אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ח · הלכה יג

הלכה יא

היו לפניו מינין הרבה. הכי איתא התם דף מ"א היו לפניו וכו' אבל אין שוות וכו', וכתבו התוס' ד"ה אבל וז"ל פי' רש"י וכו' עד מודה לרבים יעו"ש. ואין להקשות דאמאי לא הכריעו לדבריהם דאמרינן בש"ס לקמן בשלמא וכו' אלא וכו' במאי פליגי וכו' והא גם לאותו מ"ד קשיא דמאיזה טעם כו"ע מודו באין ברכותיהם שוות דמין שבעה קודם אלא ודאי דידע הא דלהקדים וא"כ מאי קשיא ליה לאותו מ"ד אלא ודאי כמ"ש התוס' דלאותו מ"ד באין ברכותיהם שוות כו"ע מודו דאיזה שירצה יקדים דמה שצידדו התוס' הוא לפום מסקנא דש"ס דידעינן האי טעמא דלהקדים ברם לקא ס"ד דלא ידע האי טעמא דלהקדים אה"נ דלכו"ע איזה שירצה יקדים ודוק.
כתבו [התוס'] עוד ומ"ש בה"ג וכו' עד המסקנא דלקמן וכו'. לא זכיתי להבין היאך אתי אפי' לאותו מ"ד דהא אפי' לאותו מ"ד דפליג ר' יהודה גם באין ברכותיהן שוות היינו טעמא דר"י דמין שבעה עדיף ולאו משום דבורא פרי העץ קודם ונפק"מ אי איכא חיטה או שעורה עם פירות העץ לפניו חטה ושעורה קודם שהוא משבעת המינים אף שהיא בורא פרי האדמה וא"כ גם אי היה לפניו פירות העץ עם פירות האדמה ואינם משבעת המינים איזה שירצה יקדים דלא תלה הקדימה ר"י אלא במין שבעה וכל דליכא מין שבעה מה שירצה יקדים ואינו תלוי הקדימה בהיות פרי העץ או פרי האדמה ויש ליישב ועיין בהרא"ש. עוד בש"ס ר' יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה וכתב הרשב"א וז"ל ומאן דס"ל אף וכו' פליגי מתרץ לה חסורי מיחסרא וכו' אלא דאכתי קשיא לי וכו' עד מ"ש כנ"ל יעו"ש, לא יכולנו להלום דבריו מה פי' ותנא היכא קאי וחשבתי לפרש דבריו על צד הדחק שט"ס נפל וצ"ל אלא דאכתי י"ל, ור"ל שהוא בא לתרץ למאי דק"ל למאי דפירש בסמוך דגם לאותו מ"ד צ"ל חסורי מיחסרא וא"כ המקשה אמאי הקשה לעולא ולא לבר פלוגתיה ויהי כמשיב דהמקשה דקאי בשיטת בר פלוגתיה דעולא לא קשה כ"כ משום דהם סוברים דבחלוקה דאין ברכותיהן שוות פליגי בתרתי דלרבנן איזה שירצה יקדים וגם אי הקדים ברכת פרי האדמה יצא ידי חובתו מלברך גם על פרי העץ ולר' יהודה יברך על מין שבעה תחילה ואין זה פוטר את זה והשתא לא קשה מהברייתא אלא דלרבנן קשה דהברייתא תני לרבנן מברך על הצנון כנראה שהוא מוכרח ואילו להאי אמורא לרבנן איזה שירצה יקדים ונמצא קשה לו מרבנן לחוד ברם רבי יהודה אתי שפיר עם מאי דתני בברייתא ומשום דלעולם קשה מרבנן ור' יהודה הקשה וכו' וזה טעם למקשה ויעו"ש בלשונו ותראה דזה הוא כוונתו ואף דצריך להגיה איזה תיבות.
