יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה טו
האשה שישבה על המשבר וכו'. מימרא פ"א דערכין דף ז' ודוקא על המשבר דעקר הולד דהיא מתה ברישא ברם כשלא ישבה על המשבר אין עושין דהולד מת ברישא וכן משמע בש"ס שם יעו"ש וכ"כ התוס' שם ובנידה דף מ"ד וב"ב דף קמ"ב יעו"ש ומ"ש רש"י בערכין ד"ה ומקרעין את כריסה דזימנין דמיקרי דהיא מתה ברישא עכ"ל פירוש כשלא ישבה על המשבר לעולם הולד מיית ברישא אגב דזוטר חיותיה ברם כשישבה על המשבר על הרוב מרוב צער הלידה והכאב הוא מת תחילה ברם מתרמי דמיד מתה האם והולד נשאר חי כיון דעקר לא מיית אגב אימיה ברם כשלא עקר הוולד אף דמפרכס אחר מיתת האם לאו חי הוא והאי פירכוס מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת והשתא אין מקום למ"ש המג"א על דעת רש"י ועל דעת הפוסקים יעו"ש סי' ש"ל ס"ק י' גם לא קשה מידי מה שהקשה על רש"י הרב יד אהרן נר"ו סי' שכ"ט הגהות הטור יעו"ש.
והרב כנסת הגדולה סי' ש"ל כתב משם תשובת הגאונים סי' רמ"ח דאפילו הולד מפרכס במעיה לא קרעינן לה אלא משהינן לה ומחתינן אבנא אכריסא עד שימות הולד וקברינן לה עכ"ל וכתב הוא ז"ל דאפי' תימא דתשובות הגאונים לאו לענין שבת קא עסקי מינה נפקא לענין שבת דאין מביאין סכין דרך רה"ר בשבת לקרוע בטנה וזה תימה דהיא מימרא פסוקה פ"ק דערכין כדברי רבינו והצריך עיון. וכתב היד אהרן נר"ו וז"ל ואשתמיט מיניה דברי התוס' פרק יוצא דופן וז"ל וא"ת ואת"ל דמותר להורגו בבטן אפי' מתה אמו אמאי מחללין עליו את השבת שמביאין סכין דרך רה"ר לקרוע האם וי"ל דמ"מ משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אע"ג דמותר להורגו דהא גוסס בידי אדם וכו' עכ"ל הרי להדיא דאע"ג דמותר להורגו מחללין עליו את השבת וכו' עכ"ל ודבר זה נראה מתמיה שיהא מותר להורגו ושיחללו עליו את השבת. ולכן נ"ל מ"ש התוס' דמותר להורגו פי' דאינו חייב בידי אדם אבל בידי שמים חייב ומוכרח הוא זה מדהביא ראיה דגוסס דההורגו פטור ואפילו הכי מחללין ואי פירושו דמותר הוא התר גמור מאי ראיה מייתי שאני התם דההורגו פטור אבל חייב בידי שמים ומשום הכי מחללין את השבת לא כן כאן דמותר ממש איך יתכן דיחללו שבת להצילו והא דמו מותר ורחמנא הפקירו אלא וודאי כונתם כדכתיבנא.