יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ז · הלכה ט
אין מניחין בשר חי על הפת וכו'. וכתב מרן דטעמא דכולהו משום דנמאס וכן הביא מפירוש רש"י יעו"ש, הרי דתלה הדבר במיאוס יעו"ש בב"י סי' קע"א וכ"כ על שם הרשב"א על שם רב האי ושכן נראה מדברי הרי"ף ולפי"ז מאי דתני בברייתא אע"פ שאין זורקין את הפת אבל זורקין את האוכלין ואוקמה בש"ס באינו נמאס מכלל דבפת אפילו אם אינו נמאס אסור והא ודאי הוי היפך דבריהם דכתבו דבפת אם אינו נמאס מותר דהם ז"ל אינם מפרשים הכי אלא ה"פ דלעולם אפילו בפת נמי אם אינו נמאס שרי אלא דבפת מסתמא לעולם נמאס כיון דליכא קליפה ומשו"ה תני סתמא אע"פ שאין זורקין את הפת ומתיר באוכלין בשאינן נמאסין דשכיח בהו בקליפין טובא ברם אה"נ דבפת אי ברור דאינו נמאס שרי כך צריך לידחק בדבריהם.
עוד כתב מרן וז"ל ודע וכו' עד דפשיטא הוא עכ"ל. ודבריו תמוהים דהרי כתב רבינו ואין זורקין את הפת וכיון שהעתיק אותה ברייתא מה צורך להעתיק סיפא דהאי ברייתא והנראה דס"ל דגלוסקאות ופת תרי מילי נינהו ואינן אלא חד.
ואין נוטלין לידים. שם פלוגתא דתנאי. וכתב הרשב"א בחידושיו כך הגירסא וכו' וכן גריס רש"י ומיהו קשה על גירסא זאת מדאמר כמאן אזלא וכו' כר' אליעזר ואי איתא אפילו כר"א לא אתיא דהא לר"א נמי אין נוטלין ממנו מדאשבחיה קרא ועוד קשה דמהא דר"א לא שמעינן אלא אי נפיק ידי נטילה או לא הא להתיר הפסידן לא שמעינן עכ"ל.
ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה דמה שהקשה ראשונה מאי קשיא הא מ"ש ר' אליעזר הוא דלא מהני ליה נטילה ביין מזוג לפי שאינן מים וכפי' רש"י ז"ל ברם יכול לעשות צרכיו בו. גם מה שהקשה שנית לא קשיא מדאמר נוטלין משמע דיכול להפסידן דאי לא הו"ל למימר דאי נטל מהני ברם לכתחילה אסור משום הפסד ולא לומר נוטלין. ומה שהקשה שלישית עיין בתוס' והרא"ש יישוב.
עוד כתב הרשב"א וז"ל אלא נראה שלא נטילת ידים לאכילה קאמר אלא נקיות בעלמא ומשום הפסד אוכלין וכ"כ הראב"ד עכ"ל. וב"י בסי' קע"א כתב וז"ל והסכימו הרא"ש והרשב"א לדברי הראב"ד שפירש דלאו לנט"י לאכילה איירי וכו', וקשה דאיך לא זכר מ"ש הרשב"א בתורת הבית דהראב"ד חזר בו והסכים עמו.
וכתב עוד הרשב"א ויש מי שפירש וכו' עד לא מזלזלינן ביה. אין להקשות דא"כ לפלוג וליתני בדידה ביין מזוג (בין יין מזוג) בין מים ראשונים לאחרונים, דכולה בדידה קמיירי דנטילה דרישא נמי איירי במים אחרונים ומחלק בין מזוג לאינו מזוג. עוד כתב הרשב"א פיסקא המתחלת ולענין פסק הלכה וכו' איכא דדחי להא דשמואל וכו' ויש מי שפסק וכו' עד וכ"כ ר"י אלפסי עכ"ל. וכתב מרן ז"ל עליו בסי' קע"א וז"ל משמע מדבריו דמאחר שכתב הרי"ף ודוקא וכו' ומ"מ על מ"ש שכן נראה מדברי רב האי [וכו'] וקשיא לי הא בהדיא אמרינן הכי בש"ס והיכי תלי מילתא בדברי רב האי והרי"ף, ותירץ וז"ל ואפשר לומר דכיון דהנך אמוראי דאמרי הכי בש"ס סברי כשמואל אי לא הוה קיי"ל כשמואל לא הוה קיי"ל כהנך אמוראי וכיון דפסקו הרבנים כהנך אמוראי משמע דהלכתא כשמואל עכ"ל. ולכאורה קשה דמי זאת אמר דהנך אמוראי סברי הכי כשמואל הא מה שחילקו הכי הוא לרומיא דברייתות ברם אינהו סברי כחכמים דר' אליעזר דאין לתרץ באופן אחר ולק"מ דהא מר אותביה למר מברייתא ומר מפרק ליה דלא תיקשי ליה עד דמוקמינן בקושיא נגד הברייתא כהך חילוקא דמאיס ללא מאיס ואי איתא דלא סברי להו הך חילוק ונמצא פליגי על הברייתות מאי קשיא ליה למר עליה דחבריה מהאי ברייתא הא לא ס"ל, ומה גם לבסוף דמוקמינן בקושיא, ועוד דחכמים דר"א הוי כהנך ברייתות דחיישי למיאוס אלא ודאי דהנך אמוראי סברי כשמואל וכמ"ש מרן ז"ל.