אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי אליקים גאטינייו

פרק ג · הלכה ט

הלכה ח

נפסקו לו חוטי לבן וכו' זורקן באשפה וכו'. ובטור סי' כ"א כתב ציצית וכו' ויכול לזורקן וליכנס בהם לבית הכסא ויראה דאפילו בעודן במצוותן מותר להשתמש בהן עכ"ל. פי' דבריו ע"פ מ"ש התוס' בשבת דף כ"ו יעו"ש ותורף דבריהם וז"ל וא"כ לא דמי לכל האיסורין לנר חנוכה לא דמי דשם מיירי שרוצה להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק לא כן ציצית דבשעה שמשתמש אינו מבקש בעת ההיא שיהיה עליו שם מצוה יעו"ש.
ואני תם לא אדע שכו"ל דברים אלו שהם לכאורה קשי ההבנה דעדיין מאי שנא טלית מנר חנוכה דהא גלוי וידוע הוא דכל שעה שלובש ד' כנפות בלא ציצית עובר בעשה דגדילים תעשה לך וא"כ כשלובשו אי מבטלו לציצית כשמשתמש בו ואינו רוצה שיהיה שם מצוה עובר בעשה וא"כ איך אפשר ינוח דעתו של זה בביטולו לעבור עליו בעשה הא ודאי ליתא. ועוד לו יהי דיהבינן ליה כל דיליה ונאמר דכשרוצה להשתמש בו אינו רוצה שיהיה שם מצוה עליו ואע"ג דעובר בעשה א"כ כ"ש בנר חנוכה דבשעה שמשתמש ממנו מבטל למצוה ואף שהוא חיוב באותה שעה להדליק מה בכך. ומ"ש הב"ח בדברי הטור הוא נאה ומתקבל ומה שתמה עליו הט"ז וז"ל וזה תימה דבהא ודאי גם השאילתות מודים דמותר ומנא ליה דאוסר עכ"ל, ולענ"ד הטור טעמו ונימוקו עמו לדקדק מדברי השאילתות דאוסר אפילו בזה מדכתב אסור וכו' למעבד צרכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועין וכו', ומהאי לישנא משמע בהדיא דאף דבאותה שעה לא עביד מצוה אסור וזה ג"כ מ"ש והושענא לאורוחי ביה אף דבאותה שעה לא עביד מצוה כגון דעביד אחר שיצא ידי חובת נטילה ועביד לצאת למחר ידי חובתו וכו', וז"ש הטור בסוף דבריו לדחות לדברי השאילתות שאינו דומה לדם דדם שאני כשמכסה ברגל עושה המצוה דרך בזיון וכיון דהוי בשעת עשית המצוה אסורה מה שאין כן כאן דבשעה שמשתמש בו אינו עושה מצוה כי הוא כלי קופסא באותה שעה ושפתיים ישק.
אך קשה מה שסיים הב"ח וז"ל ומ"ש במקצת ספרים בסוף הסי' וכ"כ הרמב"ם מותר ליכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ ר"ל כיון דמתיר ליכנס לבית הכסא ולבית המרחץ אלמא דלא אסרו אלא לעשות המצוה דרך בזיון וכל שאינו בשעת המצוה שרי עכ"ל, ושותיה דמר לא ידענא דהא כשלובשו הרי הוא מקיים המצוה שמחוייב אז להטיל ציצית והרי זה דומה לנר חנוכה ממש דבשעת הדלקתן מקיים המצוה ואסור ליהנות מהם וכמ"ש הוא עצמו דבזה מודה הטור ואיך בציצית סובר דבשעת לבישתו אינו מקיים המצוה עד שמזה נסתייע ממ"ש הרמב"ם. ולי יראה ע"פ דרכו דלעולם בשעת עשיית המצוה אסור להשתמש בו והא דשרי ליכנס בו לבית הכסא היינו משום דבזה ליכא שום בזיון דאינו משתמש בו כלום ומ"ש וליכנס בהם לבית הכסא לאו משום בזיון נגע בה לומר דאף דאיכא בזיון שרי אלא מלתא באפי נפשה והיינו מההיא דפרק התכלת וכמ"ש מרן ז"ל ובזה ליכא בזיון דמעולם אין סברא שיפשוט אדם לבושו כדי לעשות צרכיו דלעולם צריך לנהוג בו כמו לבוש וז"ש וכ"כ הרמב"ם מותר לאדם ליכנס לבית הכסא וכו' כלומר דאף דס"ל דלא אמרו דתשמישי קדושה נזרקין אלא דוקא אחר שנעשו מצותן ולא קודם וכדעת השאילתות וכמ"ש מרן לדעתו אפ"ה מתיר ליכנס עמו לבית הכסא נמצא דבזה ליכא בזיון וא"כ משו"ה מתיר אני ג"כ אף שהיא שעת המצוה.
והנה בנימוק"י הל' ציצית כתב ג"כ בשם גאון דמותר ליכנס בציצית לבית הכסא והביא הוא ראיה מדאיתא פ' התכלת דרב יהודה הוה מברך כל צפרא להתעטף בציצית משום דקסבר כל זמן שמניחה מברך עליה וכו' הביאו הב"י סי' כ"א יעו"ש. ולענ"ד נראה להביא ראיה מדאמר פרק לולב וערבה רבא הוה קאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי איצטריך זמנא אחרינא וכו' ומשי ידיה ומנח תפלין וכו' ואינו מזכיר הנחת ציצית נראה שלא היה מסלקו כדי ליכנס לבית הכסא ואין לדחות דלעולם שהיה מסלקו ואינו מזכירו כמו שאינו מזכיר לבישתו בתחילת היום דמה שאינו מזכירו משום שהיה ישן עמו וכדקא ס"ד בש"ס בפרק התכלת לדעת רב יהודה דרמי תכלתא וכו' ומדקא ס"ד התם כן ש"מ דכך היה מנהגם וכן היה נוהג רבא ולא היה מברך בבוקר דהיה סובר לילה זמן ציצית הוא כרבנן ואין לילה מפסיקו או אפילו כר"ש וכסות המיוחד ליום ולילה חייב וכדעת הרא"ש וטור וסייעתיהו בסי' י"ח יעו"ש, ברם אי אסור לילך לבית הכסא עמו והיה מסלקו היה צריך להזכיר לבישתו אלא ודאי דליכא איסורא בזה ובראיית הנימוק"י שדי נרגא הרב יד אהרן יצ"ו דלעולם שהיה מסיר הטלית כשהיה נכנס לבית הכסא ומה שלא היה מברך בלבישתו משום שהיה בדעתו ללובשו מיד דא"צ לברך וכמ"ש הטור סי' ח'.
ולענ"ד ראייתו ברורה דמוכח שם לדעת ר' יהודה דאפי' בדעתו ללובשו מיד דליכא היסח הדעת צריך לברך מדמותיב הש"ס שם אי הכי כל שעתא ושעתא נמי וכו' ומאי קושיא כיון שהיה בדעתו ללובשו וליכא היסח הדעת א"צ לברך ודאי דס"ל דאפ"ה צריך לברך וא"כ כשהיה פושטו ליכנס לבית הכסא צריך לברך בלבישתו ואיך הוי דוקא בצפרא ודאי מוכח דא"צ לפושטו ברם לדעת הטור דס"ל דכל דליכא היסח הדעת א"צ לברך אין ראיית הנימוק"י ראיה וצריך להביא ראיה כמ"ש לענ"ד מההיא דפרק לולב וערבה. אך קשה להטור דס"ל דכל דליכא היסח הדעת א"צ לברך מש"ס זאת דפרק התכלת דמשמע דאפילו דליכא היסח הדעת צריך לברך וכמ"ש מדמותיב הש"ס כל שעתא ושעתא וכו'. ומכל הכתוב ראיה למ"ש המג"א סי' כ"א בשם האר"י דיש לשכב בלילה בטלית קטן והביא ראיה ושדי נרגא יעו"ש, וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ב' סי' י"ג הביאו ב"י סי' ח' יעו"ש. ועיין בטור סי' כ"א מ"ש בשם השאלתות ומ"ש בב"י עליו וז"ל ואיני מבין דבריו עד והא דקאמר בשאלתות עד דהא אין יוצאין בחסר וכו' יעו"ש.
ולענ"ד דבריו תמוהים דאיך אפשר לומר דמ"ש בשאילתות ואתרוג דמצוה למיכליה היינו כשאין בו יותר מכביצה או ביום ראשון דאין יוצאין בחסר וכו' הא במציאות אלו פסול מדינא ואינו יוצא ידי חובה והשאילתות בפירוש מתורת בזיון נגע בה וכמ"ש ברור בדבריו.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ציצית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה