אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

קמח של אחד מחמשת המינים אם היה עב וכו' מברך בורא מיני מזונות וכו'. הכי איתא התם דף ל"ח שתיתא רב אמר שהכל ושמואל אמר בורא מיני מזונות ולא פליגי הא בעבה הא ברכה ומסיק שם וצריכא דרב ושמואל דאי מהאי הו"א לאכילה קא מכוין וכו' אבל הכא כיון דלכתחילה לרפואה קא מכוין לא ליבריך כלל קמ"ל. וי"ל דזה ניחא לרב דאיירי ברכה דעבדי ליה לרפואה וס"ד אמינא כדאמר בגמ' אלא לשמואל דאיירי בעבה מאי קמ"ל וגמ' קאמר וצריכא דרב ושמואל ואולי מאי דנקטי לשמואל הוא מריהטא דלישנא דלשמואל איצטריך לאשמועינן דלא נברך עליה המוציא כיון שהוא עבה או איפכא כיון דנתבשל לא ליבריך אלא שהכל קמ"ל כיון שהוא עבה מברך בורא מיני מזונות.
והרשב"א ז"ל הקשה בשמעתין על הא דהא בעבה הא ברכה וז"ל קשיא לי ואפי' עבדי ליה לרפואה מאי הוי ליבריך בורא פרי האדמה דבשלמא בורא מיני מזונות לא מברך דלא עביד למיזן וכו' יעו"ש עד סוף הלשון. ואחר המחילה רבה דבריו אינם מובנים אצלי דכל יסוד תירוצו בהנחה שדרך הנאתו של שמן הוא בדרך שתיה ואחרי לחיכת עפרות רגליו זה אינו דדרך הנאתו של שמן לאו בדרך שתיה אלא באכילה ובישול ע"י דבר אחר וכיון שאין הנאתו בהכי נפל פיתא בבירא וחזר קושיא לדוכתא. ולענ"ד יש לחלק דלעולם שאין דרך הנאתו בהכי ובין הכא בין הכא לרפואה קא עביד ושאני קמחא שהוא אוכל ממש החיטין אלא שהם בשינוי ולכך מברך ברכת החיטין וכן שמן הוא רוצה לשתות שמן ואניגרון הוא דלא ליזקי ליה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה וכדין דאוכל מליח ואוכל הפת עמו שלא יזיק וכדאיתא במס' ברכות דף מ"ד ולכן מברך על השמן אף שנשתנה מזית כיון שהוא עיקר לא כן בשתיתא הרכה דשניהם צריכי הקמח ומים ואין באחד מהם עיקר והקמח היא רכה וקלישא טובא אינה חשובה לסעוד הלב ואפי' ששותה אותה דרך הנאה לדעת הר' יונה ז"ל ולדעת התוס' דוקא בשותהו לרפואה וכמ"ש הרב גינת ורדים חלק או"ח כלל א' סי' כ"ד דף י"ג. ומלשון רבינו זה הביא ראיה הפר"ח בס' מים חיים בתשובה [ח'] על המלב"ן שיברך בורא מיני מזונות וז"ל והכי משמע לי ממ"ש רמב"ם ז"ל קמח של אחד מחמשת המינים [ששלקוהו] ועירבו במים אם היה עבה וכו' עד ולכן סתם שמברך בורא מיני מזונות עכ"ל יעו"ש.
ולענ"ד יש לדחות דמ"ש רבינו בהל' א' כשלא היה טפל וכו' קאי ג"כ לעיל לדין קמח של אחד מחמשת המינים דאחר שסיים רבינו כל הדין עשה התנאי ומה שלא כתב כל הדין דמברך בורא מיני מזונות ואח"כ הדין של בורא נפשות רבות משום דנקטיה כדרך הגמ' הא בעבה הא ברכה, ואפי' דיהבינן ליה כל דיליה יש לגמגם דבשלמא הכא שלא חילק רבינו היינו טעמא כיון דרוב הוא הקמח כמו שנראה מלשון רבינו ודאי דאינו עושהו לדבק אלא להכשר אכילה הוא לא כן במלב"ן דהרוב הוא התירוש נימא דהקמח אינו עשוי כי אם לדבק שהרי התירוש אינם יכולים להקפותו לבדו בלא תערובת וכו' וכמ"ש הוא ז"ל. עוד לו ז"ל שם על שדחה לדינו וז"ל וכ"ת הכא שאני שאין הקמח עיקר אלא התירוש ואין מניחין הקמח אלא לדבוקי וכו' ליתא לענ"ד שהרי כתב הרשב"א אהא וכו' עכ"ל יעו"ש באורך. ולא הבנתי כוונתו דהא יסודו הוא במה שנלמד דמה שנותנין הקמח הוא להקפות וא"כ יברך שהכל ומה רווחנו בהביא לשון רשב"א הא גם הוא כתב דאם נותנין הקמח להקפות ולדבק יברך שהכל ולא כתב דיברך בורא מיני מזונות אלא כשנותנו להכשיר ואי ס"ל דנותנו הקמח במלב"ן להכשיר אין צריך להביא להרשב"א דבלא"ה יכול לדחות לההיא דתבשילא דליפתא דהתם הוי לדבק והכא הוי להכשיר ובפשיטות היה יכול להביא מההיא דחביץ קדרה דמברך בורא מיני מזונות כיון דלא הוי לדבק. ובעיקר דברי הרשב"א יש להתבונן במאי דכתב כיון דמכשירו וכו' למה צריך לזה הא כיון דלא עירבו לדבק אלא לאכילה מברך בורא מיני מזונות וודאי כונתו דאף דהרוב הוא הדבש ורוצה לאכול את הדבש מ"מ לא נימא דיברך על העיקר דכיון דהוא מחמשת המינים ומכשירו לאכילה שעל ידו יתוקן הדבש מברך בורא מיני מזונות ודוק.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה