אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ז · הלכה יג

הלכה ט

גמרו וכו'. קודם בואי לדברי רבינו אציעה נא שורש הענין, תמן תנינן דף מ"ב היו יושבין כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולן וכתבו התוס' בד"ה הסבו בגמ' משמע וכו' ומיהו וכו'. ולכאורה דבריהם תמוהים וכמ"ש הרב חידושי הלכות [מהרש"א] וז"ל וכו' לא ידעתי וכו'. ולענ"ד יראה דאינהו קיימי ללישנא בתרא דלקמן דף מ"ג דאמרי איכא דאמרי אמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסיבה אבל יין לא מהניא ליה הסיבה ורבי יוחנן אמר אפי' יין וכו' מכלל דלדבר אחר לא מהניא ליה הסיבה וכל דבר דלא מהני הו"ל כמאן דליתיה ואהא קשיא להו ז"ל דא"כ אמאי מברך אחד לכולם וכתבו בירושלמי פריך כן דקים להו כאיכא דאמרי דהכא ומשני דבמוגמר כולם נהנים ביחד ולכן בברכה ראשונה סגי אפי' בלא הסיבה וכפירוש זה בירושלמי נראה שהרשב"א ג"כ הבין כן שסיים וגירסא אחרת מצאתי וכו' יעו"ש.
תו תנינן תמן בא להם יין וכו' עד על המוגמר, ועיין פירוש רש"י וכן פירשו התוס' יעו"ש דשניהם שוים בפי' דמתני' דאף דמביאין המוגמר אחר בהמ"ז והוי הפסק בהמ"ז אפ"ה מי שבירך על היין הוא מברך על המוגמר שהוא התחיל בברכות אחרונות ובזה שוים הם רש"י והתוס' הנזכרים עם רבינו דאחר ברכת המזון מביאין את המוגמר דלא כמ"ש הרב יד אהרן נר"ו בנימוקיו על רבינו כת"י דלרש"י מביאין את המוגמר תוך הסעודה, דליתא כמו שנראה ברור מדברי רש"י. ושוב ראיתי לתלמידי רבינו יונה שכתבו לדעת רש"י כמ"ש הרב הנזכר וחלוקים הם רש"י מתוס' יעו"ש, אבל מלשון רש"י שלפנינו נראה ברור כדכתיבנא אם לא שנאמר דבלשון רש"י ד"ה לאחר סעודה וכו' היו גורסין לאחר המזון ולא לאחר ברכת המזון ודוק. ולענ"ד אפשר שלזה כיון מרן בב"י סוף סי' קע"ד על מ"ש הטור ואותו שמברך וכו' משנה פ' כיצד מברכין ופי' רש"י דקאי אאותו שבירך על היין לאחר המזון וכן דעת הרמב"ם והר' יונה פירש דקאי אאותו שבירך המוציא ומיירי כשהביאוהו באמצע הסעודה עכ"ל. ודבריו תמוהים דחלוקים הם רש"י מרבינו דלרש"י והוא מברך על המוגמר קאי למי שבירך על היין שלאחר הסעודה ולרבינו והוא קאי לבהמ"ז ואיך השוום. ואולי יתכן ע"פ מה שכתבתי, דכיון דלרש"י ורבינו המוגמר הוא אחר בהמ"ז ולרבינו יונה הוא תוך הסעודה בזה השוום מרן.
המורם מזה דדעת רש"י ודעימיה דהוא אומר על המוגמר קאי למברך על היין והוא מכוון בלישנא דמתני' הסמוך לה קתני לאחר המזון אחד מברך לכולם ברם לא יכולתי להלום לפי"ז היאך אתי סוגיין דגרסינן הכי והוא אומר על המוגמר וכו' מדקתני והוא מכלל דאיכא עדיף מיניה ואמאי הואיל והוא נטל ידיו תחילה וכו', הרי בבירור דס"ל לש"ס דוהוא קאי לבהמ"ז וכן קשה לרבינו יונה דפי' דקאי להסבו אחד מברך לכולם דהוא ברכת המוציא וכן להראב"ד בתמים דעים סי' ר"מ וכ"כ משמו הרשב"א בחידושיו ובשלמא להראב"ד ורבינו יונה לא קשה כל כך דהן נמשכו אחר הירושלמי דמוכרח דמוגמר הוי תוך הסעודה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו לדעת הראב"ד, הן אמת דקשה דלא היה לו לילך אחר הירושלמי כיון דהוי היפך ש"ס דילן, ברם לרש"י קשה דלא הוי לא כהירושלמי ולא כש"ס דילן וצ"ע.
מעתה נבוא לדברי רבינו והראב"ד וז"ל גמרו וכו' מי שבירך בהמ"ז הוא מברך על המוגמר. וכתב הראב"ד אע"פ וכו'. פירוש דבריו דאף שלא בירך הגדול בהמ"ז אפ"ה אם לאחר סעודה בא המוגמר הגדול מברך ואע"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך ברכת המזון כבר עברה רשותו וחזר הברכה לגדול שלא אמרו שהוא מברך אף דאיכא עדיף, דתיבת והוא מורה כן, אלא על הבא בתוך הסעודה כדאיתא בירושלמי הביאו הרשב"א בחידושיו יעו"ש והבוצע הוא שאומר על המוגמר אלא דקשה דסותר מ"ש כאן למ"ש הרשב"א משמו דאילו מ"ש כאן הוא דהיכא דהביאו המוגמר לאחר בהמ"ז הגדול מברך ומ"ש שם הוא דאינו מברך כלל דהוי להעביר הזוהמה אלא דבאמצע הסעודה מברך ובספר תמים דעים (דר"ם) עיין להראב"ד פירש אחר וכמ"ש הרב [יד אהרן] הנזכר יצ"ו בכת"י נמצאו שלשה פירושים להראב"ד יבוא הרביעי מה שפי' מרן כ"מ לדעת הראב"ד וז"ל כלומר דס"ל דהביאוהו בתוך הסעודה וכבר נתן הגדול וכו' יעו"ש. ולפי זה רוצה לפרש דהוא אומר על המוגמר קאי לבהמ"ז, ואחר נשיקת ידיו ורגליו לדעת הראב"ד קאי להסבו והוא למי שבירך המוציא וכמ"ש הרשב"א עיי"ש וכ"כ בהגהותיו על הרי"ף, ואף דהפירושים שונים מ"מ בזה דקאי להמברך המוציא לא משתנה ואף דלכאורה משמע כן דקאי לבהמ"ז ממ"ש אע"פ שלא בירך בהמ"ז וזה משמע דלא פליג עליה דרבינו בפירושו דוהוא אומר על המוגמר וע"ז סיים שלא אמרו וכו' כנראה דקאי לבהמ"ז הנז"ל כיון דלא הזכיר המוציא מ"מ אין זה אמת דזה אין צריך פירוש דכיון דקאמר דוהוא אומר על המוגמר קאי לתוך הסעודה היינו אותו שבירך המוציא ועיין להמגדל עוז מ"ש בפירוש הירושלמי שדבריו תמוהים.
אך מה שסיים מרן דבריו תמוהים שכתב מוגמר כולם מריחין וכיון דכולן נהנין ביחד אחד מברך וכו' אבל ביין וכו' עכ"ל, נראה דס"ל לחלק דבדבר דכולן נהנין ביחד אחד מברך ופוטר את האחרים בלא עניית אמן לא כן בזה אחר זה דצריך עניית אמן וחילוק זה לא אמרו אדם אלא בין הכי ובין הכי אין צריך עניית אמן דרבינו לעיל פ"א הל' י"א כתב סתם ולא חילק. והן אמת דלשון הירושלמי משמע לכאורה כן דאיתא בירושלמי שאלו את בן זומא וכו' א"ל שאין בית הבליעה פנוי אמר ר' מונא הדא אמרא הדין דעטיש גו מיכלא אסיר למימר ליה אסוותא בגין סכנתא דנפשיה הרי דצריך לענות אמן, מ"מ כבר פירשו הרא"ש והרשב"א וז"ל ואף דשומע כעונה נראה דאפ"ה חששו שמא יענו אמן וכו' וכשיאמרו דכל אחד מברך לעצמו לא יברך בקול רם דאין צריך להרמת קול כיון דכולם מברכין הרי דכולם ס"ל דאין לחלק ואיך אישתמטתיה ממרן דברי אשלי רברבי הנ"ל וצ"ע. גם על רבינו קשיא טובא שהצריך כאן עניית אמן וצ"ע.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה