יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה י
חולה שאין בו סכנה וכו'. הנה מרן העתיק דברי הטור ז"ל והקשה וז"ל ואיכא למידק היכי מצי למימר דרבינו שרי שבות הנעשה ע"י ישראל דא"כ היאך כתב שכוחל עיניו מן הגוי בשבת ומאי איריא מן הגוי אפי' מישראל וכו' עכ"ל וראיתי להב"ח סי' שכ"ח שתירץ וז"ל נראה דהרמב"ם מיירי בכוחל שהוא עושה מלאכה דאורייתא קאמר כגון משחק סמנים ואתויי מרה"ר והכי משמע מלשונו שכתב חולה שאין בו סכנה וכו' לבשל לו לאפות לו וכו' יעו"ש.
ודבריו תמוהים טובא דחוץ דלשון רבינו לא משמע הכי שכתב כוחל עיניו מן הגוי וכוחל משמע שימה על העין דמשום השימה הוא דאסור ע"י ישראל עוד בה דלפלוג ולתני בדידה דבשחיקה צריך ע"י גוי אבל בשימה על העין אפי' ע"י ישראל ולמה כתב ואם היו צריכים לדברים שאין בהם מלאכה עושין אותה אפילו ע"י ישראל מעלין אזנים וכו' ועוד דמה יענה לסוגייא דביצה דאמימר כחל עינא וכו' דמשם הוציא רבינו דינא דכחל כמבואר בדברי הרב המגיד ושם לא שייך לתרץ משום משחק ואתויי מרה"ר כמבואר שם דקאמר ליה רב אשי לאמימר מר עמיץ ופתח וכו' ומסייע אסור ומאי קשה הרי אפילו הוא עצמו עושה מותר וקושית מרן לאו דוקא ממ"ש רבינו אלא מהש"ס דמשם למד רבינו ובשלמא למאן דס"ל דאפי' דליכא סכנת אבר מותר בשבות ע"י ישראל יתרץ להש"ס מה שיתרץ אבל להב"ח דמוקים דעת רבינו דלא אסר ע"י ישראל אלא דוקא מלאכה גמורה אבל כחל גופיה שרי מה יענה להש"ס דביצה וכדכתיבנא.
עוד כתב מרן וז"ל והרב המגיד כתב וכו' עד דאינו חולי הכולל כל הגוף וכו'. ודבריו תמוהים דהרה"מ כתב בפירוש היפך מזה וז"ל אבל באבר אחד כיון שאין בו סכנה לא הותר לישראל אפילו שבות גמור וזהו שלא התירו לכחול אלא מן הגוי וכו' ופשוט דמ"ש אבל באבר אחד כיון שאין בו סכנה היינו סכנת אבר וא"כ נפק"מ דאי איכא סכנת אבר שרי ע"י ישראל דומיא דחולי דכל הגוף כשאין סכנה דשרי בשבות ע"י ישראל דאי לא תימא הכי אלא דגם דאיכא סכנת אבר אסור ע"י ישראל אפילו בשבות היאך כתב אח"כ אבל מלאכה גמורה בישראל לא הותרה אפילו בסכנת אבר מכלל דשבות הותר בסכנת אבר והוי סותר דידיה אדידיה אלא וודאי דהפי' בדברי הרה"מ כמ"ש וא"כ דברי הרה"מ דלא כמ"ש מרן ז"ל משמו. ואי לא דמסתפינא הייתי אומר דנפל טעות סופר בדברי מרן וכך צ"ל והא דלא שרינן למכחל אלא מגוי היינו משום שאין בו סכנת אבר ואינו חולי כולל כל הגוף וכו' גם צריך להגיה עוד בלשון מרן לקמן במ"ש וז"ל ולא נרמז בלשון רבינו חילוק בין סכנת אבר לחולי הכולל כל הגוף וכצ"ל ולא נרמז בלשון רבינו חילוק בין חולי אבר לחולי הכולל לכל הגוף וההכרח לזה ממ"ש בסוף דבריו ולא עוד אלא דמאי דפשיטא להרא"ש והר"ן וכו' ואי ליכא ט"ס כדכתיבנא קשה וכי לדרך זה יוצא האי ולא עוד אלא הא גם לפי' הרה"מ יוצא האי ולא עוד אלא דלדעת הרה"מ בסכנת אבר אינו נעשה שבות דרבנן ולדעת הרא"ש והר"ן נעשית אך קשה למה לא הזכיר להרה"מ עם הרא"ש והר"ן ודוק.
