אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו

פרק יא · הלכה ד

הלכה ב

ואם דרסן לפי תומו. וכתב הרב המגיד ופירשו הרמב"ן והרשב"א [וכו'] ואע"פ שרבינו פסק כר' יהודה כפי' הזה נראה מלשונו ושלא כדברי רש"י עכ"ל וכעת לא ראיתי היאך משמע מפי' רבינו שמפרש דלא כרש"י והלח"מ כתב וז"ל טעמו דדעת רבינו דהכא משום פקוח נפש התירו דומיא דלעיל פי' דכשם דבדין דבשאר כל המזיקין אם היו יושבין במקומן אסור וכו' והו"ל למימר חייב א"א דס"ל דכל שהוא פקוח נפש התירו קצת מחיובו דהו"ל לחייב ואסר וכאן בדרסן לפי תומו הקל עוד דאפי' במתכוון שרי כיון שהוא לפי תומו אך קשה דאי ממ"ש רבינו לעיל אסור אינו הכרח דכתב אסור לאפוקי ממ"ש מותר להורגה אבל לעולם חיובא ג"כ איכא וכמו שקדם בפ"א דכל מלאכה דאצ"ל חייב ומדוייק לשון רבינו שכתב ואם דרסן לפי תומו כפרש"י.
עוד כתב הרב המגיד על דברי רש"י וז"ל ונראה מדבריו שלא התירו אלא משום דבר שאינו מתכוין וכר"ש עכ"ל וקשה טובא דרש"י סיים הואיל ולא נתכוון דדבר שאינו מתכוון לר' יהודה מדרבנן הוא ולענין מזיקין לא גזור והנראה דלא היה בגירסתו סיום זה ושוב ראיתי להרשב"א בחידושיו שכתב וז"ל פרש"י ז"ל שאינו צריך להזהר ממנו שלא ידרסנו אלא דורסו לפי תומו נראה מדבריו שלא התירו אלא משום דבר שאינו מתכוון וכר"ש עכ"ל הרי דלא היה גורס כן ומוכרח הוא דסיום זה לאו דסמכא הוא ואיזה תלמיד כתבו ממה שהקשה הריטב"א בחי' לשבת כ"י על סיום רש"י זה ממ"ש בפ' ר' אליעזר דמילה דף קל"ג וז"ל אמר מר בשר אף על פי שיש שם בהרת וכו' הא למה לי קרא דבר שאינו מתכוון הוא ומותר אמר אביי לא נצרכה אלא לר"י דאמר דבר שאינו מתכוון אסור וכו' ואי איתא דדבר שאינו מתכוון לר"י מדרבנן קרא אתי לדרבנן והצריך עיון.
והנה קודם ראותי דברי הרב המגיד והרשב"א אלו חשבתי דרכי לישב דעת רש"י ז"ל דמ"ש בש"ס התם דבר שאינו מתכוון היינו מלאכה שאצ"ל דלר"י חייב ולר"ש פטור וקרי ליה למלאכה שאצ"ל דבר שאינו מתכוון דגם הכי מקרי וזה מוכרח לפי שאותו נדון דבהרת היא משצ"ל לפי דהא מיהא מתכוון לקוץ הבהרת אלא שאינו צריך לגוף הבהרת ולא דמי לדבר שאינו מתכוון שהוא ספק אם יעשה האיסור או לא וכמו שמשמע מדברי רבינו ריש פרק א' יעו"ש וא"כ איך קאמר בש"ס דבר שאינו מתכוון אלא דלאו בדוקא נקט הכי וא"כ אין משם קושיא לרש"י אבל מ"מ קשיא אנה מצא רש"י כן דס"ל לר"י דדבר שאינו מתכוין אסור מדרבנן לכן נראה דגירסת הרה"מ והרשב"א ז"ל נכונה ומ"מ אפי' יהיו דברי רש"י לא קשה קושית הריטב"א וכדכתיבנא.
ואחרי כותבי הרצתי דברי אלה להחכם שלם עמיתנו הוא מהרי"א ז"ל ואמר לי דמה שאמרתי לתרץ בעד רש"י לפי נוסחת הריטב"א מההיא דשבת אי אפשר ממ"ש ביומא דף ל"ד ע"ב גבי הא דתניא עשישיות של ברזל היו מחמין מערב יוה"כ וכו' והקשו עלה והלא מצרף אמר רב וכו' אביי אמר אפי' תימא שהגיע לצרוף דבר שאינו מתכוון מותר ומי אמר אביי הכי והתניא בשר וכו' והוינן בה קרא למה לי ואמר אביי לר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוון אסור וכו' הרי דמדמה ההיא סוגיא לדבר שאינו מתכוון ממש ולמה שהבאתי מדברי הרב המגיד והרשב"א דלא גרסי הך סיומא בדברי רש"י אמת שהטבתי לראות ושכן נראה מדברי רש"י ז"ל דהתם ביומא דף הנזכר דלא ס"ל כמ"ש התוס' ד"ה הני מילי דאינהו כתבו דלדעת ר"י בשבת דבר שאינו מתכוון אסור מדרבנן דמלאכת מחשבת אסרה תורה והיינו כמ"ש רש"י כאן כמ"ש הריטב"א אלא ודאי דליכא להאי סיומא אלו דבריו.
והנה למ"ש למדחי לדברי מההיא דיומא י"ל דגם התם הוי משצ"ל והרי זה דומה למ"ש רבינו פ"א ה"ז וז"ל כל העושה מלאכה אע"פ שאצ"ל חייב כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה [וכו'] מפני שהכבוי מלאכה [וכו'] ואע"פ שא"צ לגוף הכבוי וכו' הרי זה חייב אף כאן זה שמכבה הגחלת של ברזל ואינו מכוון לגוף הכבוי דהיינו לצרפו אלא לחמם המים הוי משאצ"ל וזה מוכרח ממאי דמדמה לה בש"ס לההיא דבשר דאי אפשר לומר דהוי דבר שאינו מתכוון. וכעין זה ראיתי להלח"מ ז"ל פ"ב דהלכות [עבודת] יה"כ ה"ד ובאופן אחר וז"ל ונראה דרבינו מפרש דהך צרוף דעשישיות הוי פסיק רישיה דא"א שלא יצרף ויש הכרח לזה מדמדמה משצ"ל [וכו'] וכדכתיבנא וע"פ זה אין מקום גם למה שהכריח (דף ל"ג) [דלא גרסינן] ברש"י ז"ל כמ"ש הריטב"א משום דבאיסור דאורייתא חייב אבל בדרבנן אסור אבל דבר שאינו מתכוון אף בדאורייתא אסור משום דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכמ"ש התוס' ומודה להם וא"כ אדרבא מצינו מקום לרש"י היכן מצא כן.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה