יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה ב
אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה וכו'. וכתב הלח"מ ז"ל וז"ל נראה מדברי רבינו דאף דאמרו בגמ' הכוסס את החיטה ה"ה לשעורה וכו'. פי' דבריו מדכתב דגן ודגן קרוי כל חמשת המינים וכמ"ש לעיל הל' א'. והקשה עליו וז"ל וא"ת כשהקשו בגמ' למ"ד קמחא דחיטי וכו' ומאי קושיא לדעת רבינו אימא הכי וכו' ותירץ על צד הדוחק יעו"ש עכ"ל. ולענ"ד י"ל כיון שיש לדקדק הא שערי עצמו אינו מברך כלל כסברת הר"ד אבודרהם ולהרד"א יש לדקדק איפכא הא שערי גופיה יברך בורא פרי האדמה ודאי לא סמיך התנא בדיוק כזה אם לא שהדיוק הוא הא דחיטי מברך בורא פרי האדמה ושוב ראיתי כן להקול בן לוי ז"ל. ועוד נ"ל לדעת רבינו דשפיר קא מדייק בש"ס הא דחיטי בורא פרי האדמה דכיון דאיהו ס"ל דחיטי ושערי דינן שוה דבאיהו גופייהו מברך בורא פרי האדמה אלא דבקמחא אתא לאשמועינן דמברך שהכל א"כ למה ליה למינקט בלישניה דשערי הו"ל למימר סתם דעל קמחא מברך שהכל שדינן שוה או על קמח דגן מדדייק למינקט דשערי ש"מ לדיוק אתא הא דחיטי.
ועוד י"ל והוא הנרצה אלי דהמקשה שהקשה וכי אית ליה עילויה וכו' הבין בההיא מימרא דשמואל דבשערי מברך שהכל ודייק הא בדחיטי בורא פרי האדמה כעין ברכתו דחיטי גופייהו וחיליה דמקשן שהבין כן היינו משום דאלת"ה אלא דבחיטי ושערי מברך בורא פרי האדמה אלא דבקמחא של שניהם מברך שהכל לישמועינן דחיטי וכ"ש דשערי שהיא הכרח המקשן כדמפרש לקמיה אשר מכח זה הבין דנשתנו שערי מחיטי לדעת שמואל, ומקשה, ומכח זה אין ולאו ורפיא בידיה בשערי גופייהו ודייק לה מהא דחיטי ומינה למד לשערי גופייהו דמברך שהכל זהו כוונת המקשן והתרצן השיב לא כלומר לא כשעלה על דעתך עלה על דעתי לחלק בין חיטין לשעורין אחר שדומין זה לזה ונקראים דגן וכדעת רבינו ז"ל וקמחא דחיטי מברך שהכל והא קמ"ל דבקמחא מברך שהכל ועל זה הקשה המקשה ולישמועינן דחיטי וכ"ש דשערי דזה חיליה דהמקשן מעיקרא וכדכתיבנא ואהא חדית ליה התרצן דהא קמ"ל דהו"א דבשערי לא ליבריך כלל קמ"ל וא"כ נמצא דחיטי ושערי דינן שוה ובאינהו גופייהו מברך בורא פרי האדמה ובקמחא שהכל נהיה בדברו.
אך קשה מה שהקשה בספר קול בן לוי דלמה מברכין על השעורין בורא פרי האדמה כיון דאוזוקי מזיק דאמרינן בפרק בתרא דיומא דף פ' אמר ר' יוחנן זר שכוסס שעורים של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כי יאכל פרט למזיק וא"כ כיון דמזקי לדעת רבינו אינו מברך אלא שהכל נהיה בדברו וכמ"ש פ"ח דין ב' עיין מ"ש רבינו דעל שמן זית וכו' דבגמ' פ' כיצד מברכין דימו הברכה לדין התרומה גבי מ"ש דעל שמן זית מברכין בורא פרי העץ פריך היכי דמי אי דשתי ליה אוזוקי מזיק ליה דתנן השותה שמן תרומה וכו' ש"מ דהא בהא תליא. ולזה נ"ל דמכח קושיא זו הוכרח רבינו לומר אכל דגן שלוק וכו' ולא אמר כסס דגן והיינו משום דס"ל דהא דאוזוקי מזיק אכילת שעורים היינו דוקא היכא שאוכלם חיים אבל שעורים שלוקים אינו מזיק ואף דבחיטי ס"ל לרבינו דאף חיים משלם קרן וחומש כמ"ש בפ"ח מהל' תרומות נקט סתם הכא דגן שלוק משום שעורים וכדכתיבנא כנ"ל.
אך קשה על מ"ש הראב"ד פ"י דתרומות וז"ל א"א ואע"ג דמברכין עליה בורא פרי העץ אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא עכ"ל. וההיא דפרק כיצד מברכין מנגדתו ודבריו תמוהים במה שרצה לחלק בין תרומה לברכה דבגמ' תלה הא בהא והיינו טעמא כמ"ש רש"י דבברכה כתיב ואכלת ושבעת וגבי תרומה כתיב ואיש כי יאכל ואי חשיב אכילה ומברך חייב בחומש ואי לא לא וצ"ע כעת.