יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה טז
אין פוחתין מב' עניים נותן לכל אחד מתנה אחת כו'. ע"כ. והיא הלכה פסוקה והקשה הפר"ח הל' מגילה סי' תרצ"ד וז"ל וא"ת ואימא ב' מתנות לכל אביון דהוו ב' שהן ד' וכההיא דאמר פ"ג דיומא דף ל"ז גבי קרא דונתן על ב' השעירים כו' יכול יתן ב' על זה וב' על זה כו' וי"ל דאי הוה כתיב ולאביונים מתנות הוה מצינן לפרושי לב' אביונים ד' מתנות אבל השתא דכתיב ומתנות לאביונים משמע דבב' מתנות מפטר והדר קאמר שיחלקהו לעניים דהיינו ב' מתנות לב' בני אדם עכ"ד והרב יד אהרן ז"ל שדי נרגא בתירוץ זה דא"כ למאי אצטריך לומר ונתן על שני השעירים גורלות לימא ונתן גורלות על שני השעירים והייתי אומר גורלות צריך ליתן דהיינו ב' גורלות ואחר כך יאמר על ב' השעירים דהיינו על כל שעיר גורל אחד ולשתוק מגורל אחד ע"כ ואין זו קושיא חדא דהא ידוע הוא מאי דכייל לן הרא"ם על החומש [מההשמטות] [בסדר משפטים ד"ה ת"ל כי ימכר יעו"ש] דלשתוק [אמרינן] ולכתוב לא אמרינן זאת ב' דאי הוה כתיב קרא הכי לא הוה אייתר לן גורלות דאצטריך לגופיה דיתן גורל על כל אחד משא"כ עכשיו דכתיב גורל אחד כו' אייתר לן גורלות ללמד שיהיו שוין כדסיים בברייתא יעו"ש נמצא דהוצרך הכתוב לכתוב כן להכרחו ולדידיה ניחא ליה דבעלמא אמרינן ב' שהן ד' והכא מדשני קרא דהו"ל למימר ויתן מתנות לאביונים דבצדקה לא שייך לישנא דשילוח רק לישנא דנתינה וא"כ הל"ל ומשלוח כו' ונתינת מנות לאביונים ומדערבינהו בהדי הדדי שמע מינה לדרשא אתי דדינם שוה מה מנות ב' דוקא כך מתנות ב' דוקא אלו דבריו.
ולא ידעתי מי גילה לו דערבינהו בהדי הדדי דמה הפרש יש בין יתן למתנות כולהו לשון נתינה והכתוב מילי מילי קתני ומשלוח מנות איש לרעהו גם מתנות לאביונים ולא קאי למשלוח דלעיל ובר מן דין לפי דבריו דשוינהו קרא לדרשה אדרבא הדרשה בהיפך כשם דבמנות ב' מנות לאדם אחד כך במתנות ב' מתנות לכל אביון שיהא דומה האביון בלקיחה ב' דומיא דמנות דאחד לוקח שתים.
ולעיקר הקושיא נראה לענ"ד דאה"נ דמשמעות דקרא כדהכא ב' מתנות לב' אביונים והתם ביומא דקס"ד דיתן ב' על כל אחד אינו אלא מיתורא דקרא דכיון דכתיב גורל אחד לה' וגורל אחד כו' למאי אצטריך גורלות ומשו"ה הוה קס"ד הכי והכי הוי ריהטא דברייתא גורלות כו' יכול ב' כו' מכח היתור זה אי אפשר דכתיב גורל אחד כו' יכול כו' זה אי אפשר דכתיב אחד כו' ואם כן מה תלמוד לומר גורלות דהוא מיותר שיהו שוין כו' דהיתור בא לזה דכוותא מצינו בש"ס אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה דכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים ומ"מ מה שנראה אמת הוא מ"ש הפר"ח ז"ל.
ושוב ראיתי מה שתירץ הרב מהר"ח אלפ'נדארי בבני חיי יעו"ש באורך ותוכן דבריו דכאן גבי מתנות לאביונים דלא מייתר קרא אלא לגופיה אצטריך מהיכא תיתי להצריך ב' מתנות שהן ד' ואין דבריו מובנים דעדיין קשה ממ"ש יכול יתן ב' על זה וב' על זה תלמוד לומר גורל אחד והפי' הוא דאי לא הוה כתיב אלא ונתן על ב' השעירים גורלות הוה משמע ב' לזה וב' על זה תלמוד לומר גורל אחד כו' והתם ליכא יתורא אלא משמעות ואין לנו ליישב דבריו אלא כמ"ש לענ"ד והיינו הך והוא דבר חדש בדברי הברייתא ואי נחית להכי איך הניחו בעל פה אתמהא וצ"ע.
ומ"ש אין פוחתין כו' פי' דלא תימא דוקא קפיד קרא שלא יתן כי אם ב' מתנות לב' אביונים דאי אפשר זה אלא ודאי דלא יפחות מזה ואם רצה להוסיף תבא עליו ברכת טוב. וזהו שכתב הטור סי' תרצ"ד ולפחות ב' מתנות לב' עניים כלומר זה הוא מן המובחר ואם רצה להוסיף מוסיף ואין מקום למה שתמה הרב יד אהרן ז"ל שדקדק מדבריו דמן הדין חייב ליתן הרבה אלא דלפחות ב' מתנות לב' אביונים וקשיא ליה דמן הש"ס נראה שאינו חייב כי אם ב' מתנות לב' אביונים והצריך עיון יעו"ש.