יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה יט
עד אימתי הם קטנים לענין זה וכו'. כתב הב"ח וז"ל ועד כמה וכו' פי' שלא הגיע עדיין התינוק לי"ב מלאים ותינוקת לי"א מלאים וכו' יעו"ש ואחרי המחילה הא ודאי ליתא.
ולענ"ד הכי פירושו ועד כמה הם חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים מלאים וקודם שישלמו אפילו הביא סימנים חשיבי שומא ובשנת י"ג דהיינו משהשלים י"ב והתחיל י"ג עד סופו שהוא תחילת י"ד אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה ומשנת י"ג ואילך פי' משהשלים הי"ג והתחיל בי"ד ואילך אפי' לא הביא ב' [שערות] אסור בלא הפסקה, וזה פשוט ממ"ש בש"ס ועד כמה איכא דאמרי תינוקת בת י"א [שנה] ויום אחד ותינוק בן י"ב [שנה] ויום אחד אידי ואידי שדיים נכונו וכו' נמצא דבזמן דצריך הסימנים לזכר הם י"ב [שנים] שלמים מכלל דפחות מכאן אפילו בסימנים א"צ להפסיק ומי"ג שלמים ואילך אפי' לא הביא סימנים צריך להפסיק וק"ל. וזו היא דעת רבינו שכתב כאן עד אימתי וכו' עד שיהא הזכר בן שנים עשר שנה ויום אחד דהיינו שלימים הא בפחות אפי' הביא סימנים ואח"כ כתב אבל אם עדיין לא הביא ב' שערות פירוש בי"ב [שנה] ויום אחד אינו צריך הפסק עד שיהיה בן י"ג [שנה] ויום אחד ר"ל שנכנס בי"ד והוא פשוט.
ועיין להמג"א ז"ל מה שהקשה להטור דידיה אדידיה ממ"ש באו"ח סי' ע"ג למ"ש באהע"ז סי' כ"א, וכן על הרא"ש. וכן קשה לי לרבינו ממ"ש כאן למ"ש פכ"א מהל' איסורי ביאה דלא כתב דין השנים אלא סתם כתב הגדילו עד שנעשו שדיים נכונו וכו' ולא כתב במה אנן קיימין אי בשיעור הצריך ב' [שערות] דהיינו בן י"ב [שנה] ויום אחד או אם הוא הגדול דהיינו לזכר י"ג [שנה] ויום אחד או אם הוא הסימנים לחוד בלי שנים ואפילו פחות מי"ב [שנים], ולא ידעינן מה היה גירסתו בש"ס שם בקדושין דף פ"א אי גריס כהרא"ש, ובפירוש המשניות הביא כגירסת הש"ס שם.
והגהות אשרי כתבו דהא דשרינן בבניו הקטנים אפילו בנוגעים וכו' וכתב עליו מרן בב"י או"ח סימן ע"ג וז"ל ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וכו' עכ"ל. וכתב הרב פר"ח שנראה לו עיקר כמ"ש ההגהות אשרי מדתניא בברייתא הישן וכו' ה"ז לא יקרא ק"ש אלא א"כ היתה טלית מפסקת וכו' ואם קטנים מותר ובהך ברייתא לא הזכיר כלל חזרת פנים דנימא דההיתר הוא בחזרת פנים ומשמע ודאי דהכי קאמר ה"ז לא יקרא וכו' אא"כ מפסקת ביניהם דאז אפי' בפנים זה תוכן דבריו.
ואחר נשיקת ידיו ורגליו אין משם ראיה וברייתא כולה איירי בחזרת פנים, דאי לא תימא הכי אלא כמ"ש הרב ז"ל א"כ מאי מותיב בש"ס לשמואל דאמר ואפי' אשתו מרומיא דברייתות ובשלמא לרב יוסף ניחא וכו', דלשמואל נמי ניחא דמ"ש הברייתא אא"כ היתה טלית מפסקת ביניהם לא תידוק דחזרת פנים לא מהני דה"ה דמהני ומאי דנקט הברייתא האי תקנתא היינו משום דהוי מילתא דשויא לשניהם דבין בחזרת פנים בין בלתי חזרת פנים מועיל דאכולם קאי לפי מ"ש הפר"ח ז"ל, אלא ודאי דס"ל לש"ס דהברייתא איירי בחזרת פנים דאפ"ה הצריך הפסקת טלית ומשו"ה קשיתיה לשמואל הברייתות. ואין להקשות דלש"ס גופא תימה אמאי לא פירש כן הברייתות ולא תירץ לשמואל, משום דא"כ צריך לומר דסיפא דקתני דקטנים מותר צ"ל אפילו בלא חזרת פנים ואין זו סברא וכמו שהקשה מרן ונמצא אדרבא סברת מרן מסתייעת מכאן.
וראיתי בס' לחם יהודה שתמה על מרן דלמה הוצרך לדקדק קצת לאסור ממ"ש רבינו יונה והוא פשוט לאסור כדכתיבנא עכ"ל, יעו"ש מ"ש על הגהות אשירי. ולא ידעתי איך רצה לערב דעת רבינו עם הגהות אשרי דהם חלוקים דלרבינו עגבות יש בהם משום ערוה ולהג"א ס"ל דאין בהם משום ערוה דפסקי כרב הונא ואף שנדחה סייעתיה מ"מ לא נדחה הדין, ועוד דקמה סייעתא אחריתי שאמרו שם מדאמר מר זה מחזיר פניו וקורא והא איכא עגבות ואמרו מסייע לרב הונא דאמר עגבות אין בהם משום ערוה ולכן פסקי דאין בהם משום ערוה, וא"כ קטנים עדיפי דאפי' נוגעים בערותם מותר. לא כן לרבינו דס"ל דיש בהם משום ערוה וצריך הפסקת טלית וקטנים עדיפי דאין צריך הפסקת טלית ועגבות אין בהם משום ערוה ודוק.