יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה ח
הפת שפתת אותה פתים וכו'. הכי איתא התם דף ל"ז: אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה כזית מברך המוציא וכו', והתוס' כתבו וכן קיי"ל כרבא דבתראה הוא ולא בעינן בפירורין כזית כיון דאיכא תוריתא דנהמא והא דמשמע בירושלמי וכו' עכ"ל. וודאי מ"ש דהלכה כרבא הוא לאפוקי רב יוסף דהצריך כזית ומשמע דלא שנא אי איכא תוריתא דנהמא או ליכא דאי לא תימא הכי נימא דלא פליגי רבא ור"י וא"כ קשה כי היכי דהשוו הירושלמי עם רבא מטעם דהא דהצריך הירושלמי כזית הוא לפי שכן דרך להיות תוריתא דנהמא ואה"נ דאפי' פחות מכזית משכחת לה נימא נמי דהיינו טעמא דרב יוסף דנקט כזית משום דסתמא איכא תוריתא דנהמא דזה אי אפשר לומר לר"י מדאייתי מתני' בידיה דתני פותתן כזית ומברך המוציא וכוונתו להביא דפחות מכזית לא מברך המוציא ואמאי קא פסיק ותני דדוקא כזית הא פחות לא הא משכחת לה בדאיכא תוריתא דנהמא ואם נאמר דה"ה פחות למאי מייתי משם אלא ודאי דבדוקא הוי כזית. אלא דלזה יש לדחות דמה שהביא משם הוא לומר דבאיכא כזית לעולם מברך המוציא דמסתמא איכא תוריתא דנהמא והא ראיה דקתני מתני' אכלן מברך המוציא וקא פסיק ותני מברך המוציא ותני עלה פותתן כזית ש"מ דבכזית לעולם מברך המוציא ואה"נ דפחות מכזית משכחת לה שיברך המוציא בדאיכא תוריתא דנהמא וכדרבא ולא פליגי וכן פירש הרשב"א ז"ל דהאי דמייתי רב יוסף הוא דבכזית מברך המוציא וא"צ יותר, דכתב ולפי דבריו הא דמייתי ר"י ראיה ממנחות ולא מההיא דקתני בזמן שהפרוסות קיימות ברם במנחות תני בפירוש כזית וכו' וא"כ אף אנו נפרש הכי ולא ליפלגו ר"י עם רבא.
עוד כתב הרשב"א שם על שם הראב"ד דאין מברכין המוציא אלא באוכל כזית הא בפחות מכזית מברך בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש וכו' והא דגרסינן בירושלמי וכו' עד אינו מברך המוציא ולא שלש ברכות עכ"ל ועיי"ש באורך. וכוונת הראב"ד בתירוצו ברור והוא דהירושלמי איירי שאוכל עוד הרבה אלא שמה שלקח בידו לברך עליו היה פחות מכזית ואף דמאי דנקט בידיה לא היה ראוי לברך עליו שלש ברכות אפ"ה מברך המוציא והיינו משום כיון דבאותה אכילה שלימה איכא כזית לא כן באינו אוכל כי אם פחות מכזית דאינו מברך כי אם בורא מיני מזונות וזה דייקי דבריו שבסוף שכתב אבל בשאינו אוכל כזית אינו מברך המוציא ולא שלש ברכות מכלל דבנדון הירושלמי איירי שאומר שלש ברכות ומברך המוציא כיון דאוכל יותר מכזית, וא"כ הוא יש לדקדק טובא בפי' זו להירושלמי דאי איתא דהירושלמי איירי בשאכל עוד יותר מכזית ומברך שלש ברכות א"כ אמאי הוצרך לשנויי לשאר מינין נצרכה עדיין נימא דאיירי אף לגבי פת וה"פ כל שאומר עליו שלש ברכות דהיינו שראוי לברך על אותה אכילה שלש ברכות מברך עליו המוציא אף דליכא כזית ברם אי אינו מברך שלש ברכות דלא אכל אלא פחות מכזית אינו מברך המוציא, ומכח קושיא זאת יש שפירש כוונת דבריו מה שאינו אמת והוא דהירושלמי איירי שאכל הרבה ושהה באכילה כזית בכדי אכילת פרס דאינו מצטרף לברך שלש ברכות ברם המוציא מברך ובזה איירי הירושלמי לא כן באוכל פחות מכזית לחוד דאינו מברך המוציא, וחוץ שלשונו אינו (מוביל) [סובל] זה עוד זה בא דאין בתירוץ זה הבנה כלל דאי לגבי שלש ברכות אינו מצטרף האכילה היאך לענין ברכת המוציא מצטרף הא כיון דאינו מצטרף הו"ל כאוכל פחות מכזית לחוד דאינו מברך המוציא באופן דאין לפירוש זה שחר והאמת בדבריו מאי דכתיבנא אלא דקשה מה שהקשיתי.
