יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ח · הלכה טז
המגבל וכו'. ועיין מה שכתבתי בתשובה חלק או"ח בספרי אגורה באהלך דף ח' ועיין להראב"ד והרב המגיד וסיים וז"ל ולפי"ז מה שנזכר בברייתא פ"ק גבי אפר אינו חייב עד שיגבל ר"ל הדבר הראוי לגבול אבל באפר לדברי ר' יוסי ב"ר יהודה אינו חייב בשום צד והלכה כמותו עכ"ל וכונתו פשוטה דע"כ לא קאמר אביי מאי אפר עפר אלא לקיומי למילתיה דאמר דבמידי דלאו בר גבול בנתינת מים חייב אבל למסקנא דפ' מי שהחשיך דאדרבא במידי דלאו בר גבול אפילו גיבל פטור מחטאת א"כ נשארה פשטא דברייתא דקתני אפר ממש ופי' אינו חייב עד שיהא דבר הראוי לגבול ולאפוקי מספר צרור החיים יעו"ש.
עוד כתב הרב המגיד וז"ל אבל באפר לדברי ר' (יוסף) [יוסי] וכו' ויעיד על זה מ"ש ביו"ט פרק המביא וקטמיה שרי ופירשו בהלכות וכו' ע"כ כוונתו פשוטה במ"ש דלר' יוסי ב"ר יהודה אינו חייב בשום צד ר"ל לא בנתינת מים ולא אפילו בגבול ויעיד ע"ז דאפילו בגבול פטר ריב"י מדשרי ביו"ט קטמא והוי אפילו בגבול וכמ"ש בהלכות ואי הוי חייב חטאת לא הוה שרי ביו"ט דזה לאו מלאכת אוכל נפש הוא אלא איסורו אינו אלא מדרבנן ומשו"ה ביו"ט שרי אף דלא הוי מלאכת אוכל נפש דלא ס"ל כדעת הר"ן דנדחק בזה לדעת הרי"ף יעו"ש דס"ל לדעת הרי"ף דזה מקרי מלאכת אוכל נפש והוצרכתי לזה ממה שראיתי לס' נדפס כעת להרב לשון למודים דף צ"ח ע"ג סי' המתחלת ובעיקר ישוב הרה"מ וז"ל לבי מהסס דנראה מדבריו דבאפר שרי לגבול לדעת רש"י והר"מ והרי הר"מ בחדא מחתא מחתינהו לאפר ומורסן ובפ' כ"א כתב הר"מ דנותנים מים אבל לא גובלין כסתם מתני' דפ' מי שהחשיך וצ"ל דהאי כדיניה והאי כדיניה דודאי באפר דגרע טפי דלאו בר גבול כלל פשיטא דשרי ולא הוצרך לפרש וכו' עכ"ל.
ודבריו תמוהים דמהיכן נראה מהרב המגיד דגבול באפר שרי ופי' דבריו פשוט דלא שרי אלא ביו"ט וכדכתיבנא ועוד קשה עליו דלא די לנו את הצער הזה דנדחק בדברי הרה"מ ללא צורך עוד זאת דשם רצה לפרש דברי הריטב"א בכתב יד על דרך זה בחילוק אפר ממורסן דאפר שרי לכתחילה ומורסן לא ושם ליכא הכרח כלל כמו בלשון הרה"מ לפי סברתו ומה גם דלשון הריטב"א אינו סובלו שכתב וז"ל אבל באפר לבנין ליכא גבול כלל והו"ל דומיא דמורסן דלית בהו איסור תורה לכו"ע עכ"ל. ועייל פילא בקופא דמחטא ללא צורך ודא ודאי עקא ופשוטן של דברים דהרה"מ והריטב"א בחדא שיטא אזלי בזה שדעת רש"י ודעימיה דקיטמא שרי דלאו בר גיבול [הוא] וכההיא סוגייא דפ' מי שהחשיך דהא אידחיה סוגייא דפ"ק וא"כ ברייתא דאפר אינו חייב עד שיגבל הרה"מ מפרשו כדפרישית וכתיבנא כוונתו והריטב"א מפרש דלפי מסקנא זו נקטינן נמי ההיא דמאי אפר עפר אף דאביי אמרה למילתיה לקיים סברתו ומשו"ה בעפר צריך גבול לחייב אבל באפר אפילו גיבל פטור וכמו שפי' דברי הריטב"א הרב הנזכר.
ובעיקר ישוב דברי רבינו נראה עפ"י מ"ש הריטב"א בכתב יד בסוגייא דפרק מי שהחשיך וז"ל ומשמע ודאי דאפילו לרבי ליכא איסור תורה בנתינת מים למורסן מדלא קתני חיוב חטאת במורסן כמו בקמח והטעם דכיון דמורסן לאו בר גבול הוא שאין עושין ממנו לעולם עיסה אין בגבולו חיוב חטאת אלא איסור דרבנן דגזור אטו קמח (ורבינו) [ורבי] דסבר דבנתינת מים בקמח דאיכא חיוב חטאת גזר במורסן אפי' בנתינת מים ור' יוסי בר יהודה דסבר דגבי קמח ליכא חיוב חטאת עד דיגבל לא גזר הכא אלא בגבול וקמה מתני' כריב"י דשרי נתינת מים למורסן ואסר גבול וכיון דסתם מתני' כוותיה הלכה כוותיה דסתם מתני' ומחלוקת בברייתא הל' כסתם מתני' והא דאמר הכא דמורסן כיון דלאו בר גבול הוי קיל טפי דאפילו בגבול ליכא חיוב חטאת לריב"י ואילו התם אמרינן דדיו כיון דלאו בר גבול הוא חמיר טפי דמחייב בנתינת מים בלחוד י"ל דלא דמי דמורסן אין דרך העולם לשרותו ולא לגבלו וכיון שכן אין לחייב בו חיוב חטאת דלא דמי ללישה דמשכן דהיינו שריית סמנים פי' [דהא] לישת לחם לא היתה במלאכת המשכן ואע"ג דבעי (ר') [ר' יוסי בר יהודה] גבול קמח ואע"ג דלא הואי בסמנין דמשכן משום דבקמח היינו אורחיה אבל בדיו וסמנין אע"ג דאין דרך בני העולם לגבלו איכא בשרייתו חיוב חטאת כי היא מלאכה (שהיה) [שהיתה] במשכן ומיהו גבי אפר (קס"ד) [דקס"ד] התם דפליגי רבי וריב"י כדפליגי גבי קמח דאע"ג דאפר לאו בר גבול הוא לגמרי כעין קמח פעמים שמגבלים אותו לטוח בו לפי שעה ופעמים שאין מגבלין אותו אלא ששורין אותו במים לעשות בורית וכיוצא (לכבש) [לכיבוס] הבגדים לפיכך דימו אותו שם לשריית דיו (וכו') [וסמנים] ואסיק אביי דבעפר הוא דפליגי דהוי בר גיבול לעשות טיט לבנין דומיא דקמח אבל באפר לא פליגי וכל היכא דבעי לה לעשות בורית (לכ"ע) [דכו"ע] מחייב בנתינת מים דומיא דדיו וסמנים והיכא דבעי לה לבנין אינו חייב עד שיגביל לר"י ב"י דומיא דקמח ועפר והא דאמרינן פרק המביא וקטמא שרי אין פירושו כדפירש רש"י ז"ל אי נמי כי רבינו ז"ל סובר וכו' ועיין בלשון למודים הנז"ל שם שהעתיק סיום לשון זה יעו"ש עכ"ל הריטב"א.
וזה הוא דעת רבינו דבאפר ומורסן לא מחייב אפילו בגבול אלא מדרבנן וכמ"ש שם פכ"א ומה שלא הזכיר אפר שם הוא הדין אפר וכמ"ש הריטב"א דנקטינן סוגייא דמי שהחשיך וכאוקמתא דאביי דמאי אפר עפר אבל באפר אפי' בגבול ליכא חיוב ודיו וסמנין אפילו בשרייתו איכא חיוב חטאת וכדקאמר אביי דזה נשאר בקיומו דלא אידחי סברא זאת והיינו משום דהואי במשכן וכמ"ש הריטב"א והשתא דקאמר אביי ודילמא וכו' אבל דיו אפילו ר"י מודה וכו' וה"ט דהואי במשכן וכמ"ש הריטב"א נשאר בקיומו ולפי"ז בהכרח צ"ל בברייתא מאי אפר עפר אבל מאי דאסיק דאפר הדין משתנה וכמ"ש הריטב"א ואי האפר הוי לבנין בגבול חייב לר"י בר"י האי מילתא אזלא מכח ש"ס דמי שהחשיך דמוכח דמורסן אפילו במגבל פטור מחטאת והוא הדין לאפר וזה הוא פי' דברי הריטב"א בישובו לדברי רש"י יעו"ש ומשו"ה לעיל פ"ג כתב רבינו ושורין דיו וסמנין וכו' דמשמע דבשבת אסור דקמה מהא דאביי ופירוש דברי ה"ה עיין להלח"מ ז"ל כמה הפרש בין דרכינו לדרכו.
ובדברי הריטב"א אלו שהעתקנו יש מקום עיון דאילו כאן כתב דכיון דקתני מתני' כר"י הלכה כוותיה דסתם במתני' וכו' הלכה כסתם מתני' ונמצא דפסק בגבול מורסן דליכא איסורא אלא מדרבנן וכמ"ש הריטב"א ומשום דגבול קמח חייב חטאת והלכה כוותיה ואילו הוא כתב גבי דף י"ח וז"ל מידי גבי הדדי תניא קשיא לי אמאי לא אכרח ליה דאפילו באפר דלאו בר גבול הוא פליג ר"י כדאכרח ליה לאביי פרק מי שהחשיך מדתניא אין נותנין מים למורסן וכו' וי"ל דהוה דחי שאני מורסן דהוי בר גיבול קצת וכו' וכתי' התוס' והלכה כרבי מחבירו ושמעינן מהכא שיש באפר משום גבול לדברי הכל ולא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם עכ"ל ונמצא כאן הסכים כריב"י ופי' התוס' וכאן הסכים לפי' הרי"ף ורבינו ופסק כריב"י.