יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה יא
היולדת וכו'. יש להקשות למה הפך לנו הסדר השנוי במשנה דתני תחילה מסעדין וכו' וקורין לה חכמה וכו' ואח"כ ומחללין. וי"ל דבא לגלות דס"ל דכולהו הנך הוו חילול דאורייתא דלא כרש"י לדעת הרשב"א דהוו דרבנן ודלא כהרשב"א דס"ל דמילדין הוי דאורייתא והבאת חכמה ממקום למקום הוי דרבנן אלא דכולן חילול דאורייתא נינהו ומשו"ה תני תחילה דמחללין ואי אפשר לומר דתני אח"כ חילול דרבנן אלא כולהו הוו דאורייתא ותני והדר מפרש וכ"כ רבינו בפכ"ז דתחומין דאורייתא יעו"ש.
והילך לשון הרשב"א בחי' אין מיילדין את הבהמה פי' רש"י משום טירחא ולי נראה משום חילול דאורייתא ותדע לך מדאקשינן בגמ' מכדי וכו' מחללין לאתויי מאי וכו' ואי איתא דמיילדין ליכא אלא טירחא מאי מקשה בש"ס אימא לאתויי חילול שבת דאורייתא ואי משום דתני וקורין לה חכמה אף היא דרבנן עכ"ל הנה אין דבריו מספיקין להפיל ארצה דברי רש"י אלא לדידיה דס"ל דתחומין דרבנן ברם רש"י יסבור כרבינו דתחומין דאורייתא וא"כ יתקיים פי' רש"י ויש מי שפירש אפי' לסברת הרשב"א דס"ל דתחומין דרבנן דכך יתפרש קושית הגמ' מכדי תנא ליה מילדין וכו' ואין מלאכות עוד לעשות ליולדת ואהא תירץ דאיכא מלאכה דהדלקת הנר.
ומדליקין לה נר אפי' היא סומא וכו'. והקשה המג"א סי' ש"ל סק"ב וז"ל ומ"מ צ"ע למה ליה טעמא דמייתבא דעתא הלא צריכין להדלקת הנר לראות מה שצריכה וי"ל דודאי כשצריך לראות ודאי שמדליקין והכא עסקינן שאינן צריכין לנר ואפ"ה אם אומרת שצריכה לנר בשביל שחוששת שמא ע"י הנר אי איכא מידי חזיא חבירתא ועביד לה משום הכי מדליקין דכיון דחוששת לכך חיישינן שתסתכן בשביל צערה שמצטערת שלא יש נר ולא חזו מידי ומדליק כדי ליתובי דעתא אף שבאותה שעה אין צריכה לנר וק"ל.
והרב המגיד בשם הרמב"ן כתב דמכאן למד וכו'. ולדעת רבינו כתב דס"ל דבחולה שיש בו סכנה אין משנין וכו' עד מחמת לידה ואין להקשות דאיך כתב הרה"מ כן לדעת רבינו והא רבינו ס"ל דשבת דחויה היא אצל חולה וכמ"ש בריש פרקין וכל דאפשר לשנויי משנינן וכמ"ש גבי טומאה ביומא דף ז' למאן דס"ל טומאה דחויה היא בצבור יעו"ש דא"כ תירץ לן ג"כ למ"ש רבינו לעיל ה"ג דאין עושין דברים הללו לחולה לא על ידי גוים ונשים וקטנים וכו' והא כל כמה דאפשר שלא לחלל שבת עבדינן אלא היינו טעמא כי היכי דלא ליטעו דאסור לעשות ע"י ישראל ויבא לידי סכנה או כדי שלא יורגלו לחלל שבת וכמ"ש רבינו לעיל נמצא כל היכא דיכול לבא לידי תקלה לא מהדרינן לא כן ביולדת כיון דאחת מאלף מתה מחמת לידה לא אמרינן שמא יתרשלו אגב השינוי כיון שאפילו יתרשלו מעט אינה מתה ומשום הכי מוקמינן אדיניה דכל כמה דאפשר לשנויי משנינן.
כגון שתביא לה חבירתה וכו'. הכי איתא בשבת דף קכ"ח אם צריכה לשמן וכו' ואי אין ספק בשערה מביאה בכלי והקשו בש"ס תיפוק ליה משום סחיטה אין סחיטה בשער והקשה הרשב"א בחי' וז"ל לא ידעתי לזה התירוץ מה הפרש יש בין מביאה ביד למביאה בשער דכולן משום שבות ויותר שינוי יש במביאה בשער ממביאה בידה אלו דבריו וכונתו ברורה להקשות דכיון דבכולן יש משום שבות למה תני בברייתא תחילה ביד אדרבא יותר שינוי יש בשערה מביד ולא יתיר כי אם בשערה דכל כמה דאפשר לשנויי משנינן.
ולענ"ד נראה דקמ"ל תנא דכיון דביד ג"כ איכא שינוי דלאו אורחיה בהכי לא מטרחינן ליה להביאו בשער דאפי' יתאחר ויבא לסכנה ברם כשאין ספק ביד ונמצא צריך להביא בכלי בלי שינוי אמרינן יביא בשער כדי לשנות דהיינו בשער ממש ואי אין ספק בשער ג"כ יביא בכלי תלוי בשערה ודי בשינוי מועט כזה ועל רבינו ז"ל יש להקשות אמאי השמיט מאי דתני בברייתא תחילה ביד.