יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה ז
והניח עשר חלות ומצא תשע וכו'. וכתב ההגהות מיימוני וז"ל היינו דתנן הניח מאתיים ומצא מאה מנה מונח מנה מוטל עכ"ל ודברים תמוהים דא"כ נמצא דפסק רבינו כרבי וליתא דבהי"ב גבי הניח ט' ומצא י' אמאי צריך לבדוק הא לרבי א"צ לבדוק אלא לרבנן וכ"כ ההגהות מיימוני שם וכרבנן וכו' יעו"ש ונראה דס"ל בדעת רבינו דמפרש בגמ' דהא דמדמי חמץ למעשר היינו לס"ד דש"ס דביצה דמדמי מעשר לגוזלות יעו"ש בתוס' ד"ה הכל חולין וכמו שאכתוב לקמן ברם אחר שתירץ התרצן שם בביצה אפי' תימא רבנן שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות כלומר וכיון דאורחייהו בהכי אין זה ריעותא אף אנו נאמר דגם מאי דדמי בגמ' בפסחים מעשר לא דמי ואף רבנן מודו בחמץ לרבי לפי שכך דרך העכברים שנוטלין חדא חדא ולא סיימו ליטול עוד ונמצא דבהניח עשר ומצא ט' גם רבנן מודו דא"צ לחזור ולבדוק אלא על הפרוסה האבודה וכרבי וזהו שכתב ההגהות מיימוני היינו דתנן הניח ר' וכו' ולא כתב כרבי משום דר"ל האי דינא דהכא הוא אליבא דכו"ע וכדינא דרבי גבי מעשר ברם גבי הניח ט' ומצא י' לא אמרינן עכבר הביא אחד לכאן וכשם שהביא אחד כאן כך אפשר שהוליך למקום אחר ומשו"ה צריך בדיקה דזה לא חיישינן וכדתנן אין חוששין שמא גיררה חולדה וא"כ מוכרח לומר דהני י' אחריני נינהו וצריך לבדוק אחר כל הט' לדעת רבנן דבזה אינן מודים לרבי ומשו"ה ציינו שם בהי"ב כרבנן וכו' דבזה פסק רבינו כרבנן דהלכתא כוותייהו לגבי רבי.
וראיתי להרב גופי הלכות כלל תקל"א וז"ל תו קשה במ"ש התוס' ד"ה היינו סיפא וקשה דלקתה מדת הדין דכיון דבדיקת חמץ דרבנן איך תולין להחמיר ועוד שאני התם דיש לתלות וכמ"ש רש"י שם וא"כ איך מדמינן חמץ למעשר אלו תוכן דבריו ויפה השיב הרב לשון למודים סי' קע"ב דמאי קשה כיון שסיימו התוס' דמיירי אליבא דרבנן בקשורין והוי כמו כיסים מקושרים ממש דלרבנן אמרי הנך אחריני נינהו והשתא להאי אוקמתא א"צ למ"ש רש"י כרבנן בטעם התליה כמ"ש ברישא דאין אדם מניח חולין ומעשר מעורבין וכו' וכאן בחמץ מקושרין נינהו והוי דומה בדומה.
וקשה טובא מאי דעתיה דמהרש"א להקשות וכי לא ראה סיום דברי התוס' הס כי לא להזכיר אלא נראה דאפי' דמוקי לה במקושרין בנה הרב קושיא משום דהוא הבין במ"ש רש"י בטעם התליות בין ברישא בין בסיפא הוא גם כן לאוקמתא דמקושרין ומשו"ה בחמץ דליכא כהאי תליה דכתב רש"י משו"ה קשיא ליה והתשובה בזה דלהך אוקמתא דמקושרין א"צ לפי' רש"י דלעיל וכדכתיבנא.
ואחר ההתבוננות ראיתי דא"צ להקשות להתוספות מסוגייא דפסחים הא קושיא זאת איתא שם בש"ס גופיה דביצה וכן ראיתי למהרש"א בחידושי הלכות גבי מ"ש התוס' ד"ה הכל חולין שהקשה דלפי פרש"י שכתב בטעם התליה דמעשר משום דאין דרך להפריד היאך מדמה המקשן הא דגוזלות עם הא דמעשר הא ליכא בהך תליה דמעשר בגוזלות.
ומן התימה הגדולה למה"ר שלמה אלגאזי ז"ל שכתב בהליכות אלי כלל תרצ"ג על דברי התוס' דביצה ד"ה הכל חולין וז"ל פי' ובסיפא נמי איכא סברא למיתלי להקל כדכתב רש"י וכו' ואפ"ה פריך מגוזלות כיון דאכתי לא ידעינן חילוק דעשויין לדדות היינו הך עכ"ל נמצא שהרגיש בקושית החידושי הלכות ותירץ בדברים ואף שאנחנו לא נדע מה כונתו בתירוצו מ"מ הא ניחא ליה וא"כ מאי קא קשיא ליה בס' גופי הלכות על דברי התוס' הא הכל הוא קושיא אחת באופן שדברי מהר"ש אלגאזי ז"ל צ"ע מב' פנים הן שלא ידענו מה תירוצו לקושית החידושי הלכות והן שדבריו סתרי אהדדי.
ולקושית החידושי הלכות ז"ל תירץ מהר"א חאקו ז"ל בס' לשון למודים שם וז"ל ולענ"ד הדבר פשוט וכו' כיון דחזינן ריעותא בפנינו דחסר חד מינייהו אפשר דאזלי כולהו והני אחריני נינהו וכו' ולפי מ"ש יש סתירה למ"ש הפ"ח הי"ט וז"ל ויראה וכו' ואי משום הא לא אירייא דאדרבא בגוזלות קמ"ל טובא דבשלמא בכיסים אמרינן מנה מונח וכו' עכ"ל ואין זו קושיא להפ"ח דבשלמא לס"ד דלא אסיק אדעתיה הא דמוקים פלוגתא דרבי ורבנן דפליגי במקושרים אבל בשאינן מקושרים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל קיימא לן שפיר אבל למאי דמוקים דבשאינן מקושרים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל היינו גוזלות לפי דכשם דבמנה לא אמרינן כיון דאיכא ריעותא דחסר חד אמרינן ב' נטלו והני אחריני נינהו ה"נ בגוזלות ומאי אתא לאשמועינן ומה גם דלא נכחד דיותר מסתברא בגוזלות דהאחד הלך ולא כולם וק"ל ובפשט השמועה עיין להט"ז סי' תצ"ז שדקדק למה הוצרך רב אשי לפרש ההיא דכיסים וכו' ודבריו תמוהים לעין כל כמו שיראה הרואה ודוק.