יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מילה· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה ז
גר שנכנס לקהל ישראל וכו'. הכי איתא פרק החולץ דף מ"ו ת"ר גר שמל ולא טבל ר' אליעזר אומר הרי זה גר טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר וחכמים אומרים אינו גר עד שימול ויטבול וקאמר בש"ס בטבל ולא מל כו"ע לא פליגי דמהני כי פליגי במל ולא טבל ר"א יליף מאבות וכו' וכתבו התוס' ד"ה כי פליגי תימה דלקמן פ' הערל דף ע"א ממעט ר' עקיבא גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר והשתא כמאן סבר ר"ע וכו' יעו"ש והקשה החכם השלם הוא מוהרי"א זלה"ה דאיך כתבו התוס' אי כר' אליעזר וכו' והא ר"א הוא בר פלוגתיה דר"ע שם וקאמר שם בש"ס ור"א לטעמיה דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וכו' מכלל דר"ע לא ס"ל הכי.
ולענ"ד כוונתם פשוטה דקשיא להו דבלא ימנע היאך סבר בהך פלוגתא דאי כר' יהושע פשיטא וכו' ואי כר' אליעזר דחשיב גר גמור אלא דבפסח קפיד רחמנא ולהכי אתא קרא ונמצא ס"ל כוותיה בחדא ופליג בחדא אהא דחו כיון דגר מעליא הוא אין סברא למעטו מפסח כלומר סברת ר"א נכונה היא דאזיל לטעמיה וכיון דר"ע ס"ל הכי אין סברא דפליג בסברא זו ודוק. ורבינו פסק כחכמים דהיינו ר' יוסי דשניהם בעי וכאן לא אתא רבינו לזה דזה פסקו פי"ג דאיסורי ביאה ה"ו יעו"ש וכאן לא אתא רבינו אלא לדין היכא שמל עצמו כשהיה גוי.
ואם מל כשהיה גוי וכו'. גרסי' בשבת דף קל"ה ת"ר ערלתו ודאי דוחה שבת ולא נולד כשהוא מהול וכו' (סיומא דש"ס איתא הכי לגירסת רש"י) וכתבו התוס' ד"ה לא נחלקו, בסוף דבריהם וז"ל ונראה לרשב"א לתת טעם וכו' אי לאו דדרשינן הכא דקטן א"צ להטיף דם ברית וכו' משום דכתיב ערלתו וכו' עכ"ל. ולא ידענו מאי קאמרי דהא ערלתו דריש בש"ס דודאי דוחה שבת ולא נולד מהול והיינו לבית שמאי ברם לבית הלל א"צ להטיף דם ברית אפילו בחול ולאו מקרא נפקא וכל הפוסקים הבאים אחריהם העתיקו דברי התוס' אלו וודאי דבריהם אמת ואנחנו לא נדע. ורבינו גורס כגירסת הרי"ף וכמ"ש מרן וא"כ בקטן צריך להטיף ממנו דם ברית ובגר צריך להטיף דם ברית וטעמם כמ"ש הר"ן הביאו מרן וא"כ קשה אמ"ש הגהות מיימוני על דברי רבינו וכן פי' הרי"ף וכו', ואינו דהרי"ף ס"ל דבשניהם אין צריך להטיף דם ברית וכן קשה על המרדכי שכתב על דברי הרי"ף דבאחד צריך להטיף דם ברית ובאחד אין צריך והוא תמוה דהא דעת הרי"ף דבשניהם צריך להטיף דם ברית.
ולענ"ד נראה טעם נכון למאי דפסק רבינו בשניהם דצריך להטיף דם ברית דתני בבראשית רבה פרשה מ"ו סי' י' תני ר' שמעון בן אלעזר וכו' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על קטן שנולד מהול ועל גר שנתגייר כשהוא מהול שצריך להטיף דם ברית על מה נחלקו על נולד מהול וחל שמיני שלו בשבת ר' יצחק בר נחמן בשם ר' הושעיא אמר הלכה כתלמיד, ומשמע דקאי לר"א בנו של ר"י הגלילי ומשו"ה פסק כן. ושוב ראיתי כן להגהות מיימוני אך קשה טובא שדבריו סתרי אהדדי דאילו כאן פוסק דקטן שנולד צריך להטיף דם ברית והיינו טעמא דספק ערלה כבושה היא ומשו"ה בשבת אין מלין אותו וכמ"ש רבינו לקמן הל' י"א וכר' אלעזר הקפר ובהל' תרומות פ"ז הל' י"א כתב דנולד מהול אוכל בתרומה וכיון שהוא ספק איך אוכל והא ספיקא דאורייתא לחומרא. והן אמת דהכי תני בברייתא יבמות דף ע"ב וז"ל ונולד כשהוא מהול וכו' הרי אלו אוכלים וכו' מ"מ ההוא תנא סובר כת"ק דברייתא דפרק ר' אליעזר דמילה דאומר דפליגי ב"ש וב"ה בקטן שנולד מהול אי צריך להטיף דם ברית או לא ובית הלל סברי דאין צריך להטיף והיינו טעמא דליכא ערלה כלל והאי תנא ס"ל הכי ומשו"ה אוכל ברם רבינו דפוסק דהוי ספק היאך פוסק דאוכל בתרומה.
וראיתי להלח"מ פ"ט מהל' קרבו פסח ה"ז על מ"ש רבינו ואין מאכילין ממנו לגוי וכו' וז"ל בפרק הערל איפליגו ר' אליעזר ור' עקיבא דלר"א נפקא דערל אינו אוכל בתרומה מגזירה שוה דתושב ושכיר ולר"ע נפקא מאיש איש וכו' ובפ"ז מתרומה פסק רבינו כר"א וכו' והשתא יש לתמוה טובא על רבינו חדא דהיאך פסק כר' אליעזר דהלכה כר' עקיבא מחבירו ועוד דלר"א תושב ושכיר איירי בישראל כדכתב רש"י ז"ל שם וכו' עכ"ל. והנה למה שהקשה ראשונה דאיך פסק כר"א לא קשיא דרבינו טעמו ונימוקו עמו דכיון דהוא פסק כרבי יוסי בפי"ג מאיסורי ביאה דגר צריך מילה וטבילה וכל דחסר חדא משניהם הרי הוא כגוי וא"כ אי יפסוק רבינו כר"ע קרא דתושב שכיר במאי מיתוקמא דלמל ולא טבל לזה אין צריך קרא דהרי הוא כגוי ומשו"ה אינו פוסק כר"ע ואף דגם לר"א קאמר בש"ס ור"א לטעמיה דאמר מל ולא טבל גר גמור הוא ורבינו לא ס"ל הכי מ"מ רבינו מפרש הכי גר שמל ולא טבל לזה אין צריך קרא דבלא"ה כגוי הוא ומאי דלא קאמר הש"ס הכי לר"א משום דלר"א ס"ל דהוי כישראל משו"ה קאמר בש"ס הכי אבל לדידן צ"ל כדכתיבנא וא"כ מוכרח לפסוק כר"א. ועוד דלר"ע מוקי לקרא ג"כ לקטן שנולד מהול וצריך להטיף דם ברית והיינו טעמא דס"ל דודאי ערלה כבושה היא ונפק"מ דמחללין עליה את השבת דאי הוי מטעם ספק ערלה כבושה אתי קרא למעוטי ספיקא ומי איכא ספיקא קמי שמיא אלא ודאי דס"ל דהוי ערלה כבושה ודאי וקמ"ל דאינו אוכל בפסח, ומה תאמר א"כ למה צריך קרא כיון דס"ל דודאי ערלה אינו אוכל, לק"מ דמיתורא דתושב ושכיר שמעינן דהיא ערלה כבושה ואי לא הוה הך קרא הוה אמינא דלא הוי ערלה ועל דרך זה כתבו התוס' ביבמות דף מ"ו ע"ב ד"ה כי פליגי לגבי טבילה יעו"ש וא"כ רבינו דפוסק דהוי ספק ערלה כאן בהל' מילה אי אפשר דיסבור כר"ע דאייתר ליה קרא ומשו"ה דריש גזירה שוה כר"א. ומ"ש בגמ' לר"א קטן שנולד מהול אין צריך להטיף דם ברית אגב גר שמל דהוי גר מעליא ואין צריך להטיף דם ברית נקט קטן ג"כ דאין צריך להטיף דם ברית ברם אה"נ דאפשר שיסבור דצריך וכמו שפסק רבינו ועפי"ז סרה מהר מה שהקשה עוד הלח"מ וז"ל אבל קשה על רבינו ז"ל דאיך פסק כר"א וכו' עד וכיון דמוקמינן קרא לדר' עקיבא גבי קטן וגר היכי פסקינן כר"א וכו'. ולק"מ דכבר כתבנו דלרבינו ז"ל דס"ל כר' יוסי דאינו גר עד שימול ויטבול א"צ קרא דודאי אינו אוכל וגם כיון דס"ל ז"ל דצריך להטיף דם ברית היינו משום ספק אי אפשר לאוקמי קרא להכי ונמצא א"כ דאייתר ליה ועביד הגזירה שוה.
עוד כתב וגם על הכ"מ יש להקשות במה שהליץ בעד רבינו דאית ליה דקרא אתא לקטן וגר, דהא איהו אמר בהיפך דאתא לגוי וגר תושב ושכיר וכו'. פי' דקטן לא הוזכר בדברי רבינו. ובספר כ"מ שלנו לא ראיתי כתוב קטן. ועוד כתב הלח"מ וז"ל ועוד קשה דאיך יסבור רבינו ז"ל דקרא אתא לדרשא דר"ע הא איהו פסק בהל' תרומות כר"א עכ"ל. והא ודאי צריכא רבה וקושיא זאת איתא בדברי רבינו ז"ל בלא"ה ועוד קשה בדברי מרן קושיא רבתי במה שתירץ ז"ל דאתא לתושב ושכיר שהוא גבעוני או ישמעלי מהול וכו' ודבריו תמוהים דזו כבר נדחה בש"ס בפרק הערל דף ע"א מכח מתני' דנדרים יעו"ש ומכח זה תירץ בש"ס לגר שמל ולא טבל וקטן שנולד מהול יעו"ש. ועיין להגאון הרא"ם סדר בא ד"ה כגון ערבי מהול וגבעוני שהכריח לדעת רבינו דפוסק התירוץ דערבי מהול ויישב הוא ז"ל דאיך פוסק כסלקא דעתך דש"ס יעו"ש. ועיין במ"ש בסיפרי תועפות ראם שם בזה.
וכן יוצא דופן וכו'. ועיין מ"ש מרן, ודבריו אלו אישתמיטתיה להרב בית חדש ביו"ד סי' רס"ז סוף ס"ק ב' וז"ל והב"י כתב וכו' ותימה דא"כ למה פסק הרמב"ם ביוצא דופן וכו' יעו"ש ודוק.