יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה ג · פרק ו
עילויה מן המדבר כו'. ודרש עולה לעילוי וחשיבות וכן לסילוק ולהסרה כמו ויעל מעליו אלהים וזה שאמר מיתתה מן המדבר כי שמה סלקו מן הארץ:
וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל דהיינו מן ושליו ובאר ושכינה וענני כבוד. היו מן המדבר. כי כולם נתנו להם בשביל התורה שנתנה להם במדבר:
נבואה מן המדבר. כי למשה הגיעה הנבואה בהיותו נוהג הצאן אחר המדבר וכן כשנאצל הרוח על הזקנים היה במדבר:
מכל אבקת רוכל זה אבינו יעקב. כי כל בשמיו היו יפיה כאבקת רוכל:
בזכות אותו האבק כו'. פי' שבזכותו שבה נצח את המלאך כדאמר בסמוך. בזה זכה ג"כ לעושר ונכסים וזה הזכות שעמדה ליעקב להתאבק עם המלאך ולנצחו זה הזכות יעמוד גם לבניו אחריו. ודריש מכל אבקת רוכל. מכל זכות האבק של יעקב יצליח הרוכל והסוחר אשר בזרעיו:
ה' בסופה ובסערה וגו'. ודריש ה' יבוא לנקום מאויביו בסופה ובסערה וענן וזה בחשך ובאופל:
בזכות אבק רגליו. אבק יעקב שתחת רגלי כסא כבודו:
אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי כו'. בב"ר גרסינן א"ר ברכיה אין אנו יודעין מי נצח אם המלאך אם יעקב. מן מה דכתיב ויאבק איש עמו מי נתמלא אבק האיש שעמו ובתר הכי קאמר אין אנו יודעים מי היה ברשותו וכו'. וקרוב לומר כי גם פה צריך לגרוס כן. ופי' שאע"פ שלמדנו מויאבק איש עמו שיעקב נצח את המלאך בכחו עדיין לא למדנו מי היה ברשות מי. שאפשר מפני כבוד המלאך נכנע יעקב אליו ומביא ראיה דיעקב גדול ממנו שהמלאך ברשותו מדקאמר שלחני וכדקאמר בב"ר מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח. וע"ע בחולין פרק גיד הנשה:
ובאיזו צד נדמה לו. פי' באיזו עלילה נדמה לו שבא האיש להאבק עמו. וקאמר שנדמה לו לשרו של עשו הבא לנקום נקמת עשו על שעקב אותו בברכת אביו.
משל למלך כו'. במשל הזה בא לתרץ למה שלח ה' את השר להאבק עם יעקב. הלא המלאך לא יעשה דבר בלי צווי מאת ה'. ואמר כי ה' שלחו לחזק את לב יעקב ובניו אחריו כי לא ייראו עוד מפני מתקוממיהם. אחרי כי ישראל עשה חיל גם עם הארי המלך ומכ"ש עם בני אדם:
ארי אימירון. הוא ארי בן תרבות ולזה נמשל המלאך. וכלב אגריון הוא כלב ההרי אשר אליו המשיל את מתקוממי ישראל. כמו עמלק והמן אשר באו להזדווג עם ישראל ולכלותם מעל פני האדמה:
לרועה נדמה לו. ונאבק עמו כי העליל עליו שלקח גם משלו. ורבנן אמרי כי בראשונה כאשר פגשהו נוסדו יחד אשר איש את רעהו יעזורו. וכאשר העביר המלאך צאן של יעקב בעוד רגע. ובא להעביר גם את צאן האיש ראהכי צאנו לא תכלה וחשבהו למכשף לכן התקוטטו יחד:
הוו עסקי בפרגמטיא. הספור הזה הובא הנה ללמד לנו כי לא דבר רק מספורי התורה. וכל מעשה וספור בתורה מלמד לנו אורחות חיים ותוכחת מוסר:
