יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מילה· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה ו
לקח עבד גדול וכו'. אין לדקדק דמדברי רבינו נראה דפוסק כר' ישמעאל ומשו"ה לא חילק רבינו בין פסקא ללא לפי דהך חילוקא חילק בש"ס כדי לאוקמי מימרת ריב"ל כר' עקיבא ברם לרבי ישמעאל א"צ לחלק ותצא דינא דבין הכי ובין הכי מגלגל עד י"ב חדש וא"כ איך כתב אח"כ ואם התנה עליו מתחילה וכו' דהך חילוק חילקו בש"ס כדי לאוקמי מאי דשלח רבין כר"ע דה"ק בש"ס אפילו תימא ר"ע ה"מ היכא דלא אתני וכו' ולרבי ישמעאל א"צ לזה דלא דמי זה לזה דגבי ההיא דפסקא ללא פסקא אינו מפורש החילוק בדברי ריב"ל אלא אנן הוא דמפרשינן דאיירי ריב"ל בדפסקא ברם לר' ישמעאל א"צ להך חילוקא, לא כן לגבי ההיא דרבין דבפירוש אומר איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו ואמר כמאן דלא כר"ע והיינו כר' ישמעאל משום דהוה ס"ד דלר"ע אין חילוק ובין הכי ובין הכי אין מקיימין וקאמר תלמודא דגם ר"ע מודה בזה וע"כ לא קאמר אלא בסתם בלא תנאי וכו' וא"כ לעולם גם לר' ישמעל הוי דינא דיש לחלק בין אתני ללא אתני דבאתני יכול לקיימו לעולם ובלא אתני עד י"ב חודש בין דפסקא בין דלא פסקא והוא ברור.
אבל אם לא קבל וכו' יהרג וכו'. עיין מ"ש הראב"ד, ומ"ש מרן במ"ש [הראב"ד] דאפשר שדעתו דלא נימא דאפילו בזה"ז [ש]אין אנו יכולין להורגו וכו' יעו"ש. ולכאורה דברי הראב"ד גם דברי מרן סתומים דהא בזה"ז הרי כתב רבינו דאין מקבלין גר תושב וכ"כ פי"ד מה' איסורי ביאה יעו"ש, אלא הכוונה דהראב"ד משיג לרבינו ע"פ מ"ש שם באיסורי ביאה בהשגתו המתחלת אלא בזמן שהיובל נוהג וכו' וכלל דבריו שם דקיום גר תושב יש מהם להקל עליו ויש מהם להחמיר עליו ובזה"ז יכולין לקיימו ולחומרא יעו"ש, נמצא דלדעתו אף בזמן שאין היובל נוהג מקיימין וכאן משיג ע"פ שיטתו דשם וכתב אין לנו עתה להרוג איש ומתמה מרן עליו דרבינו כותב דברי הש"ס ומפרש דבריו דלא נימא דאפי' בזה"ז שאין יכולין להורגו וכו' לשיטת הראב"ד דגם בזה"ז נוהג מגלגל עמו וכו' קמ"ל באופן דמשנתו כאן ע"פ מה שהשיג שם.