריך להמשיך עליו מאות ד' ומפסח עד עצרת הם נו"ן יום כנגד הנו"ן מאדני ובשבועות מתגלה הפלא עליון מא' של שם אדני ובזה ממליך הקב"ה שהוא אדון עולם מא' בניסן עד שבועות ועוד א' בשנה צריך להמשיך עליו הקדושה מד' אותיות של שם אדני היינו מת"ב עד ר"ה הוא נו"ן יום נגד הנו"ן של שם ומר"ה עד יוה"כ י' ימים נגד אות י' ומיו"כ עד סוכת ד' ימים נגד אות ד' ויום ראשון של סוכה נקרא ראשון כש"כ ולקחתם ביום ראשון הוא נגד הא' של שם אדני:
דברו אל כל עדת ב"י בעשור. ר"ל דברו הוא מלשון מלכות כמו דבר א' לדור מפני שמדת מלכות הוא שגוזר ועבדיו מקימים דבריו שהעם אינם יודעי' מה שהמלך חפץ רק אם מדבר אליהם מה חפץ ולכן נקרא דבר א' ולזה עתה שהתחיל הגאולה ונתגלה מלכותו התחיל הקב"ה לדבר להם המצות לזה דברו הוא מדות מלכות. ואם ימעט הבית מהיות משה ר"ל מי שאינו במדריגה זו שיוכל בעצמו להמשיך הק' עליו. ולקח הוא ושכינו ר"ל שיתחבר א"ע אל צדיקי' כי שכן הוא הצדיק כדכתיב טוב שכן קרוב מאח רחוק היינו הצדיק מחמת שקרוב לבורא ב"ה ושוכן אצלו:
בהעלותך
דבר אל ב"י איש איש כי יהיה טמא לנפש. ר"ל מי שטימא א"ע בעבירות ח"ו ולא היה יכול להמשיך עליו את הקדושה בפסח א'. או בדרך רחוקה פרש"י נקוד עליו לומר לא רחוקה ממש אלא אפילו חוץ לאסקופת העזרה ר"ל שהוא אינו יכול לעמוד ולשרת לפניו י"ת ולדבר לפניו נוסח התפילה כאשר ידבר איש אל רעהו פב"פ. לכם ר"ל שטימא רק לעצמו או לדורותיכם ר"ל שמחמת עוונות שלו ח"ו מביא פגם גם בהצדיק באפס מה כמו שפירשתי פ' טוב מעט לצדיק מהמון רשעי' ר"ל שהטוב מתמעט מאת הצדיק מחמת המון רשעי' ומחשבות'. ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום לחודש בין הערבי' יעשה אותו ר"ל שימשוך עתה הקדושה עליו ע"י תשובה כמבואר בזוה"ק האי יומא כרוזין מפיק מאן דבעי למיחזי למטרוניתא יחמי ומהאי יומי עוד ז' יומין תרעין פתוחין והאיש אשר הוא כו' וחדל לעשות הפסח ונכרתה כו' כי קרבן ה' לא הקריב במועדו כי בכל מצוה צריך ליחד שם י"ה בו"ה כמו שאנו אומרי' קודם כל מצוה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה ליחד שם י"ה בו"ה. וזה כי קרבן ה' לא הקריב ר"ל שלא קרב ולא עשה היחוד בהשם הוי"ה ב"ה. במועדו ר"ל שאל יאמר האדם מה בכך שלא עשיתי יחוד הק' הלא יש כמה צדיקי' שעושי' יחוד הזה ומיחדים שמו באהבה לזה אמר במועדו ר"ל שכל אחד יש לו מקום בפ"ע בעולמות עליונים ומה שזה מתקן לא יכול אחר לתקנו וזה כי את קרבן ה' לא הקריב במועדו שלא תיקן מקומו שצריך לתקן:
וכי יגור אתכם גר ר"ל שלא יאמר אדם הן בעונינו כנכריה נחשבנו והאיך נוכל לעשות הפסח הוא היחוד הק' לזה אמר הכתוב וכי יגור אתכם גר ר"ל אע"פ שהוא גר ועשה פסח לה' ר"ל שיכול לעשות תשובה כ"ז שהוא בחיים ולעשות יחוד שזה תשוב ה' שהיה עד עתה בדרך רחוקה שריחק ה' מהשם הוי"ה ב"ה ועתה יעשה תשובה תשוב ה': כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה ר"ל שיהיה יכול לעשות היחוד כשאר הצדיקי'.
