יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה כ
היתה חצר וכו'. וכתב הרב המגיד ונ"ל שדעת רבינו דפרוש כולהו ובעת פרישתן וכו' והוא כפי' הרא"ש ז"ל וכתב עוד ויש מי שפי' בהיפך דפרוש כולהו ואחד מכולן בעת מהלכן וכו' מפני שהוחזק ישראל בכאן ואצ"ל וכו'. פי' דבריו דכל שבפרישתו היו כולן וישראל בכלל אמרינן כיון שהוחזק ישראל אפשר שהוא הישראל דבפקוח נפש לא אזלינן בתר רובא לא כן דכשזה פירש היה מן ה' או ד' דאינו ברור שהיה שם ישראל כדי שנאמר אפשר שזה ישראל דהעיקרא שם איכא לאסתפוקי והו"ל ספק ספיקא ובזה ודאי אין מחללין א"כ נתבארו דברי הרה"מ אמאי הוצרך ב' פרשיות ועיין למהר"ם בן חביב ז"ל.
עוד כתב הרב המגיד וכן פי' רש"י וכו'. והקשה מהר"ם בן חביב הנזכר דאין זה פי' רש"י כמבואר ולענ"ד כוונתו דכתב דכן פירש היינו דלא כפירוש רבינו והרא"ש דפרוש כלהו אין מפקחין ופרוש מקצתן מפקחין אלא בהיפך דפירשו כולהו מפקחין ומקצתן לא אף דאין פירושו מכוון עם פירוש הראב"ד והרמב"ן אך קשה דהרמב"ן כתב בפירוש כפרש"י יעו"ש בסוף דבריו וצ"ע והילך לשון הרמב"ן מתחילת לשונו אחר שהעתיק לשון הש"ס עד הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו וכפי' רש"י וז"ל ופסק רבינו הגדול כשמואל ואיכא מ"ד דלית הלכתא כשמואל מסוגייא דשמעתא דהוינן עלה ומי אמר שמואל הכי והא אתמר מצא בה תינוק מושלך וכו' מחצה על מחצה ישראל ואמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליחסו לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל ופרקינן כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב גוים גוי אמר שמואל ולענין פקוח הגל אינו כן חזינן השתא דרב פליג אדשמואל ואזיל בפקוח נפש בתר רובא דהשתא בפקוח נפש דלית בה עבירה דמצוה בעי רב מחצה על מחצה הא רוב גוי אמרינן גוי הוא ואין להחיותו לגבי פקוח גל דשבת דאיכא איסור סקילה לא כ"ש דרוב גוי אין מפקחין וכיון דרב פליג אשמואל הלכתא כוותיה דקי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ע"כ. והקשו עליו דלפי דברי הרמב"ן דמוקי מימרא דרב דלהחיותו במחצה על מחצה א"כ מה הקשה בש"ס פרק בתולה נשאת דף ט"ו מהא דרב וז"ל וליוחסין לא בעינן ב' רובי והתנן מצא תינוק מושלך וכו' ואמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא וכו' ומאי קשה דעד כאן לא קאמר רב דליחסו לא משום דליכא אפי' חד רוב דעל מאי דקאמר מחצה על מחצה ישראל קאי רב ברם בדאיכא חד רוב שרי ליחסו וא"כ מאי קושיא וי"ל דרב לא אמר מימרא זאת גבי מחצה על מחצה דוקא אלא גם ברוב ישראל ועלה קאמר דליחסו לא וא"כ נמצא דמצריך רב ב' רובי ומה שהביאו לפרש דגם במחצה על מחצה קאי רב משום דאי לאו הכי נמצא דוקא ברוב גוים מצוה להחיותו הא גבי מחצה על מחצה לא שרי להחיותו והוא תימה דספק נפשות להקל וכמ"ש בש"ס מחצה על מחצה ספק נפשות הוא ולהקל וכמ"ש מהר"ם בן חביב לפי' רש"י ומשום הכי מוקי למימרת רב בב' וגם א"א לאוקומי המימרא דוקא במחצה על מחצה דהא שמואל קאי עליה וקאמר ולפקח עליו את הגל אינו כן וקאי לחלוקה דאי רוב גוים גוי ואי רב לא איירי בה קשה דלא בא שמואל על דברי רב בתמיה ובש"ס לא משמע הכי משום הכי פי' דברי רב דקאי לב' החלוקות ודוק.
עוד כתב הרמב"ן וז"ל ומימרא דר' יוחנן ט' גוים וישראל אחד כפשטא דרב אתיא דהולכין בפיקוח נפש אחר הרוב והילכך בחצר אחרת כל דפריש מרובא פריש ואין מפקחין באותה חצר והו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל והקשה עמיתנו החכם השלם הוא הרב מהרי"א ז"ל דמשמע מדבריו דר"י ורב בחדא שיטא אזלי והלכתא כוותייהו ואינו דהא לרב גם במחצה על מחצה אין מפקחין עליו את הגל בשבת וכמ"ש הוא לעיל דדוקא במקום דליכא עבירה דמצוה ולר"י אינו כן דמחלק מחצר זו לחצר אחרת והיינו טעמא דבאותה חצר מפקחין משום דכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ונמצא במחצה על מחצה ס"ל דמפקחין דלא כרב.
ונראה לענ"ד דלעולם דבחדא פליג וכונת הרמב"ן הוא דעד השתא דלא הוה ידעינן הא דרב הוה מתרצינן דלא לפלגו ר' יוחנן ושמואל ברם כיון דחזינן השתא דרב פליג אדשמואל א"כ אף אנו נאמר דר"י פליג אשמואל ואשינויי דחיקי לא סמכינן דהא כולהו הא מקצתייהו ומוקמינן מימרא דר"י כפשטא דרב דהולכין בפיקוח נפש אחר הרוב דהיינו דאם רוב גוים גוי וזה כרב אלא דפליג עליה במחצה על מחצה וס"ל דמפקחין ומשום הכי בחצר אחד אפילו רוב גוים מפקחין דהו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכר"י קי"ל דרב ורבי יוחנן הל' כר"י כן נראה לי כונת הרמב"ן.
ובסוף דבריו כתב דס"ל כרבינו הגדול דהלכה כשמואל יעו"ש וסיים וז"ל דטעמא דפרוש כולהו דמפקחין משום דניידי כולהו ופרוש מקצתייהו דאין מפקחין משום שנשארה קביעות במקומה בחצר הא' והנהו דפרוש מרובא פרוש ועוד כיון דפרוש כולהו לחצר זו אתחזק הכא ישראל דפרוש מקצתייהו לכאן לא אתחזק הכא ישראל הלכך לגבי תינוק מושלך כיון שלא ראו אותו פורש מן הבתים אלא מושלך בפלטיא מצאו אותו מרוב סיעה שפלטיא כולהו ניידי ואתחזק נמי ישראל בפלטיא ונעשה הוכחה הילכך הו"ל פרוש כולהו ומפקחין עכ"ל.
הנה האי ועוד שכתב הרב הוא פי' רש"י אלא שמ"ש קודם הוא הפי' שכתב הרב המגיד משמו והוא פי' הראב"ד והכי מתפרשין דבריו דטעמא דפרוש כולהו דמפקחין משום דניידי כולהו ממקום מושבם שיצאו לחוץ נמצא דממקום שפירש היה שם ישראל וכמ"ש הרה"מ פרוש מקצתייהו דאין מפקחין משום שנשארה קביעות במקומה ר"ל שנשארו בחצר ומאותם שיצאו יצא זה ונמצא דלא יצא ממקום שהיה ישראל והיינו פי' הרה"מ על שם הרמב"ן וא"כ לא קשה מה שהקשתי לעיל אלא שקשה למה יחס להרמב"ן פי' זה ולא גם פי' רש"י כי שניהם כתבוהו ולשון הרמב"ן מגומגם ודי בזה.
והלח"מ פלפל בלשון רבינו ובסוף דבריו כתב וז"ל ונ"ל לתרץ הכל ולומר וכו' בקבוע גרוע כי האי לא ס"ל לר"י דמפקחין וכו' יעו"ש והקשה הצרור החיים דף ל"ד ע"ג וז"ל וקשה דאי הכי דבקבוע גרוע כי האי לא ס"ל לר"י דמפקחין ברובא גוים א"כ ה"נ נימא דס"ל לשמואל ומשום הכי קאמר דס"ל לשמואל בההיא דתינוק דדוקא ברוב ישראל או מחצה על מחצה מפקחין אבל ברובא גוים לא וא"כ מאי פריך לשמואל דידיה אדידיה וכו' אלו תוכן דבריו וי"ל דלא ניחא ליה לש"ס לתרץ הכי לשמואל דהו"ל ב' אוקמתות דהיינו דפירש מקצתייהו ודוקא בחצר ולא בעיר וכל כי האי הו"ל לפרש ולא לומר מימרא סתמית במקום דאיכא ב' תנאים ויש הפרש בין חדא אוקמתא לב' אוקמתות.
עוד הקשה בס' הנזכר על מ"ש הלח"מ ובפ"ק דכתובות כתוב בס' אלא וכו' וז"ל והסייעתא דמייתי אדרבא הויא תיובתיה דהתם לא הוזכר הא דר"י וגם החילוק דפרוש כולהו לפרוש מקצתן וכו' ולא קשה מידי דאדרבא כיון דשם לא שייך למכתב אלא וכתב מוכרח דהשגרת לישן הוא מהכא להתם דאגב דהכא צ"ל אלא נקטיה גם שם וק"ל.
עוד כתב הלח"מ וז"ל ומ"מ קשיא לי ע"ז וכו' עד וצ"ע ולענ"ד נראה דשאני בפיקוח נפש דאית קולא לשבת דמחלל שבת משום הכי חשבינן ליה לגרוע לא כן לענין קידושין דלחומרא הוא דהיינו להצריכא גט לא קפדינן אגריעותא דאית ביה והשתא איכא הרבה סוגי קבוע ולפי הענין משתנה דמה שבטריפה לא חשיב קבוע ואזלינן בתר רובא בפיקוח נפש חשיב וכמ"ש הרב המגיד ואף שהרה"מ כתב כן לפי דרכו דרבינו פוסק כשמואל ה"ה לר"י לפי הדרך דפוסק כוותיה לפי מ"ש רבינו בתשובה לא כן לדרך הרמב"ן וכמ"ש הלח"מ ז"ל לקמן וזה הוא בחצר אבל דעיר דהוי גרוע טובא אף בפיקוח נפש לא חשיב קבוע כיון דמצד אחר איכא קולא דשבת אבל דבר דהוי חומרא לחוד חשיב קבוע ועל פי זה נסתלקו כמה תערומות דלכאורה קשה בדברי הרה"מ פט"ו מהל' איסורי ביאה הכ"ה וז"ל והטעם משום דאיכא מקצת גוים [או] מקצת ישראל קבועים וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל. ולכאורה קשה חדא דאי מתני' איירי בקבועים א"כ היכי בעי למפשט בגמ' בכתובות מדרב דבעינן ב' רובי לעולם דלא בעינן אלא חד רוב ומ"ש ליחסו לא הוא משום דליכא אפילו חד רוב לפי שהם קבועים וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ועוד מ"ש בש"ס יומא כי אתמר דשמואל ארישא אתמר ואי איירי בקבוע מה לי רישא מה לי סיפא הכל אחד דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ועוד דאמאי אמר רב אבל ליחסו לא אפילו להשיאו אשה ישראלית אלא ע"פ מ"ש לא קשיא מידי דמ"ש רבינו דחשיב קבוע לענין זה דהוי חומרא אבל לשאר דברים לא חשיב קבוע דהוי גרוע טובא דהוי דעיר וזה מ"ש רב לא שנו אלא להחיותו דלהחיותו לא חשיב קבוע ומשום הכי אם רוב ישראל ישראל אבל ליחסו בעינן ב' רובי ויתיישב הכל.