יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה כג
עכו"ם וכו' או שצרו סתם וכו'. וכתב מרן משום דספק נפשות להקל. והלח"מ כתב דקשיא ליה דיוקא אדיוקא וכו' ותירץ נעשה וכו' ומכאן הוציאו רבינו עכ"ל. וקשה דלא שייך לומר כאן נעשה דתני בלשון אבל וכמ"ש בגופי הלכות כללי הנו"ן סי' תכ"ג וז"ל אע"ג דאמרינן בכל מקום נעשה דיוקא דרישא כדינא דסיפא הכא לא אמרינן משום דסיפא קתני בלשון אבל וכל היכא דתני בלשון אבל משמע דהסיפא נדרשת לעצמה ואין לה עסק עם הרישא וקיימו מהרש"א כלל זה. ובגליון של גופי הלכות שלי מצאתי כתוב וז"ל וצ"ע מההיא דפ"ק דקידושין ד"ה דתני אבל היא שנתנה ואמרה היא וכו' ופריך הש"ס דיוקא אדיוקא ומשני נעשה ואע"ג דקתני סיפא אבל יעו"ש קטונתי מכל החס"דים יעקב בכר יו"ט אלגאזי עכ"ל ושוב ראיתי להרב יד אהרן נר"ו סי' שכ"ט הגהות ב"י נושא ונותן בזה.
וכשיצילו את אחיהם וכו' מותר לחזור בכלי זיין למקומן וכו' שלא להכשילן לעתיד לבוא. ולכאורה קשה בדברי רבינו דלא פסק לא כתירוץ א' ולא כתירוץ ב' דאי פסק כתירוץ א' דחוזרין למקומן היינו בכלי זיינן א"כ לאיזה צורך כתב וכשיצילו את אחיהם וכו' אפילו שלא הצילו אלא שנצחו אומות העולם את עצמן חוזרין בכלי זיינן ואי פסק כרב נחמן בר יצחק דיש חילוק בין כשנצחו אומות העולם לכשנצחו ישראל א"כ איך קאמר סתם למקומן ומה גם דרבינו פסק בפירוש בפכ"ז כב' התירוצים וכמ"ש הרא"ש וכ"כ מרן בב"י סי' ת"ז יעו"ש וכ"כ הב"ח והיינו ממ"ש רבינו ובכלי זיינן והכי הו"ל למימר חוזרין בכלי זיינן למקומן שכך הוא משפט הלשון וכמ"ש כאן מותר לחזור בכלי זיין למקומן וכו' אלא כתב כן ללמד דגם ביד ישראל תקיפא דליכא אלא אלפים אמה חוזרין בכלי זיינן ובכלי זיינן דכתב בסוף דבריו קאי לעיל ג"כ והוא מילתא באפי נפשא דקאי לכל החלוקות ונמצא דפוסק גם כר' יהודה ולפום מאי דכתיבנא אין מקום למ"ש הרב יד אהרן נר"ו על דברי רבינו פכ"ז בסי' ת"ז הגהות הטור יעו"ש גם מ"ש בהגהות ב"י שם להכריח דמ"ש רבינו כאן בפ"ב שלא להכשילן לעתיד לבוא דקאי לחזרה למקומו לפי מ"ש דמשפט הלשון כך כמ"ש בפ"ב ליתא אלא דניתן ליאמר דבריו בלא הכרח זה ודוק וכן נראה דעת הטור כדעת רבינו והרא"ש בשם הר"ם דפוסק כב' התירוצים שכת' בסי' ת"ז וכשחוזר חוזר עם כלי זייניו וקאי לכל מיני חזרה.
ונראה לענ"ד דמ"ש רבינו כאן בפ"ב סתם משום דלא נחית כאן לחלק להיכן הוא חוזר דכיון דרבינו ס"ל דלעולם בין לאלפיים אמה כשיד ישראל תקיפא בין למקומו כשיד אומות העולם תקיפא חוזרין בכלי זיינן כתב סתם כאן רבינו וכשיצילו את אחיהן מותר לחזור למקומם סתם דלעולם הדין כן דלא נחית כאן לחלק להיכן הוא חוזר וכדכתיבנא וזה נראה ג"כ דעת הטור בסוף סימן שכ"ט שכתב והמצילין חוזרין בכלי זיינן למקומן עכ"ל ולכאורה דבריו סתומין ועפ"י מ"ש הנה נכון דכיון דלעולם בין בחזרה דאלפים אמה בין בחזרה למקומו ממש חוזר בכלי זיין סתם כאן וכתב חוזר בכלי זיינן למקומן איזהו מקומן מי לאלפים מי יותר באופן דלמקום שהולך הולך עם כלי זיינו ולא נחית רבינו כאן אלא לדין חזרת עם כלי זייניו ובסי' ת"ז כתב דין חזרת המקומות והשתא הכא מ"ש רבינו שלא להכשילן לעתיד לבוא ר"ל היינו טעמא דלעולם חוזרים בכלי זיין שלא להכשילן כלומר שלא יכשלו דיבואו גוים עליהם וידחקו זה את זה ויהרגו מעצמם וכמעשה שהיה דתני בברייתא וודאי טעמא קאי להבאת כלי זיין לעולם בין הכי ובין הכי ועיין בלח"מ פ"ו מהל' מלכים הי"ג.
ואחרי מופלג כמו ל' שנה נדפס זה ספר בירך יצחק ועיין שם בסדר מסעי מ"ש לישב לב' לישני דרבינו אלו דפ"ב ופכ"ז בחילוק היכא שהוא מלחמה עם הגוים דבזה איירי בפ"ב אבל התם בפכ"ז שהוא מדבר בכל מיני הצלה דהתם לית ביה סכנה אם ישאר שם במקומו לכך לא התיר אלא כשיד האומות תקיפא וכו' יעו"ש.
והמה דברים תמוהים דאי יש לחלק בין נדון המתני' דתני וכל היוצאין להציל חוזרין למקומן דקאי במלחמה לנדון מתני' דראש השנה דתנן בראשונה וכו' דאיירי במיני הצלה דלית בה סכנה א"כ מאי קשיא להם לש"ס ממתני' למתני' דחדא תני למקומן וחדא תני אלפים אמה הא שפיר יש לחלק בין מלחמה דאיכא סכנה לשאר הצלות דליכא סכנה ולמה להו לתרץ מה שתירצו שחוזרין בכלי זיין ולעולם אלפים אמה וכן תירוץ אחר כאן וכו' כאן וכו' ועוד דגם במתני' דר"ה תני להציל מן הגייס והיינו מלחמה שהולך להלחם עם הגייס להציל מידם ומה חילוק יש ביניהם והוא ז"ל נרגש מזה וכתב וגם הגייס לא דמי להא דגוים שצרו עליהם למלחמה דקא איירי בפ"ב אלו דבריו ולא ידעתי היאך לא דמי זה לזה דגוים שצרו על ישראל היינו גייס שבא על ישראל והכל אחד.