חוקת ופרה
זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר נ"ל מלת לאמר שאפילו בזה"ז שאין לנו ב"המק לעשות פרה צריך לאמר הפרשה ויהיה כעשית הפרה לטהר אותנו כדעת האומרים שפ' פרה הוא מדאורייתא. ויקחו אליך פרש"י כל הפרות נקראו ע"ש משה נ"ל הטעם כי מצות צריכות כוונה ואמרו חז"ל לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה לכך צריכים לעשות ע"ש משרבע"ה ועל כוונה שלו ולכן כולם נקרא ע"ש משה. פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול התורה רימזה כאן ד' מדריגות כנגד השם הוי"ה ב"ה וכנגד שם אדנ"י והמדריגה הד' אשר לא עלה עליה עול שלא עלה עלי' עול מלכות שמים כי עיקר הוא זה שמקבל עליו עול מ"ש שלא לעבור שום עבירה מחמת שצוה הבורא ב"ה שלא לעבור ואז הוי גם בעשה מצוה. א"י אשר אין בה מום שמי שסובר שהוא במדריגה זו שאין בה מום שתיקן הכל סימן הוא שלא עלה עליו עול מ"ש כלל ולא התחיל בעבודה וזה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה היינו שיתקרב להצדיקים ויראו לו שהוא עדיין מחוץ למחנה ולא התחיל עוד בעבודה. ושחט אותה לפניו פרש"י שהי' זר שוחט ואלעזר רואה י"ל ע"ד המוסר שאמרו ז"ל בשעת יציאת נשמה רואה פני השכינה וזה רק אם סיגל מעשים בחייו אזי רואה את פני השכינה ונדבקה נשמתו בה ולזה מזהיר הכתוב ושחט אותה לפניו שיהי' הזר שוחט ואלעזר רואה ר"ל שכל אדם יראה לעשות מעש"ט בחיי' כדי שיכול לראות פני השכינה וזה זר שוחט היינו מ"ה ואלעזר הוא הקב"ה שהוא אל עוזר לכל רואה. ולקח אלעזר הכהן מדמה כי בשעה שהחכם יושב ודורש ומוכיח את העם והם מהרהרין בתשובה ודמם נשפך כמים אז יראה הצדיק ליקח מדמם היינו הרהורי תשובה שלהם ויקרב אותו להבורא ית' וזה והזה מדמה אל נוכח פני אהל מועד. א"י שהצדיק מראה להם שכל אדמימיות היצה"ר הוא צורך גבוה כמשל בן מלך וזונה כידוע וז"פ הפ' ג"כ במגילת אסתר למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני ר"ל שהמן הוא שורש היצה"ר ואמר שכל שכר מעשי המצות הוא בא ממני מחמת שמסיתו לעבירה וב"א מתגבר עליו מחמת זה יחפוץ המלך לעשות יקר יותר וז"פ ולקח אלעזר הכהן מדמה שהצדיק יראה להם שכל אדמימיות היצר שמייפה החמדת ותאוות לאדם הוא כדי להתגבר עליו ולקבל שכר גדול וזה והזה נוכח פני א"מ שיראה להם שהכל צורך גבוה. ושרף את הפרה לעיניו כי כפרה סוררה הי' בית ישראל וישרוף זה בתשובה לעיניו בעיניו של הצדיק. וכבס בגדיו הכהן ר"ל כשצדיק מוכיח להעולם בוודאי לא ימלט שבאפס מה נדבק בו מליכלוך עוונות שלהם כמשל שאמר אדומ"ו הק' מי שמוציא הזבל מהבית אפילו יעשה כל התחבולות לבל ילכלך א"ע לא ימלט שנדבק בו מעט זבל וז"פ הפיוט לטהר טמאים ולטמא טהורים באומר קדושי ר"ל כשהצדיק באומרו דברים קדושים הוא מטהר טמאים בתשובה שהם עושים ע"י לטמא טהורים כי לא ימלט שנדבק בו מעט ולכך צריך