ולענין הלכה כתב הרא"ש משם בה"ג דהלכה כר' יהודה וכתב עוד משמו וז"ל וכ"כ עוד דבורא פרי העץ קודם לבורא פרי האדמה ולדידיה הא דקאמר אבל אין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז לא בא להשמיענו דין הקדימה כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו וכו' עכ"ל. ונראה דהוצרך לומר הכי ולא לומר דבה"ג קאי למ"ד דפליגי אף באין ברכותיהם שוות וכמ"ש התוס' ז"ל דניחא ליה לאוקמא בהכי כי היכי דלפסוק כמ"ד דדוקא בברכותיהן שוות פליגי דעולא קאי כוותיה וכמ"ש הרשב"א על שם רב האי דפוסק כן מהאי טעמא וכן פוסק הרא"ש גופיה כר' יהודה וכעולא יעו"ש שכן נראה בסוף הלשון.
עוד כתב הרא"ש וז"ל ואין להביא ראיה לדבריהם מהא דאמרינן לקמן כל המוקדם וכו' ולכאורה לא נודע לנו מה זו ראיה לרש"י והרי"ף מאחר דהם סוברים דאיזה שירצה יקדים והיאך הוי ראיה ואדרבא הבה"ג גופיה בספרו ראיתי שהרגיש מזה ויישב כמו שיישב הרא"ש ז"ל.
עוד יש לומר במ"ש הרא"ש בסוף דבריו וז"ל וחטה וזית שכל אחד ראשון לארץ חטה קודמת וכן וכו'. דבמה הסכים הרא"ש אי במה שתירץ וז"ל דאיכא למימר דמיירי שעשאו פת או דייסא וכו'. א"כ למה הצריך כאן לטעמא דנכתבו בפסוק תחילה תיפוק ליה דברכת המוציא או בורא מיני מזונות חשיב מבורא פרי העץ, ולעיל לק"מ דשם דאיירי בכולל שהוא בפירוש הש"ס דכל הקודם מפני שהוא קושטא דמילתא דחטה קודמת לכל ברם לאו מהאי טעמא, ברם הכא קשה ואי ס"ל כמו שתירץ בשנית וז"ל וי"ל כך כל המוקדם בפסוק הזה בדברים שברכותיהן שוות וכו', אם כן כאן שאין ברכותיהן שוות איזה שירצה יקדים ולמה קודם חטה או שעורה. ובקצור פסקי הרא"ש נראה ז"ל שרצה להסכים דבריו לתירוץ קמא וז"ל וחטה קודם לזית ושעורה לדבש והיינו כשעשאן תבשיל וכו'. אבל לשון הרא"ש קשה כמ"ש ושם בסוף הלשון יש ט"ס וצ"ל אבל כוסס את החטה שמברך בורא פרי האדמה איזה שירצה יקדים שכך היא מסקנת הרא"ש. והנה לקושיא הב' מצאתי מנוח דמשו"ה כתב דחטה קודמת לפי שנכתבו בפסוק אף דבלאו הכי קודם דנפק"מ לברכה אחרונה היכא דאכל חטה בתבשיל שמברך בורא מיני מזונות, ופי' וכוללן בברכה אחרונה ואומר על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ וכו' דקודם בקרא וכמ"ש הטור סי' רי"א דגם בזה יש קפידא ברם קשה מה שהקשינו ראשונה.
ושוב אתנח לי דבריו אלו וגם מ"ש לעיל ואין להביא ראיה וכו', והוא דעד כאן לא כתב הרא"ש ז"ל דכשאין ברכותיהן שוות דאיזה שירצה יקדים אלא היכא דחד מינייהו משבעת המינין וחד משאר מינין דכיון דעל כל אחד מברך מה לי ברכה זו או זאת וכמ"ש הרא"ש לא כן בשבעת המינין גופייהו דקפיד קרא בקדימתן זו קודם זו והטיל ארץ באמצע כדי לחלקן נמצא דקפיד קרא בקדימתן אז ודאי כל המוקדם בפסוק קודם בין שיהיה ברכתו בורא פרי האדמה בין בורא פרי העץ והרא"ש סובר דחטה ושעורה דקרא היינו כוסס וכמ"ש לעיל ואף שכתב לעיל ואף אם יתרצה להעמידה וכו' כנראה דלא ס"ל הכי, לא כתב כן אלא לדעת בה"ג דבחיבורו כתב התירוץ הא' דהיינו דקרא איירי בעשאו פת וכו' שכן ראיתי בספרו והוא סיים ואפי' וכו' ברם לדידיה ס"ל דקרא איירי בכוסס ולא כתב לעיל דכשאין ברכותיהן שוות איזה שירצה יקדים אלא היכא דהוי חד משבעת המינין וחד שלא משבעת המינין ברם היכא דשניהם משבעת המינים כל הקודם בפסוק קודם לברכה בין שיהיה בורא פרי העץ בין בורא פרי האדמה וז"ש לעיל ויש להביא ראיה לדבריהם דהיינו לרש"י ורב האי דאילו לבה"ג. קשה דכיון דס"ל דבעלמא בורא פרי העץ קודם היאך כאן בשבעת המינים הקדים קרא לחטה ושעורה שהם בורא פרי האדמה כל בתר איפכא, לא כן להרא"ש דס"ל דאיזה ברכה שירצה יקדים בין בורא פרי העץ בין בורא פרי האדמה ואין קפידא בעלמא כאן שהקדים קרא לחטה ושעורה קפיד דחטה קודם לגפן ותאנה ואין זה היפך מבעלמא ותירץ מה שתירץ, ונמצא דהיא ראיה לרש"י ורב האי, ושוב ראיתי להמג"א ז"ל דכתב כן ויש תוספת בדברינו. ולפי קדימתנו זאת לק"מ מה שהקשה הב"ח סי' רי"א סק"ד על מ"ש הטור כל הקודם בפסוק וכו' ארץ חטה וכו' קודם לברכה אפי' אם המאוחר חביב עליו יותר וכו' והקשה הב"ח וז"ל יש להקשות הלא בצנון וזית אם חפץ עתה בצנון לאכלו מברך על הצנון תחילה אע"פ שהזית הוא חביב עליו ברוב הפעמים וכו' ותירץ וז"ל וי"ל דרבינו כאן לא איירי אלא כשברכותיהן שוות כגון תמרי ורמוני וכו' יעו"ש. ותירוץ זה תמוה דבהדיא כתב הטור על מ"ש תחילה כל הקודם בפסוק חטה וכו' אפי' המאוחר חביב עליו וכו' וקאי לכל הכתוב גם סיים הלכך זית קודם לשעורה וקאי למ"ש לעיל אפי' המאוחר חביב והרב גופיה הרגיש בזה ונדחק יעו"ש. גם מ"ש בסוף דבריו וז"ל אבל כשאין ברכותיהן שוות תופס הרא"ש תירוץ של הר' שמעיה וכו', אחר המחילה רבה ליתא דהרא"ש גופיה כתב דאין ברכותיהן שוות איזה שירצה יקדים כי אין מעלה בקדימה זאת דעל שניהם הוא מברך ועיקר קושייתו לא קשיא ע"פ מה שהקדמנו דכששניהם משבעת המינים אף דאין ברכותיהן שוות הקודם בפסוק קודם בברכה בין בורא פרי העץ בין בורא פרי האדמה ולכן כתב הטור אפי' המאוחר חביב לא כן כשאחד הוא מחמשת המינים ואחד הוא משאר מינים ואין ברכותיהן שוות כגון זית וצנון איזה שירצה יקדים.
וע"פ האמור יש מקום עיון עוד מ"ש הטור סוף סי' הנזכר וז"ל אבל לסברת א"א ז"ל שהן שוות אפשר דאיירי אף בכוסס את החטה עכ"ל, וכבר הקדמנו דס"ל כן בהכרח גמור כדי שיובנו דברי הרא"ש בב' מקומות וגם הב"ח הכריח כן מטעמא אחרינא יעו"ש. וכתב מרן סי' הנזכר על מ"ש המרדכי וז"ל והלכך הביאו להם שני מינים והאחד מין שבעה בין ברכותיהן שוות בין אינן שוות מין שבעה קודם לברכה דס"ל דמאי דאמר עולא אבל אין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה היינו דרבנן מודו לר' יהודה דמין שבעה קודם יעו"ש וכן פי' הב"ח ג"כ יעו"ש סוף ס"ק ג' ולא ידעתי מי הכריחם לפרש כן ולא שנאמר דפוסק כמ"ד דאף בשאין ברכותיהם שוות מחלוקת ומשו"ה פוסק דאף באין ברכותיהם שוות שבעת המינין קודם וכמ"ש התוס' לדעת בה"ג יעו"ש.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה