יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי אליקים גאטינייו
פרק ח · הלכה י
ואין נותנים אותו לקטן וכו' ואינו מקנה וכו'. מכאן הוליד הרא"ש פרק לולב הגזול דף מ"א דאם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחילה לא יצא בו דהוי כמו שאול מהך דינא דאם אינו צריך לחזור וליתנו לו במתנה נהי דקטן לאו בר אקנויי הוא ליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו ממילא אלא וודאי צריך לחזור וליתנו לו במתנה וקטן לאו בר אקנויי הוא.
ומדברי הרא"ש אלו ראיתי כתוב למורינו הרב אברהם בן עזרא ז"ל ששמע מפי מורינו ורבינו בעל בתי כהונה שלמד למה שנסתפק לו אי קטן ביום ראשון דחייב מדרבנן בנטילת לולב אי יוצא בשאול וכמו שיוצא גדול בשאר הימים דהוי חיובו מדרבנן ושאול כשר ואחר שהעתיק דברי הרא"ש ז"ל כתב ועל דרך זה יש לדקדק בנידון דידן דאי איתא דיוצא בשאול ישאילנו לקטן ויצא בו אלא וודאי אינו יוצא בשאול אלו דבריו וכתב עליו מהר"א בן עזרא ז"ל וז"ל זה שמעתי מפי הרב נר"ו והסברא נותנת כן דכיון דחיובוהו רבנן במצוה דאורייתא הוי דוקא כעין דאורייתא דכתיב לכם משלכם אבל הראיה אחרי נשיקת ידיו ורגליו לענ"ד לא מכרעא דאפי' נימא דיוצא בשאול אשמועינן דאי בעי לאקנויי ליה במתנה כעין של תורה לא ליקני ליה ולאו תקנתא דינוקא אשמועינן.
ולענ"ד תלמידו אחרי נשיקת ידיו ורגליו יפה למד מה"ר יצחק כהן מדברי הרא"ש דאי איתא להא דר' זירא ה"ק אי בעי לאקנויי ליה במתנה כעין של תורה לא ליקני ליה וכו' א"כ מה למד הרא"ש מהך דר"ז דלא מהני לומר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחילה דהוי כמו שאול מדלא אמרינן דליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו ממילא וכו' אימא דאה"נ דקנין כי האי מהני אף בגדול ומה שאמר ר"ז לא ליקני הוא קנין כי האי דצריך הקטן אחר כך לאקנויי לגדול לא ליקני אבל קנין אחר כמו שאול מועיל וגדול וקטן שניהם שוים אלא וודאי דס"ל להרא"ש דמדאמר הש"ס לא ליקני וכו' מורה דליכא שום קנין בקטן ואי איתא דבקנין אחר דהיינו לומר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחילה (ה"ל לומר מועיל) [מועיל הו"ל לומר] שיעשה קנין זה ומדלא אמר שמע מינה דאינו מועיל נמצא יפה דן מהרי"ך מדברי הרא"ש ז"ל לנדון דידן ודין חליה דמהרי"ך דלמד כן מדברי הרא"ש ולא מפשטא דש"ס דאילו מפשטא דש"ס יש לדחות כדחית מהראב"ע ומ"מ אני תמיה לפי קוצר דעתי על מהרי"ך ז"ל דאין דינו יוצא בלמידה מדברי הרא"ש אלא בפי' קתני הרא"ש להאי דינא דכתב דאם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחילה הוי כמו שאול והוא למד ממ"ש ר"ז לא ליקני וכו' דקטן לאו בר אקנויי וליקני ליה וכו' עד שיצא ולחזור לו ממילא אלא וודאי צריך לחזור וליתנו במתנה לבעליו וכו' הרי בפי' דס"ל להרא"ש דגם בקטן אינו מהני לומר ואחר כך יהא שלי כבתחילה דהוי כמו שאול ונמצא הרא"ש בפי' קתני ליה.
ושוב ראיתי דברי אלה להמג"א סימן תרנ"ח ס"ק ח' וז"ל אם אמר לקטן יהא שלך עד שתצא בו לא יצא הרא"ש ע"כ וכ"ש שאול ממש ומן התימה על הרבנים ומן האמור כמה תמוהים דברי הב"ח סק"ב שכתב ומשמע מדברי הרא"ש דדוקא לאקנויי לגמרי על מנת שיחזרהו לו לא ליקני לינוקא אבל אם אמר ליה יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ תחזירהו לי דאינו אלא כמו שאול אצל התנוק שפיר דמי עכ"ד ואדרבא נהפוך הוא שדברי הרא"ש ברור מללו דגם בקטן לא מהני וצ"ע ומן התימה על הרב יד אהרן הגהות ב"י שהביא דברי הב"ח והמג"א ולא הרגיש כלל דשניהם כתבו זה היפך זה וכולם משם הרא"ש ועוד כתב הרב יד אהרן ז"ל משם הרב מנוח שכתב משם הירושלמי כדברי הב"ח דאמר שם רב [נחמן בר] יעקב הוה יהיב אתרוגא לבריה הוה אמר ליה כשתזכה בו במצותו אחזירהו לי ע"כ ואין זה מרפא ארוכה להב"ח דכתב ומשמע מדברי הרא"ש ולא מדברי הירושלמי.
ולענ"ד גם מדברי הירושלמי אין ראיה דלשון הירושלמי הלשון שלו הוא כן בקיצור והכונה כדינו שיחזירהו לו במתנה והירושלמי לאו להכי נחית אלא לענין אחר שהביא ראיה מהאי עובדא יעו"ש בש"ס ירושלמי. ונ"ל לפי כל הכתוב דקטן ביום ראשון אינו יוצא בשאול ואף שנראה היפך מהירושלמי יש לזווגו עם ש"ס דידן וזה לדעת הרא"ש אמנם יש לדוחה לדחות שיטת הרא"ש באמור דלעולם דקטן יוצא ביום ראשון או בשאול או כעין שאול דהיינו שאומר שאחר שיוצא בו יהא שלו כבתחילה ומ"ש בש"ס לא ליקני איניש לינוקא וכו' היינו בענין הקנאה אבל אה"נ דשאול מהני לקטן וכדחיית מהראב"ע זלה"ה הנז"ל ויבא ש"ס דידן כפשט הירושלמי ומ"ש מ"ה מהראב"ע זלה"ה דמצד הסברא מוכח דאינו יוצא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון אחרי נשיקת ידיו ורגליו לבי אומר לי דאין נדון זה נכנס בגדר זה דכל דתקון וכו' דלא אמרינן כל דתקון אלא כענין מעשר ירקות וכיוצא שהוא ענין שוה לכו"ע דרבנן תקנו מעשר בירקות אף דפטירי מדאורייתא משא"כ בנידון דידן דאינו שוה תקון זה לכו"ע אלא לקטן דוקא וזה הוי חינוך בנידון זה לא שייך למימר כל דתקון וכו' כנ"ל.
ואין נותנים אותו לקטן . והקשה הרב תנא הוא הביאו הבני דוד דמשמע דאפי' דיש לקטן קנין מדרבנן לא מהני ממ"ש פרק לולב הגזול ההיא איתתא דאתאי קמיה דר"נ וכו' והא פעיתא היא אין לה אלא דמי עצים והרי התם דמשום תקנה דרבנן דתקנת השבים יוצא י"ח דאורייתא ואחרי נשיקת ידיו ורגליו לא קשה דשאני גבי לולב דאי לא מקני לינוקא אינו מתבטל תקנת חכמים שיהיה קטן מקנה משא"כ גבי סוכה דאי יסתור סוכתו כדי ליתן המריש מתבטל תקנת חכמים.
וחכם בני פחד יצחק יהיה בעזרו רצה לחלק בין סוכה ללולב דבלולב קפיד קרא דלא מהני שאול נמצא דצריך שיהיה משלו גמור משא"כ בסוכה דמהני אפי' שאולה נמצא דלא קפיד קרא שיהיה כל כך שלו וא"כ כל דהוי שלו אף מתקנת חכמים חשוב כשלו כמן התורה.
ושוב אחר זמן רב ראיתי קושיא הלזו הקשה אותה הרב משאת משה חלק או"ח סי' ד' להלח"מ יעו"ש דמכח קושיתו זאת פנה מדרך הלח"מ יעו"ש וכבר כתיבנא דלק"מ וכעת נראה לברר יותר דשניא דא מן דא דשאני עובדא דרב נחמן דכל עצמן של רבנן בסוכה הוא דתקנו הכי ומשום תקנת השבים והם אמרו בפירוש דיוצא י"ח מה שאין כן בקנית קטן דלא תקנו בלולב אלא בעלמא ואמרינן בהא לא תקנו ותיקום בדאורייתא.
סוף הספר