יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה ט
עיסה שנאפת בקרקע וכו'. ובהל' בכורים פסק דחייב בחלה. ועיין להלח"מ ז"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו לא קשה דההיא דרב יוסף איירי אפילו בקבע סעודתו עילויה ואפ"ה [אי] ליכא כזית בפירורין לא מברך דלאו פת מיקרי כיון דליכא פירורין כזית ואהא קאמרו רב ששת ורבא דבדאיכא תוריתא דנהמא מברך המוציא ואי לא לא אפילו בקבע סעודתו דלאו פת מיקרי ולכן מותיב ליה אביי אלא מעתה וכו' והתניא וכו' ואם מצה הוא אדם יוצא ידי חובתו בפסח דהא לא מצינו אופן שיברך המוציא ואפילו בקבע סעודה לא כן בטרוקנין דבקבע סעודה מברך המוציא לכן אדם יוצא ידי חובתו בפסח והתם כיון דחייב הוא חשיב כקבע סעודה או דקובע סעודה עליו עם דברים אחרים ועיין להטור ז"ל סי' קס"ח שאין דבריו עולים בפשט הש"ס תראנו משם וכמ"ש מרן עליו ובסוף דבריו נדחק עצמו לדעת הטור וז"ל ולפיכך צ"ל שמה שכתב רבינו ואם קובע סעודתו וכו' יעו"ש בדבריו באורך עכ"ל, וחוץ ממה שהעיד על עצמו שהוא דוחק עוד זאת נראה דא"א לפרש כן לא בריוח ולא בדוחק דהא בתחילה כתב הטור דין דטרוקנין ובברכת המוציא ואי האי תנאה דאם קבע סעודתו קאי על דין דטרוקנין לא הו"ל למימר ואם קבע סעודתו דבהא קיימינן דקבע סעודתו דהא כתב דיברך המוציא לפי האמת דבקבע סעודה דוקא איירי אלא כך הו"ל למימר ואי לא קבע סעודתו לא יברך המוציא ובשלמא אי קאי לטריתא ניחא ודוק.
והב"ח הכניס עצמו בעובי הקורה ליישב דברי הטור ע"פ גירסת הרי"ף דגריס במקום קובא דארעא דהיינו טרוקנין טריתא דארעא יעו"ש. ואף שלפי דברי רבינו יונה נראה דהכל א' עם גירסת הרא"ש ורבינו ז"ל מ"מ לא סבירא ליה הכי להטור וכתב דטריתא וטריתא דארעא הכל אחד ומכח זה הוליד מחלוקת בין הגירסא דטרוקנין היכא דלא קבע סעודתו ובטריתא היכא דקבע יעו"ש, וקשה דאחרי שרבינו יונה מפרש דברי הרי"ף ועולה הדין כרש"י ורבינו והרא"ש מאין בא לנו להשים מחלוקת ביניהם, גם לרבינו דפירוש הגמ' עולה כוותיה [דהב"ח] מנא ליה לפרשו כן וכל דבריו דחוקים כאשר המעיין יראה ודוק.
וכן עיסה שלשה בדבש ובשמן וכו'. עיין להר"ב פר"ח בתשובה [ח'] על המלב"ן מה שהקשה מהך לישנא דרבינו למ"ש מרן לעיל ה"ו ד"ה ומ"ש שם יעו"ש, ועיין מ"ש לענ"ד ומרן העתיק הסוגיא וצידד דאפשר דהיינו דוקא כשנתן מים מעט ודבש או שמן הרבה וכו' יעו"ש לשונו, ועיין בב"ח מה שהשיג עליו דצריך הרבה דוקא שכ"כ רש"י וכו' יעו"ש. ולענ"ד גם מ"ש מרן הוא כוותיה וודאי הוא הרבה לאפוקי שלא יהיה מעט מזעיר כמו שאנו נוהגים ומרן שקראו מועט הוא לאפוקי ממה שהיה מצריך שמן הרבה ומעט מים ע"ז כתב דאין צריך כ"כ שמן או דבש וראיה מתבלין דלא שייך כ"כ עירוב כמו שמן דאפילו הרבה לעולם יהיה פחות מעירוב שמן ודוק.