יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה טז
מפקחין וכו' כיצד וכו'. ואע"פ שהוא צד הדגים וכו'. פי' שהוא צריך לדגים ג"כ כיון דהא מיהא העלה לתנוק וכ"כ רש"י בסוגיין דיומא דף פ"ד ד"ה ואע"ג דצייד כוורי וכו' אלא הא אתא לאשמועינן דאפי' הוא צריך לדבר עכ"ל וזה פשוט לאפוקי מהלח"מ הי"ז שכתב דכל הנך איירי דלא עשה כן בכונה יעו"ש דא"כ ואינו צריך ליטול רשות מבי"ד למה ליה וכמ"ש רש"י דאילו [אינו] מכוון להכי אלא דממילא צד כוורי כיון דלא מכוון להם ודאי דשרי דהא פיקוח נפש דוחה את השבת וא"כ הו"ל משנה יתירה אלא וודאי כדאמרן ומה שלא הזכיר רבינו בחלוקה דננעל דלת ואע"ג דקא מכוין כך היתה גירסתו וכמ"ש הרא"ש ולעולם הכל בכונה תליא מילתא.
שמע שטבע תנוק בים ופירש מצודה וכו' והעלה דגים [לבד] פטור מכלום. עכ"ל משמע דדוקא שכונתו לתנוק והעלה דגים פטור הא נתכוון לדגים ג"כ והעלה דגים חייב דהא מחשבה ומעשה רע ועיין מעשה רוקח וקרית מלך רב ז"ל.
נתכוון וכו' פטור. והשיג עליו הראב"ד ועיין מ"ש עליו הרב המגיד וז"ל וגירסת ספרינו היפך וכו' עיי"ש והקשה עליו הרב יד אהרן נר"ו בסי' שכ"ח דפליג דידיה אדידיה ממ"ש כאן למ"ש פכ"א מהל' שבת יעו"ש ולכאורה עלה בדעתי לומר דהרה"מ לא נחית אלא לומר דמה שהשיג הר"א על רבינו יש להליץ עליו בב' אופנים או דס"ל הכי או הכי ותירוצו הוא כלפי האי השגה ברם לזה דכתב דס"ל כהרשב"א קשה דידיה אדידיה אלא דבזה לא השיגו הראב"ד דידיה אדידיה ומשום הכי כתב דאינה השגה אך למ"ש שם קשה דידיה אדידיה וצ"ל כתירוץ הא' מכח דסתר עצמו ונמצא לפי"ז דרבינו ס"ל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואף שלא נחלקו פנים בפנים וכמו שפסק בפכ"א כרבא יעו"ש. ברם הא ליתא דהרי פסק רבינו בפ"ח הל' ה' וז"ל ואין עמור אלא בגדולי קרקע וכתב הרה"מ ופסק כאביי דבתרא הוא עכ"ל הרי להדיא דס"ל להרה"מ בעד רבינו דהלכה כתלמיד נגד רבו היפך מ"ש פכ"א ויותר תימה מה שהקשה מהרח"א בספרו מקראי קודש דבפרק י"ח הכ"ד כתב רבינו הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי לרשות אחת חייב לב' רשויות פטור דנחלקו רבה ואביי ורבא וכתב שם הרה"מ דפסק כרבה דאביי ורבא תלמידיו הוו וסותר דבריו מכאן לשם ותירץ משם מהר"ם גלאנטי דשם מוכיח ששמע רבה דבריהם ולא נראה בעיניו מדאמר כל אחד ואפי' מוכח שהיו מדברים זה עם זה משום הכי הלכה (כרבא) [כרבה] משא"כ הכא דאילו היה שומע הרב דברי התלמיד היה מודה לאביי שהוא בתרא עכ"ל והן הן דברי הרה"מ דידן שחילק בין כשהתלמיד חולק לפני רבו בין כשנחלקו כב' חולקין דעלמא יעו"ש ומה יעשה למ"ש פכ"א וכדכתיבנא ולכן הנראה אצלי לומר דלא כתב הרה"מ בפכ"א דרבינו פסק כרבא מטעם הרמב"ן אלא כלפי מה שפסק רבינו כרבא כתב שכן פסקו בהלכות