יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה ב
ומה וכו'. ועיין להר"ן וז"ל אלא כך הוא עיקרן של דברים שזה שאמרה תורה תשביתו וכו' עד סוף הלשון. וראיתי להרב לשון למודים דף פ"ה הקשה משם מורו חמיו הרב מהר"א חאקו ז"ל וז"ל וקשה מאי ראיה מייתי מהא דאמר רב יהודה אמר רב דבחמץ שאינו ידוע לא חל עליהם מצוות השבתה דהתם בשכבר בדק עסקינן ולעולם שאם לא בדק ולא ביטל חל עליה חיוב בדיקה או ביטול ולענ"ד הכל אחד דזיל בתר טעמא היכא דבדק דאינו עובר למפרע משום דהתורה סמכה על החזקה א"כ גם במקום דליכא חששה דאיכא חמץ הוי כחזקתו בדוק והוי הכל אחד ולמה שהקשה ב' כבר האריך הוא ולא עת האסף ולמה שהקשה ג' כן הקשה מהרי"ט צהלון סי' קט"ז יעו"ש מה שתירץ ודבריו תמוהים דאיך אפשר שיחלוק רב יהודה אמתני' ומה שהקשה מהר"א חאקו שם לדרך מהרי"ט לא ידעתי מה לו עם מהרי"ט גם לדרכו קשיא זה גם לכל הדרכים שיאמרו בזה וצ"ל דהר"ן היה יכול להכריח כן מן הש"ס אלא דרצה להכריח מהענין עצמו שהוא הכרח הש"ס ולעיקר הקושיא דאמאי לא הכריח ממ"ש לעיל י"ל דמ"ש לבסוף הוא אם נאמר דבפסח אין סומכין על החזקה דשאני איסורו משאר איסורים דחמור הוא ואהא תירץ דזה אי אפשר וכו' יעו"ש.