אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מילה· רבי אליקים גאטינייו

פרק א · הלכה ד

הלכה א

יש מקנת כסף וכו' ואע"פ שלקח העובר בפני עצמו. וכתב מרן דנפקא ליה לרבינו ממה שלא חילקו בברייתא וכו' ואי איתא לפלוג ולתני בדידה וכו'. ולענ"ד יראה דנפקא ליה לרבינו ממאי דאיתא בבראשית רבה פרשת מ"ו סי' ט' וז"ל ובן שמונה ימים ימול לכם תניא הלוקח עובר שפחתו של גוי ר' יוחנן אמר ימול לשמונה וכו' עכ"ל. והנה בפשט הברייתא הזאת אינה מובנת דהוי דלא כמאן דאי לרבי חמא דתלמודא דידן הכל תלוי בטבילה קודם לידתה ואי לרבנן מ"מ בעינן שיהא קנין לבעל בגוף השפחה אבל אם אין לו קנין בגוף השפחה אפי' נולד בבית ישראל אינו נימול לשמונה ואפי' לקח [שפחה] לעוברה ונתעברה וילדה אצלו קאמר התם דאינו נימול לשמונה למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכו' יעו"ש בגמ', וכן הקשה הרב היפה שם. ותירץ הרב ז"ל שני תירוצים הראשון דפירוש הברייתא דאיירי בלקח שפחה לעוברה ור' יוחנן לטעמיה דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי והשני בלוקח שפחה מעוברת איירי משום דמקנת כסף לעולם אעובר קאי נקט הלוקח עובר וכו' עכ"ל. והנה תירוץ א' כבר נדחה ממ"ש הרב היפה עוד שם וז"ל תניא ר' יוחנן אמר וכו' לא גרסינן הכא ר' יוחנן כי לא מצינו ר' יוחנן סתם בברייתא אלא ר' חייא או ר' חנינא גרסינן וכו', וא"כ אינו אמת התירוץ הא' דכיון דהלכתא כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף לא מוקמינן לברייתא דלא כהלכתא. גם התירוץ הב' שלקח שפחה מעוברת הוא דוחק גדול שלוקח את שניהם ואינו מזכיר אלא את העובר ומכח זה מפרש רבינו ז"ל דלקח את העובר לחוד ואת השפחה לחוד וכיון שהם שתי קניות יצדק יותר לשון הברייתא דמזכיר את העובר לחוד ואה"נ דקנה את השפחה והיינו הדין שכתב רבינו ז"ל ואפשר דמהך ברייתא נפקא ליה.
או אפשר בפירוש הברייתא דאיירי בלקח זה שפחה וזה עוברה דס"ל לרב אחאי בשאלתות דנימול לשמונה וכמ"ש התוס' לדעתו מדגריס בגמ' גבי מ"ש רבא בשלמא וכו' מקנת כסף נימול לאחד כגון שלקח שפחה וולדה עמה ולא גריס כגירסא דידן כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה משמע דס"ל דלקח זה שפחה וזה עוברה נימול לשמונה ושכן נראה לר"י והכריחו כן בין לת"ק בין לרב חמא משום דאל"כ אלא דנימול לאחד אמאי בת"ק לא תני מקנת כסף נימול לאחד כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה ומכח זה דחו תירוץ רש"י שתירץ למה שהקשה דאמאי לא מפליג לרב חמא במקנת כסף בין ילדה ואח"כ הטבילה להיפך וכו' ותירץ דחידושא אשמועינן וכו', והקשו הם לתירוצו דא"כ ת"ק הו"ל למינקט הך רבותא וכו' יעו"ש בדבריהם. ובעניותי לא זכיתי להבין דבריהם דלא שייך להקשות קושיא זו אלא היכא דתנא דברייתא נקט חידוש לדעת חד תנא ולאחר לא דמאי שנא דלדעת חד השמיענו חידושא ולחד לא, ברם כאן דלאו תנא דברייתא הוא דנקט חידוש לדעת ר' חמא אלא סתמא דש"ס אגב דמפרש לר' חמא היאך משכחת לה נקט חידושא וכמ"ש רש"י, וכי משו"ה נקשה לת"ק דלא נקט חידוש הא ודאי לדעתי לא מכרעא ודבריהם כעת צ"ע אצלי.
איך שיהיה נמצא דלדעת התוס' לקח זה שפחה וזה עוברה נימול לשמונה והיא סברא נכונה לכו"ע ודלא כהרב ב"ח ביו"ד סי' רס"ז שכתב וז"ל ודלא כמ"ש התוס' דלקח זה שפחה וזה עוברה הוי דומיא דלכם וכו' דליתא ותדע דהא אסיקנא דאפי' בלקח שפחה לעוברה דיליד בית הוא ודומה במקצת ללכם אפ"ה נימול לאחד ומשמע דאף בשפחת ישראל שכבר טבלה קא מיירי כדפי' רש"י והיינו טעמא כיון דלית ליה חלק באם א"כ כ"ש בלקח זה שפחה וזה עוברה וכו' עכ"ל. והנה למה שסייע עצמו מפי' רש"י אינו הכרח דרש"י כתב כן בתירוץ הגמ' לדעת ת"ק ולת"ק לא שנא ליה בין טבלה ללא טבלה וכיון שכן יש לחלק וכמ"ש הרב חידושי הלכות [מהרש"א] יעו"ש וא"כ זהו כונת הבראשית רבה הלוקח עובר שפחה של גוי שאינו לוקח זה אלא העובר והאחר השפחה נימול לשמונה ולא מזכיר אלא מה שקנה זה והיינו כמ"ש התוס', ומה טוב ומה נעים מאי דתני עוד שם ותני רבי חמא בר יוסי ימול לשמונה דלכל הפירושים שכתב האי ברייתא הוי כת"ק ולא כר' חמא וכאן תני בפי' ר' חמא וצ"ל דאינו ר' חמא המוזכר בש"ס דילן וזה דוחק, ברם לפי' זה האחרון ניחא דהוי ככו"ע ושפיר תני ר' חמא ודוק.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה