יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה טז
וכל גוף האשה ערוה וכו'. נ"ב פ' מי שמתו יעו"ש. והרי"ף השמיט הנך מימרות וכתב הרשב"א על שם הראב"ד (דא"כ) [דאפשר] משום דאמרינן לעיל עגבות אין בהם משום ערוה וסובר הרב דכ"ש הנך אלא שכתב הוא ז"ל דהכא משום דמטריד ורואה ועגבות הא פרישנא דוקא בנפשיה ובאשתו ואינו רואה עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב יישובו ולא תיקשי מ"ש עליו דלא מן השם והוא דהרי"ף ס"ל דכל הנך מימרות לאו ברואה איירי פי' דמסתכל בה דלזה אפי' שלא יהיה ערוה כיון דמסתכל בה מטריד ואסור אלא איירי באינו מסתכל בה ואפ"ה אסור משום ולא יראה בך ערות דבר דאיירי קרא אפי' באינו רואה כיון דהערוה נראית לו קרי ביה ולא יראה בך ערות דבר, ועוד כיון דאילו רוצה רואה ומשום הכי אסור וכדכתבו הפוסקים היפך מרן וכמו שיבוא לקמן בס"ד, וע"ז אמרו האמוראים איזה דבר קרוי ערוה כדי לכלול בפסוק דולא יראה בך ערות דבר וקאי באינו מסתכל בה. ומ"ש במתני' דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה וכו' ומוקי לה בפניה טוחות בקרקע וכו' ברם שאר גופה מגולה ולא קרינן בה ערות דבר הרי כיון דלא מסתכל או אף דמסתכל אין חשש כי הוא גופה ונמצא דטעמא הוי משום דמסתכל בה, לא קשיא דאה"נ דטעמא הוי משום ערוה דאינו מסתכל אסור ושאני הכא דהוא גופה ולא חשיב ערוה לגבי דידה דחשיב לה כידה ורגלה לא כן לגבי אחריני ערוה גמורה כיון דאילו רואה חומד הו"ל כמקום התורף וא"כ נמצא דאיירי באינו רואה וכיון דהוא ס"ל דעגבות אין בהם משום ערוה כ"ש הנך. וא"ת א"כ כד פריך בש"ס למאי לאיסתכולי ביה וכו' אמאי לא תירצו כולה באשה אחרת הא בק"ש ולא מסתכל בה הא בלא ק"ש ומסתכל בה. וי"ל באשתו ר"ל אפי' באשתו בטפח סגי דלא נימא דוקא אשה זרה סגי טפח לאסור אבל באשתו דגס בה צריך יותר קמ"ל אפי' באשתו כן נ"ל. וכן צריך ליישב ג"כ לפי מ"ש הב"ח סי' ע"ה לדעת רבינו והטור דכולם שוים בין אשתו בין אשה אחרת דפחות מטפח ליכא איסורא לקרות ק"ש כנגדה וא"כ מ"ש כל המסתכל וכו' היינו במכוין ליהנות מיופיה ברם באינו מכוין כלל להסתכל אלא שרואה אותה בבלי דעת זה אינו אסור אלא לק"ש ובטפח מגולה אלו דבריו, דקשיא לדידיה ג"כ מה שהקשיתי לפי דרכי דא"כ לוקמא בש"ס הא במכוין לראות הא באינו מכוין ולק"ש וכולה באשת אחרים ולא באשתו, וצ"ל כמ"ש.
ובמימרא דקול באשה ערוה כתב הרבינו יונה דהיינו לק"ש ובמנגנת יעו"ש. ומורנו הרב בס' ישרש יעקב דף צ"ז הקשה עליו וכן לרב האי דס"ל דקאי לק"ש מההיא דקידושין דף ע' ועיי"ש מ"ש, וכן תירץ מהר"ח עשאל בליקוטים דף ו' בתירוץ א' יעו"ש. ואחר נשיקת ידיהם ורגליהם אשתמיטא מינייהו דברי הרשב"א בשמעתין וז"ל ואסור לשמוע אפי' קול דיבורה כדאמר בקידושין לשדר מר שלמא לילתא א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה ואלא מיהו נראה דדוקא קול שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קירוב דעת נמצאו דבריהם דברי הרשב"א. והרב יד אהרן סי' ע"ה תירץ וז"ל דמאן דס"ל דבק"ש איירי הוי לא מיבעיא בלא ק"ש דאינו טרוד בשום דבר אלא אפי' קורא ק"ש אסור והחולקים ס"ל דלא איירי בק"ש דבקורא שמע שרי דטרוד בק"ש אלא באינו קורא איירי אלו דבריו. וליתא דא"כ כי הקשה בש"ס למ"ד טפח באשה ערוה וכו' מכל המסתכל וכו' אמאי מוקי לה באשתו ולק"ש דמשמע דמשום חומרא דק"ש הוא דחשיב ערוה באשתו ולפי דברי הרב אדרבא הו"ל לאוקמי באשה אחרת כפשטה דמימרא דקאמר טפח באשה ערוה ואיירי בק"ש דוקא ומשום דטריד לקרות לא החמירו בפחות מטפח אבל שלא בשעת ק"ש כל המסתכל באצבע קטנה כאילו מסתכל בתורף משום דאינו טרוד אלא ודאי אדרבא נהפוך הוא.
גם מ"ש מהר"ח עשאל להר' יונה דתירוץ ב' דבק"ש איירי ובמנגנת ואפי' באשתו ברם במדבר בעסקיה אפי' שלא בשעת ק"ש אסור באשה אחרת ובאשתו שרי אפילו בק"ש זה תוכן דבריו. לאו מתרצתא היא דרבינו יונה לא כ"כ וז"ל וכן אין לו לקרות בשעה שמנגנת דקול באשה ערוה אבל וכו' או בשעה שמדברת כדרכה מותר וכו' ואשה זו שכתב קאי לכל אשה בין זרה בין אשתו ואהא סיים דאי מדברת כדרכה מותר ואפי' לק"ש. ולענ"ד יראה לחלק בין כשהדיבור הוא עמו לכשאינו עמו דכשהוא עמו חיישינן והוי ערוה לא כן כשאינה מדברת עמו אלא ששומע קולה אז אם קורא ק"ש דוקא אסור וק"ל.