אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו

פרק ב · הלכה יד

הלכה יג

עושין מדורה לחיה וכו'. אבל לא לחולה וכו'. וכתב הרב המגיד בגמ' וכו' וסובר רבינו דהא דאייתי שמואל וכו' לא בא אלא לדחות וכו' אבל מה שאמרו לחולה לא כדקאי קאי וכו' עכ"ל וכתב הרב מקראי קודש וכן בחנן אלהים וז"ל וא"ת היכי אמרו סבור מינה לחולה לא מאחר שהדין כך וי"ל דס"ד לחולה כלל לא ואידחיה דבהקיז דם עושין לו מדורה עכ"ל ונראה דכוונתו לתרץ שלא לדעת הרה"מ דלפי מ"ש הרה"מ אבל מ"ש דלחולה לא כדקאי קאי קשה כמו שהקשה וצריך לתרץ כמו שתירץ הוא דמה שכתוב לחולה לא היינו כלל לא דלא כמ"ש הרה"מ ז"ל ודבריו נכונים וכ"כ הר"ן יעו"ש ועיין להרב בית חדש שכתב על דברי הרה"מ וכ"כ הר"ן וליתא דלאו שוין נינהו.
אך מה שכתב עוד לתרץ על פי מ"ש הרה"מ בסוף הדיבור כיון דיש סכנה בחולי אף שבמניעת דבר זה אין בו סכנה מחללין היפך דעת רש"י לכן ס"ד וכו' עד המדורה מחללין עכ"ל. אחרי נשיקת ידיו ורגליו זה אי אפשר לאומרו דהא אי איכא סכנה בהקזת דם ונצטנן ודאי במניעת המדורה איכא סכנה דכל הרפואה אינו אלא בחימום ולא בדבר אחר לא כן בחולה דעסקינן דהסכנה באה לו מחמת חולייו ובמניעת המדורה לא יבא לו סכנה.
עוד כתב הרה"מ בסוף דבריו וז"ל אבל אני מבטל דעתי וכו' ואע"פ שאין במניעת דבר שעושין לו סכנה עכ"ל ועיין מ"ש מרן כאן ובב"י סי' שכ"ח ד"ה ומ"ש רבינו וכן מכה שעל גב היד וגב הרגל וכו' וז"ל ומדברי רש"י משמע דלא שרי לחלל שבת וכו' שבסוף פרק מפנין אהא דאמרינן חולה שאין בו סכנה וכו' פי' רש"י צורכי חולה שאם לא יעשו רפואה זאת אינו מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה אבל הרה"מ כתב וכו' עכ"ל נראה שהבין בדברי הרה"מ דיש לו לחולה סכנה מחולייו ואין במניעת אותה המדורה הסכנה אלא בלא"ה איתא הסכנה בין אם יעשו המדורה בין לא יעשו ומ"מ כיון שהוא מסוכן עבדינן ליה כל דבר המסייע ורפואתו ואין כן דעת רש"י אלא דוקא דבר שבמניעתו יסתכן עבדינן ליה ולא דבר אחר.
ולענ"ד נראה פי' אחר בדברי הרה"מ והוא דלעולם דבמניעת החימום לחולה איכא סכנה ברם אפשר בבגדים וכמו שנראה מתחילת דברי הרה"מ שכתב ואני הייתי סבור לפרש וכו' אין בצנה סכנה ואפשר בבגדים וכו' ומ"מ על ידי מדורה איכא רפואה קרובה יותר ברם הסכנה לעולם יעבור ע"י חימום וזהו שכתב דמחללין אף דאין במניעת דבר זה שעושין לו סכנה כי כבר נעשית בבגדים ומסתלק הסכנה דמ"מ כיון דבעת עשית האיסור איכא סכנה שרי ואף דרבינו ס"ל שבת דחויה היא וכל היכא דאפשר לעשות בהתר עבדינן היינו היכא דבין בהתר בין באיסור הרפואה אחת ואין כח ברפואה זאת יותר מזאת ברם כשהרפואה אחד היא ממהרת לרפאות אף דבלא"ה מסתלק הסכנה מחללינן והשתא אפשר דרש"י יודה בזה דעד כאן לא כתב רש"י ז"ל אלא היכא דבין שיעשה רפואה זאת בין שלא יעשה מסוכן הוא ברם כשע"י רפואה זאת יעבור הסכנה מה לי על ידי האור מה לי על ידי בגדים כיון דהא מיהא ממהרת כח הרפואה להעביר הסכנה.

וכן מרחיצין וכו' עד מפני הסכנה. ועיין מ"ש הרב המגיד ז"ל משם הראב"ד ומ"ש עליו הוא ז"ל וז"ל ואני מוסיף דאפי' ע"י גוי וכו' והוא היפך מ"ש בפ"ב מהלכות מילה דאפי' גוי אסור אלא א"כ כשחיממן הגוי לעצמו יעו"ש והיינו כסברת הרה"מ כאן וכן הקשה הלח"מ והרב מקראי קודש כתב דליתא דכוונת הר"א שכתב ע"י גוי היינו שמעצמו חיממן וכו' ודבריו תמוהים שהרי כתב שאין מחממין לו חמין אלא ע"י גוי שנראה ברור כמו שהבין הרה"מ דמתיר הר"א לומר לגוי דכן משמע לישנא דאין מחממין אלא ע"י גוי דמשמע דע"י גוי מחממין דאל"כ הו"ל למימר אלא בחמין שהוחמו ע"י גוי מעצמו ושוב ראיתי בלח"מ הנדפס מחדש עם הרמב"ם שכתב בהגה שמצא כתוב כן כמ"ש מהרח"א ודחאו בב' ידים כמ"ש יעו"ש.
ולענ"ד י"ל דלעולם דהר"א ס"ל דגם לגוי אסור לומר להחם וכמ"ש בהל' מילה ומ"ש כאן בהל' שבת כוונתו כלפי מה שהבין מדברי רבינו שהתיר לפני המילה אפי' ע"י ישראל כתב עליו נ"ל דאין מחממין אלא ע"י גוי כלומר שאפי' מי שמתיר אינו אלא ע"י גוי והוא סברת הלכות גדולות שהביא הרי"ף סוף פרק ר' אליעזר דמילה דאפי' שהגוי עושה מלאכה דאורייתא שרי כיון שהוא מכשירי מילה יעו"ש וכונתו להשיג דלפחות יהא שרי ע"י גוי וכסברת ה"ג לא ע"י ישראל ואהא כתב הרה"מ ואני מוסיף וכו' כלומר דהאמת הוא דאין הלכה כהלכות גדולות וכן דעת רבינו בהל' מילה וכו' דאפי' לומר לגוי אסור ולא הותר אלא חממן מעצמו וכמו שהכריח יעו"ש.
עוד כתב הרה"מ וז"ל ונראה מדברי רבינו דביום ב' אין מחממין וכן דעת קצת מפרשים אבל דעת קצתם דכ"ש יום ב' וכו' עכ"ל ועיין להרא"ם סדר וירא ד"ה יום ג' דמצדד אצדודי בזה אי יום ג' הוי דוקא או כ"ש יום ב' ואחר שהחליט דדוקא הוי יום ג' ומשו"ה אמר רבי חמא יום ג' למילתו היה הוקשה לו מפי' רש"י בש"ס וז"ל אבל לפי' רש"י שאמר דלא פליג ר"א אלא היום ג' דקאמר ת"ק מזלפין קשה עכ"ל. ולכאורה אין לדברים אלו מובן וכי משום דפליג איום ג' משו"ה יוצא דיום ב' הוי כא' ונראה ברור דאיכא חיסור לשון וכצ"ל אבל לפי' רש"י דת"ק מרחיצין אמר בב' הימים ולא פליג ר"א אלא איום ג' וכו' נמצא דרש"י השוה ב' לא' וכו' יעו"ש בפרש"י בשבת.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה