יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה י
אורז שבישלו וכו' אבל פת דוחן וכו'. שם דף ל"ז דאותביה לשמואל דס"ל דאורז ודוחן דינן שוה ומברך שהכל מההיא ברייתא דהכוסס את האורז יעו"ש וכתבו התוס' ד"ה תיובתא ואפשר דהלכתא כוותיה ומברך שהכל עכ"ל. וכן פסק הרי"ף וכן דעת רבינו שחילק בין פת אורז לדוחן. וכתבו הרשב"א ורבינו יונה דטעמם משום דתנא דתני אלו הן מעשה קדרה וכו' אורז (וכו'), ודוחן לא קתני, וכן בברייתא דהכוסס קתני אורז ולא דוחן. פי' ואף דתנא דברייתא א' דתני כמעשה קדרה (השמן) [הדוחן] פליג עם הני תנאי ולא שייך כאן להקשות כמו גבי אורז דהקשה האי תנא מאן וכו' דשם שייך להקשות שפיר דכיון דמצינו בו מחלוקת אי אפשר לומר דהוא דעת ג' לא כן גבי דוחן דלא מצינו תנא דסובר שהוא דגן א"כ נאמר דפליגי תנאי (דלימרו) [דלמר] מברך מיני מזונות ולמר שהכל דאל"כ הו"ל למימר אורז ודוחן כנ"ל.
אלא אורז לבדו וכו'. נראה דאפילו אם נתערב אפי' במיעוט קטנית אינו מברך אלא שהכל וקשה כיון דהוי רוב מאורז וקיי"ל דלא כשמואל דאמר דמברך שהכל למה לא יברך בורא מיני מזונות וצ"ל לדעתו דס"ל כיון דלא איתותב שמואל אלא באורז בעיניה דהכי תניא טחנה אכלה ובשלה וכו', נמצא דאיירי בעיניה לא פסקינן כוותיה דוקא בהיכא דהוי בעין אבל במעורב דלא איתותב פסקינן כוותיה, ונמצא לפ"ז דעת רבינו יחיד דליכא מי שהצריך כן שיהיה לבדו, ושוב ראיתי להט"ז כ"כ אף שדבריו מגומגמים. גם ראיתי להמג"א שכתב דמ"ש רבינו הוא לבדו לאו דוקא ולא ידעתי אם יצאו הדברים ממנו.
והנה הדין שוה בין אורז מבושל בין אפוי דמברך בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות רבות וכמ"ש רבינו וכ"כ הטור בפירוש [ב]סי' ר"ח, ומרן כתב שם בב"י וז"ל ונראה דה"ה לפת אורז דהא בזמן וכו' וכ"כ הרא"ש וכו' עכ"ל יעו"ש. לכאורה מה שנראה לנו בעת הלימוד עם בני הישיבה דכוונת דבריו הוא שבא להביא ראיה דבפת אפוי מאורז דמברך אחריו בורא נפשות רבות והביא ראיה דתני בברייתא בזמן שהפרוסות קיימות דמברך בורא מיני מזונות והדין שוה פרוסות קיימות עם פת אפוי ועל כולם מברך בתחילה בורא מיני מזונות מכלל דגם לאחריו הדין שוה דכי היכי דפרוסות קיימות מברך אחריו בורא נפשות רבות כדתני בברייתא וכדאמרינן בגמ' תני ולא כלום וכל ולא כלום היינו בורא נפשות רבות א"כ ה"ה לפת אפוי מאורז, ושוב הביא שכ"כ הרא"ש והקשה החכם השלם ה"ה יעקב שלם הנז"ל דאמאי הוצרך להביא ראיה לזה באופן זה והא הו"ל להביא ברייתא להדיא דקתני בדף ל"ז ע"ב כל שאינו לא משבעת המינים ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן רבן גמליאל אומר מעין שלש וחכמים אומרים ולא כלום וכו' ואוקימנא ברייתא דידן כחכמים והיינו בורא נפשות רבות וקתני פת בפירוש, לכן הנראה לענ"ד בכוונת דבריו אחר ההשקפה הוא דכוונתו להביא דבפת אורז דיברך בורא מיני מזונות וקאי עכשיו לעיקר הדין והביא דהא תני בברייתא בזמן שהפרוסות קיימות מברך בורא מיני מזונות ופרוסות קיימות הוי כפת גמור ואח"כ מביא דבהדיא תני כמעשה קדרה והיינו בורא מיני מזונות ודייק תיבת בהדיא, ושוב מביא להרא"ש שכ"כ בפירושו ואף שהביא כל לשון הרא"ש כך הוא דרכו להעתיקו ועכשיו שפירשתי פירוש זה לא ימלט הפירוש הראשון מכמה גמגומים שיפולו עליו כנראה למדקדק בדבריו.