הכהן הוא הצדיק לכבס את בגדיו: הנוגע במת היינו השורש מת הוא היצה"ר ומ"ה וההולך בעצתו שהוא אבי אבות הטומאה. או לכל נפש האדם היינו שמתחבר לרשעים ולומד מעשיהם שהם אב הטומאה. וטמא שבעת ימים ר"ל הוא מטמא ח"ו שבעה המדריגות מן לך ה' הגדולה. הוא יתחטא בו ר"ל שישוב בתשובה וחרטה גמורה לטהר השבעה מדריגות: אבל הנוגע במת בנפש האדם כו' ולא יתחטא את משכן ה' טימא פרש"י שנכנס למשכן בטומאה וי"ל כי התורה הוא תמידיית ובעו"ה שאין לנו מקדש האיך יכול לטמא המשכן רק הנה האדם הוא משכן לה' באם יטהר מחשבתו ולבו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך האדם ממש כמ"ש היכל ה' המה וזה משכן ה' טימא שטימא מחשבת לבו ולא יכול לשרות שכינתו בו. עוד טמאתו בו ר"ל שעבירה גוררת עבירה ולא די שעושה פ"א רק שעוד כופל כעבותות העגלה חטאה:
אדם כי ימות באהל. איתא בגמ' אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית א"ע עלי' ר"ל שממית עצמותו וכחו בחשבו שהכל הוא כח הקב"ה שנותן לו כח לעשות חיל וזה שממית א"ע היינו כח עצמותו לידע שמה' הוא. אז דברי תורה מתקיימין. וכל הבא אל האוהל ר"ל שסובר שכבר בא להאוהל ועובד השי"ת אדם כזה יטמא שבעת ימים ר"ל טימא שבע מדות כנ"ל. וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו. ר"ל שמרחיב לדבר כל מה שחפץ ואינו שומר פיו מלדבר לה"ר וניבול פה גם זה טמא הוא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב י"ל ע"ד שאפרש הפ' איש חרבו על ירכו ר"ל אם היצה"ר מסיתו על ירכו לפגום בעבירות ולפגום בריתו ח"ו אז צריך לסגור חרבו להלחם נגדו ע"י שיזכיר לו יום המיתה וזה חרב על ירכו שיזכור בחרבו של מלאך המות ועל זה ינצל מחטא זה וזה גם כן פי' בחלל חרב ר"ל שעושה חלל ואינו זוכר בהחרב של מ"ה ופוגם בריתו ח"ו. או בעצם אדם ר"ל שחושב בדעתו שהוא אדם ועובד להשי"ת או בקבר ר"ל שחושב בדעתו שאין לו תקנה עולמות מחמת רוב פשעיו ועי"ז בא לעצבות ע"י תחבולות היצר כדי שלא לעבוד ה' יטמא ג"כ שבעת ימים כו' אך באמת צריך לחשוב שגם שהוא מלא פשעי' הנה רוצה לעזוב הכל כדי לעבוד ה' והקב"ה מלא רחמים וימחול לו הכל:
על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואת והב בסופה כו'. י"ל ע"ד הפ' תפלה לעני כי יעטוף דהנה מה שאנו בכל יום מתפללין על ביאת משיחנו ב"ב זה נקרא תפילה דמסכנותא כי כל התפלות שהצדיק מתפלל על ב"י עינינו הרואות שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים ומשביע לכל חי רצונו וזאת התפלה על ביאת משיחנו הנה עינינו כלות כל היום שאנו בגלות ובערך הידוע ואין קול ואין עונה ואעפ"כ ע"י מה שמתפללין תפלה זו מתעטפין כל התפלות בזה התפלה וזה תפלה לעני כי יעטוף וז"ש הפ' ויתפללו אליך לדרך ארצם שכל התפלות מקובלות לפני ה' כנרמז בתיבות אליך היינו דרך ארצם ע"י תפלה זו שאנו מתפללין על