עוד כתב מרן ואין דבריו ברורים אצלי וכו' ונ"ל שזה רמוז בדברי רבינו בשפת יתר שכתב וכן כוחל וכו' אע"פ שאין בו סכנה דהאי אעפ"י הוא יתר דבחולה שאין בו סכנה אנן קיימין אלא דבא להורות דאפילו סכנת אבר ליכא ומשו"ה דוקא ע"י גוי הוא דשרי ולא ע"י ישראל.
עוד כתב מרן בב"י וז"ל ומ"ש רבינו והרמב"ן חולק וכו' כתב הרב המגיד כן בשם הרשב"א ג"כ וכתב שאין נראה כן מדברי ההלכות והרמב"ם כצ"ל ומ"ש הרה"מ כן על שם הרשב"א היינו ממה שהביא הרשב"א בחידושיו דברי הרמב"ן ולא כתב עליו כלום כנראה הודה לו ועוד דכתב בתשובותיו המיוחסות להרמב"ן הביאו הרדב"ז סי' ב' וז"ל שוב מצאתי ששאלו להרשב"א באשה חולה ואינה בסכנה ובעלה רופא ואין שם רופאים אחרים ואשתו נידה וכו' והשיב דבר זה אסור ונתן ב' טעמים חדא דאין מתירין לחולה אלא שבות דאמירה לגוי אבל שבות אחר לא אפילו שאיסור קריבה הוא דרבנן יעו"ש בשיירי כנה"ג סי' שכ"ח וכיון דבב' המקומות ראה לו דס"ל כהרמב"ן ז"ל תפס הרוב דאחרי רבים כתיב ולא חשש מ"ש בתשובה שהביא מרן לעיל דדעתו כדעת רבינו או שט"ס הוא מ"ש באותה תשובה וכמ"ש הרב כנה"ג שם אך מרן שהביא בתשובות כמו שכתובות קשה איך לא נרגש.
ובדברי הטור שהפשיט ספק הרא"ש מדברי רבינו להקל ראיתי להרב יד אהרן נר"ו הגהות ב"י הקשה וז"ל ותמהני על הטור ויותר על רבינו המחבר דאי איתא דס"ל להר"מ דבחולי שאין בו סכנה נעשית שבות דרבנן ע"י ישראל א"כ איך אסר הר"מ להעלות אוזניו ואונקלי על ידי סם הא כשהם משוחקים מאתמול ליכא איסורא אלא מדרבנן ואפ"ה ע"י סם אסור [ולא התיר] אלא ביד (לא) [או] בכלי זה תוכן דבריו.
והילך לשון רבינו פכ"א הל' ל"א וכן מותר ליחנק וללפף את הקטן ולהעלות אזנים בין ביד בין בכלי וכו' שבכל אלו וכיוצא אין עושין אותן בסממנין כדי לחוש לשחיקה ויש לו צער מהם עכ"ל ועיין מ"ש מרן שם והשתא נראה דעד כאן לא התיר רבינו שבות ע"י ישראל אלא בשבות דרפואה כמו סיכה דיין ושמן דאסר רבינו שם פכ"א הכ"ג וכן גמיעת חומץ לחושש בשיניו וכל כיוצא באלו דאינם אלא גזרה דרפואה זאת אטו רפואה דע"י סם ויבא לשחיקת סמנים והיא גזרה רחוקה לחולה כל הגוף הותר לא כן ע"י סם ממש שהיא קרובה הגזרה לשחיקת סמנים אפי' בחולה דכל הגוף לא הותר ומשו"ה התיר רבינו להעלות אזנים ולעשות אונקלי' לפי שהם בידו או בכלי ואין עושין אותן בסם ברם אי דרכן לעשותן ע"י סמנים היה אסור לפי שיבא לשחיקת סמנים והך רפואה הותר הך לא הותר כן נראה לי על צד הדחק והיד אהרן נר"ו פנה לדרך אחר בדעת הטור ומה יענה להרב המגיד והכ"מ.