ובלשון רבינו נתחבטו בו האחרונים הביאן מרן עיי"ש באורך, גם פי' מרן פי' אחר עיי"ש, אלא דלפי קוצר דעתי והשגתי לא ראיתי הפרש בין דרך הרב מהר"י פאסי ז"ל לדרך מרן ז"ל דלכולם יש הפרש בין נשתנה שהוא מעט לעברה צורתו שהוא הרבה יותר מדאי דבנשתנה צריך לכזית ובעברה [צורתו] אפילו בכזית לא מהני אלא דמרן ז"ל נקט החילוק בשמות אחרים דהיינו ממרק לבישול דבמרק אם יש כזית מברך המוציא ובבישול אפילו בכזית לא מהני ובודאי דה"פ דבמרק שאינו משתנה כ"כ מברך המוציא אי איכא כזית ברם בבישול דמשתנה הרבה אפילו אי איכא כזית לא מברך המוציא והכל עולה לסיגנון אחד ואולי ההפרש הוא ביישוב לשון רבינו ברם בלשון מהר"י פאסי שהעתיק מכת"י היד אהרן נר"ו בנימוקיו על רבינו [במרכבת המשנה] שכתב ג' דרכים והשנית הוא ממש דרך מרן ומצא תשובה עליו משא"כ לדרכו יעו"ש ואני לא מצאתי הפרש לענין הדין, ועוד דמרן כתב על דברי מהר"י פאסי ואני לא מצאתי בגמ' על מה שיסמוך.
והלח"מ ז"ל תירץ לפי' מהר"י פאסי ז"ל מההיא ברייתא דחילקה מפרוסות קיימות ללא ומדסתם דהצריך כזית משמע אפילו בדאיכא תוריתא דנהמא דאל"כ הו"ל לחלק בין איכא תוריתא דנהמא לליכא וכמו שהוקשה לרבינו יונה קושיא זאת ורבינו תירץ כפי דרך מהרי"ף דברייתא אליבא דר' שמעון ה"פ בזמן שהפרוסות קיימות כלומר דלא עברה צורת הפת לגמרי אז מברך המוציא בין דאיכא כזית בין דליכא וכו' יעו"ש באורך עכ"ל, ודבריו תמוהים דהיאך כתב לדעת רבינו דהיכא דלא עברה צורת הפת לגמרי בין דאיכא כזית בין דליכא מברך המוציא והא רבינו כתב איפכא דבנשתנה קצת צריך כזית לפי דרך מהרי"פ וכמ"ש בפירושו ולא ראיתי דבר מתיישב אף שראיתי אח"כ להקול בן לוי מ"ש בזה וצ"ע.
עוד כתב הלח"מ וז"ל ולדעת מהרי"ק קשיא חדא היאך פתח בבישול ולישה ואינו מפרש אלא לישה ועוד וכו' עכ"ל. ומרן ז"ל ישב ב' הקושיות אלו למה שהקשה ראשונה יישב בתחילת דבריו דהתחיל לפרש למאי דסליק וכו' וכצ"ל לדרך מהרי"פ, ולמה דהקשה שנית יישב בסוף דבריו במ"ש וסובר רבינו דאע"ג דיש בהם כזית וכו' יעו"ש. ועוד פירש פירוש אחר הלח"מ ז"ל ונכנס עצמו בעובי הקורה עיין עליו.
וראיתי להרב בעל תומת ישרים סי' כ"ח שכתב וז"ל אך מצאתי בס' הבתים שכתב וז"ל כתב הר"מ הפת שפתת אותה פיתים ובישלה בקדרה או לשה במרק אם יש בפת כזית ולא נשתנית צורתו וכו' עכ"ל בעל הבתים, וסיים התומת ישרים והחושב למצוא פנים לאותה הנוסחא האחרת אחר שידע שיש נוסחא זאת מיחזי כיוהרא וחורפא יתירה עכ"ל. ולפי נוסחא זאת צ"ל דס"ל לרב דרב יוסף פליג אדרבא וס"ל דשניהם צריכי כזית ותוריתא דנהמא ומאי דפסק כוותיה לגבי דרבא דבתרא הוא משום דתניא כוותיה בברייתא דתני אם הפרוסות קיימות מברך ואי איתא דבדאיכא תוריתא דנהמא מברך המוציא הו"ל למיתניה וודאי דדוקא כזית בעי וכמ"ש הלח"מ לפי דרכו ודוק.