אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ד · הלכה ח

הלכה ז

היו שותים וכו'. והשיג עליו הר"א ועיין מ"ש מרן. וכעת לא זכינו להבין דבריו דא"כ הוא דעת רבינו עדיין השגת הראב"ד קיימת דכשאמרו בואו ונבדיל אמאי לא יחזור לברך הא שתיה בהבדלה דינו כקידוש וכדאיתא בהדיא בגמ'. גם הראב"ד איך ע"פ פירושו שפי' דקובעת לקידוש היינו בלא אמירת בואו ונקדש קשיא ליה לרבינו בהבדלה, הא אפי' כפירוש רבינו דאינה קובעת אלא באמירת בואו ונקדש אפ"ה קשיא לרבינו דינא דהבדלה דאינו כן אלא דצריך לחזור לברך באומרו בואו ונבדיל דומיא דקידוש דשוין הן. ומרן ז"ל בב"י הרגיש בזה ותירץ בהדרגות דהבדלה כיון דמאכילה אינו מפסיק אלא משתיה גרע מקידוש ואי אמר הב לן ונבדיל א"צ לחזור ולברך אף שצריך להפסיק יעו"ש, ברם הכא בכ"מ לא רמז מזה וזה תימה דכל עצמו לא בא אלא ליישב לרבינו מהשגת הראב"ד להבדלה וזה הניחו בעל פה, ומה גם שאינו דבר פשוט ואדרבא כמו זר נחשב חידוש זה.
ולכן נראה לענ"ד דמרן בכ"מ מיישב השגת הראב"ד באופן אחר והלא כה דברו דתחילה הציע דעת רבינו דשבת קובעת לקידוש היינו באמירת בואו ונקדש ואם כן בהבדלה דסבור מינה דה"ה באמירת בואו ונבדיל, ועוד הציע דלא תיקשי לך ממ"ש רבינו בשבת דמשמע אפילו לא אמר, דיש לומר דהתם בשהחשיך כבר דהיינו קידש היום דהיינו קודם חשיכה וכן הוא לשון רבינו בכמה מקומות עד שתחשך והא דסבור דלהבדלה קובעים היינו למימרא דאסור לשתות דאי אפשר לומר דצריך להבדיל מבעוד יום לכתחילה אלא להפסיק וכו' נמצא דמה שנשאר שדומה לקידוש בשתיה היינו להפסיק ולא להבדיל וגדלה מעלת הקידוש מהבדלה דבקידוש אי מבעוד יום אמר בואו ונקדש קובעת עליו וצריכים לקדש אם ירצו לאכול לא כן בהבדלה לא יכול להבדיל ולא לאכול וזה דעת רבינו לחלק בין קידוש להבדלה דכיון דיכול לקדש באותה שעה נמצא דאסח דעתיה משתיה ולכן צריך לחזור ולברך לא כן בהבדלה דכיון דאינו יכול להבדיל אף דנאסר לשתות מ"מ לא הוי היסח הדעת כיון דאינו יכול להבדיל וכדרך שחילק מרן בב"י שכתב לעיל, ודרך זה דוקא הוי לפי' רבינו דקובעת היינו באמירה מבעוד יום דלפי' הראב"ד דקובעת היינו בשקידש היום ובלא אמירה, לא שייך לחלק בין קידוש להבדלה לשתיה דשתיה דהבדלה היא כקידוש ולכן משיגו וזה נראה לי אמת ויציב. ויש מי שלא הודה לי בזה מטעם דאין סברא לחלק ביניהם משום דבקידוש יכול לקדש ובהבדלה אינו יכול דמה בכך הא מיהא חייב להפסיק ולא ראו חילוק מרן בב"י דאף דחייב להפסיק משום דבאכילה אינו מפסיק לא יחזור לברך ודוק.
עוד כתב מרן אלא אפילו לשתות שאינו כ"כ קבע ונימא דמצטרף וכו'. ומאי דקאמר בגמ' אבל לשתיה מפסיקים היינו שתיה בלא סעודה וכ"כ התוס' שם יעו"ש.
עוד כתב כי אמרו הב לן ונבריך חמיר טפי וכו'. והרי זה דומה לנטל ידיו דחשיב כמי שהתחיל לברך מטעם תכף לנטילת ידים ברכה ברם הב לן וניטול ידינו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה ולא למפרע על מה שאכל דלא חשיב כהב לן ונבריך דהב לן ונבריך חשיב כנטילת ידים גופיה והב לן וניטול גרע וכ"כ מרן לקמן סוף פ"ו יעו"ש.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה