יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ח · הלכה יד
המשמר יין וכו'. וטעם חיוב השמור כתב רבינו לעיל הי"א דהוי תולדת בורר או מרקד יעו"ש והוא מש"ס דפ' תולין דף קל"ח ודרך אגב ראיתי להרשב"א שם על מ"ש שם מתקיף רב ששת מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ורבי אליעזר שרי לכתחילה וכו' וז"ל וקשה דהא תניא פרק אלו קשרים חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו ר' יהודה אומר וכו' ובלבד שלא יענבנה ואמרינן התם דטעמא דר"י משום דס"ל דעניבה גופא קשירה וי"ל דכל היכא דיחיד מחייב חטאת ורבים שרו לכתחלה לא קשיא ליה אלא היכא דיחיד מחייב חטאת ויחיד אחר התיר לכתחלה וכ"ש כשרבים מחייבי וכו' עכ"ל. וקשה טובא שתירוץ הרשב"א זאת נסתרת ממ"ש הוא עצמו ריש פרק אלו קשרים וז"ל הא דבעי רב אחדבוי עניבה לר' מאיר ולא אפשיטא תימה אמאי לא פשטוה וכו' חבל דלי לא יהא קושרו אלא עונבו וההיא ר"מ היא מדפריך מינה בפ"ק דפסחים לרבנן דר"י דהיינו ר"מ גבי ר"י וכו' יעו"ש הרי דההיא ברייתא דחבל הוי יחיד עם יחיד ואזלא לה לתירוץ הרשב"א ואפשר לומר דאף דהש"ס דפסחים מקשה מרבנן לר"מ משום דרבנן דר"י היינו ר"מ מ"מ מדשנוייא בשם רבנן ודאי לאו ר"מ לחודיה הוא אלא שאר רבנן נמי קיימי בשיטא זאת והו"ל רבים לגבי ר"י ודוק.
אבל מסננים יין שאין בו שמרים או מים צלולין וכו'. ועיין להטור סי' שי"ט מה שהקשה על רבינו ולמרן שם והלח"מ ביאר יותר יעו"ש והבית חדש שם כתב וז"ל וצ"ל שדרכו של הרמב"ם לפסוק כסתם משנה וכיון דסתם משנה בסודרין וכו' אלמא לתוך המשמרת אין לו התר כלל ואע"ג דהך דזעירי וברייתא וכו' הלכתא היא אפ"ה במאי דמתירין לתוך המשמרת לאו הלכתא [היא] אלא כסתם משנה וכו' ע"כ.
ולענ"ד תמוהים דבריו דאחר דמצינן לאמורא דמפרש מתני' אנן מי פלגינן עליה וכי יש לנו כח לפלוג על האמורא דאין זאת סתירה מאיזה דבר דנתחדש לו יותר מהאמורא אלא מטעם דמתני' תני סתמא וזה ראה גם ידע זעירי ואפ"ה מפרש למתני' הכי ועיין להכנה"ג שם בהגב"י אות ג' שכתב כן אלא שביאר דבריו ביתר שאת יעו"ש וכן מה שסיים הכנה"ג והכי משמע בפ' שמונה שרצים דלא קי"ל כזעירי וכו' נכון הדבר דלעולם דזעירי ס"ל דלא פליגי הברייתא אמתני' ברם אתלמוד ס"ל דפליגי ולא קי"ל כהברייתא אלא כמתני' וכוותיה נקטינן והשתא פשט ההלכה אינו משתנה.
גם מה שכתב הב"ח לתרץ עוד עין רואה שאינו נכנס בגדר תירוץ אלא דחיה בעלמא יעו"ש ומה שהקשה הכנה"ג לתירוץ הלח"מ וז"ל ומיהו נ"ל דאין הכרח זה כדאי להכריח דמשמרת לאו דוקא דנהי דהמקשה כך היה סבור מ"מ לפי מאי דתריצנן בין הגיתות שנו אין הכרח לומר דמשמרת לאו דוקא וכו' עכ"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו הוא הכרח גמור דלאו דעת המקשה בלחוד הוא דס"ל דהך משמרת הוא סודרין אלא גם המתרץ ס"ל הכי מדלא אמר ליה וליטעמיך נמצא דשוין הן בזה וס"ל לזעירי דמשמרת דברייתא היינו סודרין וגם משמרת דאסר הוא סודרין וא"כ אף דכפי מה שתירצו בין הגתות וכו' יש לפרש דמשמרת דוקא מ"מ כיון דזעירי לא אמר הכי אין לנו כח לפרש נגד האמורא ודוק אך עדיין נשאר לנו לברר דמה יענו החולקים עם רבינו דס"ל כפשטא דסוגייא דצלולין אפילו במשמרת ועכור בסודרין ובין הגתות אפי' עכור במשמרת לקושיית הלח"מ דמאי מקשה מברייתא ולימא ליה וליטעמיך קשה ברייתא אמתני' וכו' ועיין להכנה"ג שם מ"ש לזה.
ונראה לענ"ד דס"ל דמברייתא אמתני' לא קשיא די"ל דפי' דמתני' הוי הכי דמסננין את היין קאי לרישא וה"פ נותנין מים ע"ג השמרים בשבת שיצולו ואותו יין היוצא מהשמרים מסננין אותו בסודרין וכו' וא"כ דוקא יין כזה שהוא משמרים דוקא בסודרין שרי אבל לא במשמרת ובברייתא דמתיר במשמרת הוא ביין עכור מחמת השמרים שיש למטה בחבית שטרף היין עמם ולא דמי ליין שהוציאו מהשמרים ממש ברם לזעירי דחילק בין צלול לעכור הקשה לו מהברייתא ודוק. ובדברי רבינו יש להקשות דקשה דיוקא אדיוקא דאילו הוא לא התיר אלא יין שאין בו שמרים ובסודרין אבל בשמרים אף בסודרין אסור ואילו הוא כתב ביין במשמרת חייב ולא חילק בין צלול לאינו צלול ודוקא במשמרת אבל בסודרין שרי וי"ל דמאי דנקט משמרת ברישא משום דאיירי אפילו בצלול וק"ל.