יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק י · הלכה ו
מותר וכו'. אבל לא במדינה. וכתב הרב המגיד ופסק רבינו כלישנא קמא דאמר הא רבי שמעון והא רבנן עכ"ל ותמהנו דא"כ קשה רבינו דידיה אדידיה דרבינו פסק בפ"ב דמילה דלא כר' אליעזר דאמר מכשירי מילה דוחין את השבת אלא כר"ע דדוקא מילה דוחה את השבת והך סוגיא דהכא אזלא כר"א וכמ"ש רש"י וא"כ איך פסק רבינו כסוגיא דהכא ופליג דידיה אדידיה וראינו להר' יהונתן בעירובין שכתב וז"ל ואע"ג דקשר אב מלאכה מוקמינן לה בש"ס שקושרים באמצע כלומר שנפסקה באמצעיתא וכשקושרה שם אינו של קיימא שהרי מעכב השמעת קול הניגון ואינו עושה כי אם לפי שעה עד מוצאי שבת אבל מן הצד סמוך ליתדות אסור לקושרה דהוי קשר של קיימא עכ"ל ור"ל דשפיר פסקינן כהך מתני' לפי אוקמתא זאת דמוקמינן למתני' באמצעיתא דלא הוי קשר של קיימא ולא הוי אלא משום שבות ובמקדש לא גזרו וע"פ זה נראה ג"כ ליישב דעת רבינו דפוסק הך מתני' דנימת כינור שנפסק וכאוקמתא דבאמצעיתא ומה שלא הזכיר רבינו חילוק זה הוא משום דקאי על מאי דהתחיל מותר לקשור קשר שאינו של קיימא ואהא כתב נימת כנור וודאי דבשאינו של קיימא איירי והיינו באמצעיתא ואדרבא על הרי"ף קשה שלא כתב אלא המשנה כצורתה בלא אוקמתא אבל לרבינו אתי שפיר כדכתיבנא.
וכל זה אפשר להליץ בעד רבינו אבל הרה"מ לא כתב כן ומה יענה למה שהקשינו ואחינו החכם השלם מהרי"א ז"ל תירץ לדעת רבינו דס"ל דכדי שיהיה חייב צריך שיהיה מעשה אומן וקשר של קיימא וכמ"ש בראש הפרק א"כ כשמתרץ בש"ס הא ר"ש והא רבנן דתניא בן לוי וכו' קושרה לא הוי איסור דאורייתא דהן אמת דהוי קשר של קיימא מ"מ לא הוי מעשה אומן דאומן משלשל מלמטה וכורך מלמעלה וכמ"ש רש"י יעו"ש ור"ש אומר כיון דאפשר בעניבה לא עבדינן איסור דרבנן ר' שמעון בן אלעזר אומר אף היא אינה משמעת [את הקול] וכיון שכן אף משלשל דמכשירי מצוה דוחין את השבת וכר"א ואיבעית אימא הא והא רבנן כאן באמצע כאן מן הצד ר"ל עד כאן לא קא שרו רבנן בשבות דרבנן אלא באמצע דא"א בעניבה וכמ"ש רש"י אבל מן הצד דאפשר בעניבה אפי' שבות אסור וכשמתרץ ואיבעית אימא הא והא באמצע ה"פ מר סבר גזרינן אטו שלשול ומר סבר לא גזרינן וא"כ רבינו סובר כרבנן וכתירוצא קמא וליכא אלא איסור שבות.
אך קשה לדרך זה בתי' ג' דמר סבר גזרינן דלא מצינו גזרה מקשירה לשלשול וראיה דלא גזרינן מעניבה לקשירה ונראה להמליץ תירוץ זה באופן אחר דהן אמת דפי' דהך סוגיא אזלא כפרש"י ברם רבינו ס"ל מכח סוגיא דעלמא דכדי שיהיה חייב צריך קשר של קיימא ומעשה אומן ולפי אותה סוגיא יתורץ קושית הברייתא והמשנה הא ר"ש והא רבנן וכמו שפי' ורבינו תפש כההיא סוגייא ברם זה ניחא לומר לרבינו אבל הרב המגיד דלא נחית לפרש שום דבר קשה מה יתרץ לרבינו.
וז"ל חכם בני הי"ו ולי נראה לתרץ דס"ל להרב המגיד דעד כאן לא פסק רבינו בהל' מילה כר"ע דאין מכשירי מילה דוחין את השבת אלא דוקא מכשירין דמילה דאפשר לעשותן מערב שבת דהיינו אזמל למול וכיוצא דר"א התיר לעשות האיזמל בשבת ור"ע אסר אבל במכשירין דלא היה אפשר לעשותן בע"ש כגון הנימא שנפסקה מהכנור בשבת בזה ודאי פוסק כר"א דדחי שבת וזה דקדק רבינו בהל' מילה וז"ל כיצד הרי שלא מצאו סכין וכו' אין מביאין אותו וכו' הואיל ואפשר להביאו מע"ש עכ"ל וכ"כ גבי קרבן פסח יעו"ש בדוכתיה וזהו שמחלק רבינו בין נימא שנפסקה בשבת לקשירת נימא בתחילה בשבת לפי דהקשירה היה יכול לעשותה מע"ש עכ"ל.
וראיתי להתוס' יו"ט ז"ל הקשה כן ועוד לו ז"ל שם וז"ל ומדברי הר"מ פ"י נראה דס"ל וכו' עד וכדפסק פ"ג מהל' כלי המקדש וכו' נראה מדבריו דס"ל דלעולם דס"ל כר"א אלא משום דס"ל דעיקר שירה בפה הוא דמוקי לה לדידיה בקשר של קיימא והוא תירוץ דרבינו מהל' מילה לא פסק כר"א אלא כר"ע יעו"ש וחזרה קושיא לדוכתא.