יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה י
ואם נתכסה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה וכו'. סתמו כפירושו דבין בחול בין בשבת כל דמתכסה בלא ציצית עובר על ביטול מצות עשה והיינו כסברת הר"ר שלמה הביאו המרדכי הובא בב"י או"ח סי' י"ג ברם ר"י השיב עליו דלא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו דגם בשבת עובר אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית ומ"מ אין הטלית אסור וגם אין עובר אם הוא שבת כיון שאינו יכול להטיל בו ציצית משא"כ בחול דעובר כיון דיכול להטיל אלו דבריו. והנה על סברא זאת הקשה המג"א סי' הנזכר ס"ק ח' מש"ס שבת דף קל"א ריש ע"ב דאמרו שם למ"ד ציצית חובת טלית אם קיימו בביתו בלא ציצית עובר בעשה אפילו בשבת וא"כ למ"ד דציצית חובת גברא למה יהא מותר ללובשו בשבת מן התורה בלא ציצית וכו' ע"כ. וראיתי להרב לשון למודים חלק או"ח סי' ח' כתב דלא דמי כלל דיש הפרש ממ"ד חובת מנא למ"ד חובת גברא דמ"ד חובת מנא לעולם חיובא רמיא עליה וליכא אופן לפטור משו"ה חייב גם בשבת משא"כ למ"ד חובת גברא כיון דאיתיה בתקנתא שאינו לובשו ואי נמי לובשו יכול לפושטו א"כ עשה דהטל ציצית לאו בשבת וכו' יעו"ש שהאריך.
ולענ"ד מאן דמותיב שפיר קא מותיב דמידי הוא טעמא דפטר הר"י ז"ל כשהוא שבת דליכא איסור עשה משום דלא כתב קרא לא תלבש בגד וכו' אלא מצות עשה להטיל ציצית בד' כנפות והרי זה דומיא דמעקה ומזוזה דלא אסר הכתוב לדור אלא הטיל הכתוב לעשות מעקה ומזוזה וא"כ כשלובש הד' כנפות ואינו יכול לצייץ בו ציצית ליכא איסור עשה א"כ גם למ"ד חובת מנא לא אמר הכתוב לא יהא לך בגד בת ד' בלא ציצית אלא הטל ציצית וכל שהוא שבת דאי אפשר להטיל למה יהיה עליו איסור ואמרו בש"ס דאם לא מטעם דיכול להפקירן חייב להטיל בו ציצית וביטול דבריו שהאריך שם הוא זה דלמ"ד חובת מנא משום דיכול להפקירו נפטר ממצות עשה וחייב אם צייץ בשבת הא לא היה טעם דיכול להפקירן חייב לצייץ בשבת הכי נמי למ"ד חובת גברא כיון דיכול שלא ללובשו וליפטר ממצות עשה חייב אם צייץ בשבת הא אי ליכא טעמא דיכול שלא ללובשו היה חייב לצייץ בשבת נמצא דליכא פיטורא דהטלת ציצית משום דלא אמרה תורה לא תלבש אלא הטל ציצית אלא הכל שוה וא"כ כדי ליפטר בשבת צריך שלא ילבשנו ואם לבש צריך לפושטו דומיא דלמ"ד חובת מנא שכדי שיפטר מהטלת ציצית צריך שיפקירנו ולכן אם צייץ בשבת חייב דאיתא בתקנתא דהפקר וכל דלא הפקירו עובר האיסור עשה ומ"מ אינו יכול לצייץ בשבת. היוצא מן האמור דאיסורא איכא גם בשבת אם לובשו למ"ד חובת גברא וכן למ"ד חובת מנא אם אינו מפקירו.
ובתוך דבריו כן תמה בדברי התוס' דיבמות דף צ' ד"ה כולהו וז"ל ואיברא דהתם צריך למיהב טעמא דנהי דיכולין לגזור ולאסור תכלת דהותר מן התורה משום גזירה מ"מ להתירו שילבשנו בלא ציצית אין כח וכו' אלו דבריו בקיצור נמרץ. ולא ידעתי את שיחו דהא כתבו התוס' טעם לחקירה הלזו דמעיקרא בתחילת הלבישה לא חייביה קרא עד אחר העיטוף ואחר העיטוף הוא דרמי רחמנא עליה מצות ציצית וכיון שכן כשאינו מטיל ציצית הוי שב ואל תעשה ומשום גזרה דרבנן פטרוהו ממצות ציצית נמצא דבתחילת הלבישה לאו מהיתר חכמים הוא שהתירוהו אלא התורה התירתו והיתר חכמים הוא אחר הלבישה שהוא שב ואל תעשה ועיי"ש שהביא דברי התוס' דפרק אלו נערות דף מ' ד"ה כגון כדי ליישב לחקירתו וכתב על דבריהם וז"ל וכנראה דקשיא להו וכו' יעו"ש, ובפירוש קשיא להו מאי דקשיא ליה וכוונתם מבוארת לך נא ראה בחידושיי הל' ו' ועיין מה שהקשה עוד המג"א דלמה יהא אסור ללובשו אפילו בחול וכו' ועיין בחידושיי פ"י מהל' כלאים הכ"ט מאי דכתיבנא לענ"ד.
סוף הספר