נטל סדקדן. נטל סודר ונתן בצוארו לצערו ולגעור בו כי הוא מכשף וכישופו לא יועיל לו בלילה:
לינא מודיע. האם אינני מודיע לזה עם מי הוא נושא ונותן שידע שאני מלאך:
תוססת אש להבהילו. ודריש ויאבק מלשון אבוקה. וכל זה הוא רק דרך רמז כי עול ישראל בימי דוד על אדום היה רק כרגע. וזה העברת צאן יעקב בסיוע של שר של עשו. אבל עול אדום על ישראל יארך כל הלילה ולא ישבר. ויחדשו בכל עת את גזרותם. והשר של עשו הבהיל את יעקב כי באש ישפוט אדום את ישראל. ויעקב אמר לו כי אנכי לא אפחד מהאש לוהט ואשאר באמונתי. ונהפוך הוא כי יבוא יום אשר בית יעקב יהיה אש:
הוא בא עליך וחמשה קמיעים בידו. כי לא בכח יגבר איש על מלאך. ואיך נאבק יעקב ויוכל לו. לכן מפרש כי בטענות בא על יעקב שמנה זכות עשו כגון כבוד אב ואם וישיבת א"י כדאיתא בב"ר פע"ו סי' ב'. ויעקב מנה את זכותיו וראו שגברו זכות יעקב מאד על זכות עשו. ואע"ג דגם עשו היה שוה לו בזכות אבות כי אחים היו. אך כיון שלא הלך בדרכי אבותיו לא נתקיימה בו זכות אבותיו כדאיתא בב"ר פע"ז:
כי לא יכול לו לארכיליסטיס כו'. ולפ"ז מפרש כי לא יכול כמו לא תוכל לאכול בשעריך דפירושו שאי אתה רשאי כן בראותו את השכינה הבין כי איננו רשאי להזיקו. והא דנגע בכף יריכו גם זה מאת ה' היתה לרמז לו כי יגע בזרעו אחריו אבל לא יכלם וכדאיתא לעיל ולקמן אח"ז:
שייעא. פי' שהחליק והשווה. כי הקולית הוא מקום בולט והוא דחקה מבפנים ועשהו חלק ושוה עם בשר הגוף. ומפרש ותקע מן ותקעתיו יתד. והשני מפרש סידקה ובקעה כדג:
בקטורת בית אבטינס שהיתה מתמרת ועולה. כדלקמן ועיין לעיל בפסוק צרור המור:
מתמרת ועולה כמקל עד הקורות ואח"כ פוכה ויורדת כאשכול גרסינן כדלעיל בפסוק אשכול הכופר וע"ש ביאורו:
שלחו אחריהם כו'. זה בא לפרש איך חזרו למקומם:
עד שמת אותו התינוק. מאת ה' היתה זאת שלא יגלה לאחרים:
משלך יתנו לך כו'. כל זה נאמר בכבוד התורה. כי אם יראה איש העוסק בתורה אשר ישפילו את כבודו ויבזוהו. אל יפול לבו כי שכרו צפון מאת ה' והוא יהפוך לטוב את גורלו. וז"ש משלך יתנו לך ולא יקפח ה' שכרך. ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך. כי ירים ה' קרנך בכבוד. ודע כי אין שכחה לפני המקום ואין נסתר מנגד עיניו והוא יזכור הכל. ואין איש אשר יוכל לשלול משלך ומחלקך. כי אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת כו'. ומובא פה לענין בית גרמו ואבטינס שלא יכלו אחרים להסיג גבולם מה שגבלו להם מן השמים בשכרם:
מדבר באלישבע בת עמינדב. ודריש מי זאת אשר נתעלה בהיותם במדבר שראתה ה' שמחות ואח"ז היתה כתימרות עשן שנשרפו בניה ונהפכה שמחתה לאבל. וביאור יתר הדברים עיין בויק"ר פרשה כ':
קראויי ותנויי כו'. ודריש מכל אבקת רוכל שהיו בו כל המעלות כרוכל הזה שיש בידו כל מיני בשמים: