יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק י · הלכה ט
התופר שתי תפירות וכו'. פרק כלל גדול דף ע"ד והא לא קיימא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן והוא שקשרן וראיתי להריטב"א כתב יד כתב וז"ל הקשו בתוס' ולחייב נמי משום קושר ותירצו דכיון דאין הקשירה רק להעמיד התפירה חשבי לה משום תופר בלחוד ומורי הרב ז"ל פי' דקשרן לאו דוקא אלא שהרכיבן זה על זה ושזרן ביד לקיים התפירה. ועוד י"ל כגון שקשרן ע"מ להתיר אחרי כן דמשום קשירה ליכא אבל משום תפירה איכא כיון שהיא מתקיימת עכשיו עכ"ל ולענ"ד יש לי לדון במ"ש בתירוץ ב' ששיזר ב' הראשים ביחד הוי היפך הירושלמי דפותל חבלים דחייב כדכתב רבינו לעיל ה"ח ומי הזקיקנו לומר דפליגי ש"ס דילן עם הירושלמי גם (את) [על התירוץ] הג' דיש חילוק בין תפירה לקשר בענין של קיימא (וי"ל) [ויש להקשות] דמאי שנא קשר מתפירה דבקשר צריך של קיימא ובתפירה לא הא עניינם דמו אהדדי דכל עניינם הוא לקשור זה בזה אלא משום דמצינו אותם במשכן חשיב לב' מלאכות וכמ"ש בש"ס במקום אחר ועוד קשירה שיהא של קיימא מהיכן נלמד ממשכן שהיה של קיימא וגם התפירה דמשכן היה של קיימא וצריך ללמוד שיהו של קיימא.
והר' אליעזר ממיץ הביאו הגהות מיימוני והר"ן וב"י סי' שי"ז מכח קושיא זאת הכריח דכדי שיהא חייב בקשר צריך קשר על קשר יעו"ש ובסמ"ג חילק וז"ל אמנם יש קשרים שמתקיימים בקשר אחד כגון שקושר חבל בראשו ואין קושר ב' ראשים ביחד וכן כל כיוצא בזה וכו' ר"ל דהא חזינן דכשקושר קשר אחד בראש החבל מתקיים ואיך נאמר כאן דהוא בראש החוט ג"כ צריך קשר על קשר ומשום שהוא קשר אחד לא מחייב הקושר ברם מודה ליה בקושר ב' ראשים שאינו מתחייב דלא מחייב.
ולהיות שראיתי בס' צרור החיים שלא הבין כן בדברי רא"ם וסמ"ג אלו הוצרכתי לבאר. גם מ"ש עוד בס' הנזכר דרבינו יסבור כרא"ם כדי להנצל מקושית הרמ"ך וכו' יעו"ש וליתא דרבינו לא כתב כן בדיני קשר החיוב אלא מעשה אומן ושל קיימא ולא הצריך קשר על קשר הדרן לדאתן דדברי הריטב"א מוקשין ועוד קשה לכולהו תירוצים דא"כ הוי היפך הירושלמי דקאמר דחייב ב' וכמ"ש הרמ"ך משמו וצ"ל דפליגי ואינו נכון לכן נ"ל לעיקר הקושיא דאה"נ דחייב משום קושר אלא דחייב ג"כ משום תופר וכשאמרו במתני' התופר דחייב הוא משום תופר ג"כ לפי האוקמתא דמוקי בשקשרן וכן הוא דעת הסמ"ג דפליג הרא"ם בדינו דקשר על קשר וכדכתיבנא וכן ראיתי אח"כ להרע"ב בפי' המשנה וז"ל ומחייב ב' אקושר ואתופר עכ"ל וזהו דעת רבינו שכתב דין דב' תפירות ולא כתב דמחייב אקושר דסמך אדין דקושר חייב וכאן לא נחית אלא לדין דתופר ואה"נ דמחייב ב' וכעין זה כתב הרב המגיד לקמן ריש פי"ב יעו"ש ובזה ניצולנו מהשגת הרמ"ך.