ושכן דעת הרמב"ן לענין דינא לפסוק כרבא ברם דעת רבינו דפסק כרבא מטעם אחר נגע בה והיינו טעמא דמר בריה דרבינא פליג התם וסובר דזה וזה (אסיר) [אסור] וגם הוא בתרא כרב פפא ונמצא דב' בתראי פליגי מן הקצה אל הקצה מר בריה דרבינא ורב פפא וכיון שכן פסקינן כרבא דבמאי דאוסר אשכחנא דחד בתרא כוותיה ובמאי דשרי ג"כ חד בתרא כוותיה ואם כן אי הוה פסקינן כולה להתירה הויא היפך ב' אמוראי לדינא דקינוח בקרקע בין לדעת רבא ובין לדעת מר בריה דרבינא אסור ואף דקי"ל דהלכה כבתראי ואפי' נגד רבים וכמ"ש הרה"מ פכ"ד מה' מלוה ולוה ה"ט וז"ל מחלוקת אמוראים שם ופסק כרבא דהוא בתראה אע"ג דרב הונא ואביי פליגי עליה יעו"ש היינו דוקא כשהרבים הם קמאי והיחיד הוא בתרא אבל כאן מר בריה דרבינא הוא ג"כ בתרא כר"פ וא"כ הו"ל ר"פ היפך רבא ומר בריה דרבינא א"כ משו"ה פסק כרבא ועיין עוד שם להרב יד אהרן נר"ו שהקשה להרה"מ מההיא דפי"ח שכתב שם דפסק רבינו כרבה משום דאביי ורבא תלמידייהו הוו יעו"ש ולא ראה דברי המהרמ"ג הללו דכתיבנא לעיל.
עוד הקשה שם הרב יד אהרן נר"ו על מרן דבפ"א מהל' מילה ה"ז הסכים לדעת הרב המגיד לדעת רבינו דיש חילוק בין כשהתלמיד חולק עם רבו פנים בפנים בין כשנחלקו כשני חולקין דעלמא ואילו הוא בפ' י"א דשכירות בסופו גבי דין שכיר שבא לישבע וכו' שכתב הרה"מ שפסק כר' חסדא לגבי רב הונא ותמה עליו מרן דא"כ איך פסק הר"מ כתלמיד בפני הרב ולפי האי כללא מאי קשה הלא לא אתמר שם בש"ס אמר ליה והלכתא כבתראי וצ"ע עכ"ל.
ולענ"ד י"ל דלאו דוקא בדאיכא אמר ליה הוא דאמרינן דהיה פנים בפנים אלא כל דאיכא הוכחה גם כן אמרינן הכי וכמ"ש מהר"ם גלאנטי ז"ל דמתבת אפילו משמע דהיה פנים בפנים וכן כאן יש להוכיח דהיה פנים בפנים דאל"כ מאי בעי בש"ס מאי בינייהו ומוקים להו בפלוגתא נימא דמר נקיט לה בהאי לישנא ומר בהאי לישנא ולא פליגי וא"כ מנ"ל להרב המגיד דפליגי ופסק כרב חסדא אלא ודאי כיון דמשמע ליה דפליגי ודאי דהיה פנים בפנים ורב חסדא לפלוגי אתא ואהא בעי מאי בינייהו ומשני וכו' ואמטו להכי קשיתיה למרן דאיך פסק כתלמיד במקום הרב.
וע"פ כל האמור יתיישב כל מה שהקשה בזה הצרור החיים במקומות אלו הלום למה שהביא מפי"ב מהל' גרושין דין י"א בדין אמר הבעל פקדון נתתיו לו שפסק שם רבינו כרב חסדא לגבי רב הונא וכן פסק הרי"ף וזה היפך ממ"ש כאן הרי"ף ורבינו ז"ל עכ"ל ליכא מן הישוב על צד האמור בדברינו אלה אלא שם מטעם אחר נגעו בה וכמ"ש הרי"ף בהלכות שם וז"ל פסקו הפוסקים הלכה כר"ה בשביל שהיה רבו של ר"ח ואנן סבירא לן דהל' כר"ח מדמפרש סתמא דש"ס לקמן וניהמניה לשליש וכו' עכ"ל ואף שהבאים אחריו תפשו עליו בטעם זה יעו"ש בהרא"ש מ"מ הא מטעם אחר נגעו בה וזהו שכתב בתשובה הרי"ף ז"ל קי"ל כר"ח אף דר"ה רביה הוא וכו'.