ארצינו וביאת משיחנו בב"א וז"פ על כן ר"ל בעת כזאת שמפוזרין אנו בין ע' אומות שהוא גמטרי' של מלת כן יאמר בספר ר"ל שיהיה אמורים כל התפלות בספר של מעלה ששם הם נזכרים בכל התפלות מלחמות ה' ר"ל זהו מחמת שאנו מתפללין תחינה על מלחמות ה' וביאת משיחנו ויהי' שמו שלם וכסא שלם. את והב בסופה כפרש"י כמו יהב ר"ל עי"ז אנו נותנים לבסוף שבח והודיה על כל הטובה שע"י תפלות מלחמות ה' מקובלים כל התפלות לפניו ית"ש. או יאמר מלחמות ה' הוא תרעומת דמסכנא שהצדיק מתרעם על הקב"ה מפני מה כל האומות הם שלוים ושקטים ועמך ישראל בגלות המר ועיר אלקים מושפלת וזהו נקרא מלחמות ה' שלוחם על הקב"ה כביכול מחמת שמשתוקק ומתאוה שהקדוש ברוך הוא ישב במהרה על כסא שלם ויהיה השם שלם וב"י ישובו לארצם. והב בסופה ר"ל עי"ז מעורר הצדיק אהבה גדולה להקב"ה כמו שדרשו ז"ל אהבה בסופה ודרשו זה מפני שאותיות והב בגימ' אהבה:
עקב
ועתה ישראל מה ה' כו' י"ל פי' כי הבורא ית"ש ויתעלה שהוא בלי סוף ומידה איך היה באפשר להגביל א"ע לברוא את העולם שהוא סוף רק שהשגיח על היראה שעמו ב"י יהיו יריאים ממנו י"ת ועי"ז מצמצם א"ע בכח מה לברוא את העולם להיות נקרא בשם הוי"ה בי"ה כי קודם בריאות עולם לא הי' יכול להיקרא בשם זה שפירושו הוא היה הוה ויהי' וז"פ ועתה ישראל מה ה' ר"ל מ"מ צימצם א"ע בכח מה כביכול להיקרא בשם הוי"ה ולברוא העולם זה היה שואל מעמך לשון שאלה. כי אם ליראה שהשגיח איך יהיו עמו ב"י יריאים ממנו ולעבדו וללכת בדרכיו כי עיקר התחלות עבדות ה' הוא ע"י היראה שמביא ללכת בכל דרכיו כי מחמת היראה נשמר מכל ל"ת ומקיים מ"ע:
ולאהבה אותו שצריך האדם לעבוד ה' שיביא אהבה להקב"ה ע"י ועי"ז בכל לבבך ובכל נפשיך ר"ל שישים כל מגמותיו וכוחותיו להשי"ת וכמ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשיך ר"ל אם תעבוד כל כך עד שהביא האהבה בהבורא י"ת אזי תעבוד בכל לבבך ובכל נפשיך:
לשמור את מצות ה' פי' לשמור המצות שהם מקושרים בשמו הק' כמ"ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור שמי עם י"ה עולה שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה עולה רמ"ח כי אורייתא וקוב"ה אינון חד ואם אדם ח"ו עובר מצותיו פוגם בשמו הק' וזה שכתבו בוודוים פגמתי בשמותיך הק':
ואת חקותיו הוא לשון חקיקה כי בשביל תורה ומצות חוקק כל העולם כי ה' אלהיכם הוא אלהי אלהים ר"ל כח כל הכחות כי אל הוא לשון כח יחיד ואלהים כח רבים ר"ל שנותן כח במלאכים ואם ירצה נוטל הממשלה משרי מעלה ע"כ לא ישים בטחונו רק בהשי"ת:
אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד עושה משפט יתום ואלמנה י"ל פי' על מאמר הכתוב ציון דורש אין לה שדרשו ז"ל מכלל דבעי דרישה היינו שכ"א צריך לדרוש מ"מ כל עיר על תלה בנוי' ועיר אלקים משופלת עד תחתי' כמבואר המשל למלך שגירש את אשתו מפלטין שלו והולכת נע ונד ואותם שהם חכמים כשרואים המלכה מגורשת מהפלטין הם מאכילים ומשקים אותה מפני שיודעים כי המלך בוודאי יחזיר אותה לפלטין שלו ואותן שאין מרגישין בדבר זה הם מבזין אותה ואח"כ כשמחזירה המלך שואל אותה מי כבדוה ומי הזילוה אזי עושה משפט למבזין והנמשל מובן וזה פי' עושה משפט יתום ואלמנה כמ"ש יתומים היינו ואין אב ואמותינו כאלמנות ע"כ יראה כ"א לעשות תשובה שלא יהי' הוא מהמבזין אזי לא יעשה הקב"ה בו משפט יתום ואלמנה:
כי תצא
כי תצא למלחמה על אויביך כתיב למלחמה בפתח ר"ל מלחמה הידועה שניתנה מימות אדם הראשון עם נחש הקדמוני כמ"ש הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ר"ל בעקבות ומרמה על אויביך שאין ראש אויב גדול מזה שכאן מסית לב"א בחלקות לשונו ואח"כ עולה ומסטין ליטול נשמתו. ונתנו ה' אלהיך בידיך כי בוודאי לולא שהקב"ה עוזרו לא יכול לו כמו שאמר האי תנא חזי דאת נורא ואנא בישרא שהיה כמו נורא דסליק ומי יכול לו אלא שה' הבטיח שיתן בידיך. ושבית שביו פרש"י לרבות כנענים שבתוכו כי אם עשה תשובה לא מיבעיא שנוטל הנשמות שנפלו בקליפה מחמתו אלא אפי' נשמות עשוקים מימות עולם ודור המבול מתבררין בקדושה. וראית בשביה אשת יפת תואר כי בעת חוטאו אזי הולך ממנו הנשמה שהיא חלק אלקי למקום שנחצבה ואזי חוטא עוד יותר אם הולך גם הרוח ולא נשאר לו רק כמו נפש הבהמיות ואח"כ כשזוכה לעשות תשובה כתיב וראית בשביה אשת יפת תואר. ר"ל אם תעשה מצות ותורה ותפילה אז תאיר בנפשיך ובפניך הנשמה הק' שהלכה מאתך ומזהירך התורה וחשקת בה וחשקת הוא מלשון וחשוקיהם כסף שמהיום והלאה תראה להתחבר עם התורה הק'. והיתה לך לאשה והבאת אל תוך ביתך כמו שפרש"י נכנס ונתקל בה ר"ל שבכ"מ שתלך תהי' עמך להזהירך מדרך לא טוב. וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה שערות והצפרנים הם הטומאת והמותרות הסתלק ממך. ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים אמר הר"י הק' שזהו חודש אלול שצריך לבכות לפני השי"ת בעד כנס"י ולהתחרט על עונותיו וי"ל מ"מ נקרא ר"ח אלול ירח מפני שהוא לשון ירח בן יומו שהלבנה נקראת בשלש לשונות ירח סיהרא ולבנה ירח נקרא בתחילת החודש שמתחיל להתגדל ולהאיר ולבנה באמצע חודש וסיהרא בסופו שאינו מאירה והיא כמו בבית הסוהר ובחודש אלול נפתחין שערי תשובה וצריך האדם לדמות בעצמו שמעתה מתחיל להתגדל כתינוק בן יומו ולכן אלול נקרא ירח. ואח"כ תבוא אלי' ובעלתה ר"ל שאתה תראה להיות הבעל של הנשמה. והיה אם לא חפצת בה התורה הק' הביטה עד סוף כל הדורות שיש כמה אנשים שעושים תשובה בר"ה ויוה"כ ואח"כ חוזרין לשטותם כמו ששמעתי אומרים יגמור נא רע רשעים הם נ"א יום מר"ח אלול עד אחר ש"ת מתחיל רע רשעים על כן הזהיר התורה ומכור לא תמכרנה בכסף ר"ל שלא תמכור הנשמה עוד בחמדות ותאוות רעות מלשון נכסוף נכספתי. תחת אשר ענית בימי אלול. לא תתעמר בה עוד: