אור ברסלב

יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי

פרשה ג · פרק ז

פרק ו

היך מה דאת אמר שבועות מטות וגו'. והכתוב הזה מדריש במ"ר ספי"ג על השבטים שה' נשבע לשבטים ע"ש וכן דריש הנה מטתו כמו מטתו בפת"ח תחת המ"ם:

לפיכך מזהיר את בני אהרן כו'. פי' כיון דיש סגולה בששים אותיות אלו לכן מזהיר לבני אהרן כה תברכו כי יברכו דוקא בלשון הקודש כדאיתא בספרי ובפ' ואלו נאמרין. כי בלה"ק יש ס' אותיות דוקא משא"כ בלשון אחרת יהיו פחות או יותר מששים:

ושתים עשרה מחלוקות מגבורי ישראל כו'. לכאורה משמע דקאי על שנים עשר גדולי ישראל המנויים בדה"א כ"ז אשר כל אחד היה על עשרים וארבעה אלף. ולכן אמר מגבורי ישראל שמשמרין את ישראל אך במ"ר לא משמע כן (וע"ש במ"כ):

ר' זעירא וריב"ש ת"ח המלמדין את הכהנים הלכות שחיטה וקבלה וזריקה וקמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ר"א אמר מבקרי מומין היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כצ"ל וכ"ה במ"ר ובירושלמי שקלים פ"ד ומלת אלו אחרי שמות האמוראין הוא שבוש. ומובא פה במדרש למילף מיניה שדרכן היה להעמיד ת"ח מישראל ללמד לכהנים ולא יסמכו הכהנים על מדעם. ומוקי מלומדי מלחמה על אלו ת"ח שהיו מלומדים במלחמה של תורה והיו לצורך המשמרות:

הדין עביד לה כקרבנות. מפרש מחלוקת שמואל ור"ה. כי ר"ה סובר דפרוכת דין בנין הבית יש לה ולהכי נוטלין שכרן מממון בדק הבית. ושמואל סובר דדין קרבנות לפרוכת ולכן נטלו מתרומת הלשכה שהיא לצורך קרבנות:

מטותיו ושבטיו. מזכיר פה השבטים משום שהם נקראים ראשי המטות:

מגבורי ישראל אלו י"א אנשים. ודריש מגבורי ישראל כמו ומגבורי ישראל. וזה ששים גבורים הם הס' סנהדרין. ומגבורי ישראל הם הי"א אנשים. ובמ"ר יש גירסא אחרת בזה:

ולמה קורא אותו סריס. כי סריס משמע הפחות וכמו והיו סריסים בהיכל מלך בבל ומשני שנקראו סריס שמסרס את ההלכה. פי' מכריע וחותך ופוסק את ההלכה:

מזכין את ישראל בגבורה. פי' לכן פלג וחלק את האחד עשר מכל מנין הסנהדרין ולא אמר שבעים ואחד גבורים סביב לה במספר אחד. ומשני משום שהם יותר חשובים שמזכין את ישראל בגבורתם:

שהיו כולם שונים הלכה כו'. פי' שהיו מתעסקים בכל הלכות גם אם לא באו לפניהם למעשה. כדי שתהיינה ההלכות ברורות בידיהם כאשר תבאנה לפניהם למעשה. ודייק מדכתיב אחוזי חרב ולא כתיב אוחזי חרב משמע שכבר היו אחוזים בפלפול ובחקירות הלכה טרם שבאו אליהם למעשה:

כאלו שיצאת מירכיך. ואין היצה"ר מתגרה בקרובותיו:

עד שלא יחטא אדם כו'. כי אין חיה ובהמה שולטת באדם אא"כ נדמה כבהמה כדאיתא בשבת פ' שואל. וזה משלימות הצורה האנושית שנאמר בו ומוראכם וחתכם יהיה וגו'. ובספרי הגירסא עד שלא חטא אדם ולפני זה איתא התם תניא ר' ישמעאל עד שלא חטא אדם היה ניתן אימתו על כל בהמה חיה ועוף וכיון שחטא ניתן אימתו עליו. ונראה דיליף מהמקרא אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו וזה קאי על אדם וחוה כדאיתא בפדר"א:

נגרע גובה קומתו כו'. צ"ל גרעה קומתו וכן הוא בב"ר פי"ט וע"ש בביאורנו יפ"ת:

רואין טוכסות. במ"ר גרסינן ומראה כבוד ה' כאש אוכלת ז' מחיצות של אש היו כוססות זו בזו ובילקוט הגירסא נוססות מלשון רוח ה' נוססה בו אשר יתפרש כמו נוצצה. ולפי הגירסא שלפנינו טוכסות הוא מלשון כתר ועטרה ופי' שהיו מעוטרות ומיושבות זו עם זו:

אף הסרסור הרגיש עמהם. כי גם משה ירד מגדולתו בעון ישראל כמ"ש לך רד כי שחת עמך ע"ש ברש"י:

באותה העבירה. צ"ל באותה שעה:

זה מיכאל וגבריאל. שהם גדולי המלאכים שכלם מתחלפים והם אינם מתחלפים כדאיתא בב"ר פע"ז:

עד שלא אירע לדוד. חסר כאן וכצ"ל עד שלא חטא שאול מה כתיב ביה ושאול לכד את המלוכה על ישראל וגו' מהו בכל אשר יפנה ירשיע נצח. וכיון שחטא מה כתיב וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וגו' וכן הוא בספרי ובמ"ר:

אזיין בהון. פי' שהיו מבעירים את המרחצאות ומחממין אותן מלשון למיזיה לאתונה. וע"ע במדרש רבה יותר באריכות:

תוכן העניינים

יפה קול על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה