יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה ו
כיצד היא הטפילה וכו' לפיכך מיני דבש וכו'. עיין מ"ש מרן והנה רבים נתחבטו בלשון רבינו זה והם מור"ם בהגה"ה והב"ח והרב פר"ח בתשובה הנזכרת ומהר"ר צבי אשכנזי בתשובה סי' קצ"ט. וז"ל הפר"ח דקאי אפירוש מור"ם והנכון אצלי דלא קאמר הרב שאם עירב ליתן טעם בתערובת (הכי) [הרי] הוא עיקר אלא בדבר מחמשת המינים שהוא חלב חטה וכיוצא שיש בו ממש וכמ"ש מור"ם וכו' ודלא כהב"ח וכו' ותדע וכו' אלא ודאי כדאמרן עכ"ל. ומוה"ר צבי אשכנזי דחה דברי מור"ם וגם להב"ח ועיי"ש מה שיישב דברי רבינו וכן ראיתי בס' יצא מקרוב לחם יהודה על רבינו שפירש כן דברי רבינו.
ולענ"ד נראה להכריח כמו שהבין מרן וב"ח בדעת רבינו והוא דפירוש מהרר"ץ אשכנזי א"א לפרש כן דהא כתב רבינו כיצד היא הטפילה [וכו'] עירב קמח כדי לדבקו שהלפת הוא העיקר וקמח טפילה וע"ז כתב שכל דבר שמערבין לדבק או ליתן ריח או לצבוע התבשיל הרי זו טפילה. וזה איירי בכל דבר בין מחמשת המינים בין שלא מחמשת המינים בין תבלין דהא כתב לצבוע או להריח וע"ז כתב אבל אם עירב כדי ליתן טעם הרי הוא עיקר. וקאי לכל דבר אפילו לתבלין וא"כ תיקשי קושיית מרן, וזה ג"כ סותר למ"ש מור"ם והפר"ח דאיירי בדבר שיש בו ממש דממ"ש שכל דבר נראה דאיירי בכל דבר ואף שיש לדוחה לדחות מ"מ כבר תמה עליו מהר"ץ אשכנזי תראנו משם, נמצא דמ"ש רבינו אבל עם עירב קאי לכולהו ולכן תפש עליו מרן וכן הב"ח קאי בהנחה זאת בפירוש דברי רבינו אלא שהקשה דמרן סתר עצמו דידיה אדידיה ממה שהעתיק דין זה של רבינו לפירושו למ"ש קודם זה דין חבושים או גינדש וכו' מברך עליהם. ולא ידעתי אמאי הקשה כן למרן ולא לרבינו עצמו דכתב בפרק זה עיסה שנילושה בדבש וכו' או בתבלין וכו' מברך בורא מיני מזונות וכמ"ש הרב פר"ח ולא על מרן תלונתו כי אם לרבינו.
ולענ"ד אפשר ליישב לרבינו לפי הנחה זו דמרן וב"ח דעד כאן לא כתב רבינו דמברך על דבר שנתן לתוכו לטעם אלא כשעיקר הדבר אינו נראה בעין אלא הוא מעורב יפה יפה עד שאינו ניכר דבעירוב קאי רבינו ברם כשגוף הדבר הוא נראה לעין אז לא כתב רבינו שמברכין על הדבש שנותנין לטעם ולכן מ"ש רבינו דאין מברך על דבר שנותנין טעם היינו בעיסה שהיא בעין ולא מתבטל לגבי התבלין או הדבש וכן מ"ש מרן שמברך על הפירות ולא על הדבש או על התבלין אפשר דאיירי כשהם בעין, וזה דוחק ואולי מטעם זה תפס הב"ח על מרן ולא על רבינו.