אור ברסלב

יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי

פרשה ב · פרק ב

פרק א

פתר קריה ברבקה כו'. פי' שהכתוב מגיד לנו כמו שרבקה לא למדה ממעשים הרעים אשר היו בארצה כן בניה שוים לה דלא למדו מתועבות מצרים. ולפ"ז מדבר הכתוב רק בשבח ישראל:

שהיו אלו ערלים כו'. ומה שקרא לישראל כשושנה בין החוחים ולא כחוח בין החוחים כיון שהיו שוין עם המצרים ברעתם. וגם איך ידרש את הכתוב בגנות ישראל ולעיל אמרו אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח. י"ל דרוב ישראל נשתוו למצרים בתועבותם אבל מעטים ביניהם היו צדיקים וזכות המעטים הנמשלים לשושנה עמדה להם ללקט אותם מן המצריים אשר היו כולם חוחים ולהוציאם והמדרש דאמר א"כ לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו פי' כיון דהעולם נידון אחר רובו לא היו ראוים להגאל בזכות המעטים ורק בשביל השבועה נגאלו:

אלולי שאסר הקב"ה כו'. ואע"ג שאמר לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' וכל דבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אין חוזר כבר תירצתי זה בביאורי לב"ר פנ"ג ועמ"ש בשמ"ר בפ"ז:

שאינו מן המנין. פי' כי גוי השני קאי על מצרים. לכן לא נמנו אותיות אלו בקדושת שמו ית':

בשמו גאלן. מפרש מילתיה דר' יודן דע"ב אותיות אלו הן כנגד שם הקב"ה שהוא בן ע"ב אותיות. ובשם זה גאלם:

שורה של תאנים כו'. מונה פה ד' מינים. תאנים גפנים רמונים ותפוחים. משום דבשלימות האנשים יש ג"כ ד' אופני שלמות. יש אשר הוא שלם בנגלה ובנסתר ותוכו כברו. וכנגד זה המין מזכיר את נטעי התאנים אשר כל הפרי טוב למאכל תוכו וקליפתו. ויש אשר הוא שלם רק לעין רואהו אבל בקרבו צפון חטא ועון. או כי מחשבתו לא טהורה. וכנגד זה המין מביא את הגפנים אשר רק חיצונו נאכל ובקרבו יש גרעינים אשר לא יצלחו לאוכל. ויש אשר תמימים ושלמים הם בלבבם לאלהי השמים. אבל לפי הגלוי לעין יש במעשיהם פשע ועון. וכנגד זה המין מביא את הרמונים אשר רק תוכו נאכל. וקליפתו החיצונה ישליכו לחוץ כדבר אין חפץ בו. ויש אשר מלבד כי הוא שלם בעצמותו מבית ומבחוץ. במעשיו ובמחשבתו עוד יוסיף להפיץ אור תורה וחכמה על כל סביביו וילמד רבים דעת ותבונה וכנגד זה המין מביא את התפוח אשר מלבד כי הוא טוב למאכל בכל חלקיו ונחמד למראה. עוד יתן ריח טוב מסביב לשמח לבות הקרובים אליו:

בשעה שסדרו ישראל י' הדברות. צ"ל בשעה שסברו ופי' שסברו וקבלו:

עבור לפני התיבה אמר לון לינא חכם גרסינן:

דמתגלגלין ביה. פי' דטורחין עבורו. וקרוב יותר לפרש דמשתבחין בו כי גליגי גליג הוראתם שבח ותהלה:

אתחסם. מלשון חיזוק וכמו בפ' המביא מפני שצריך לחסמן:

רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה ורוח דרום יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה כו' כצ"ל וכ"ה בויק"ר:

ומה כתיב בהו ד' בדד ינחנו גרסינן ופירושו כמו"ש בספרי כשם שישבתם יחידים בעוה"ז ולא נהניתם מאדם כן תזכו לעתיד לבוא שלא תצטרכו לשום אדם:

מה שושנה זו שרב יוצא כו'. ומספר הכתוב בשבח ישראל כי גם בעת אשר נתנו לבו ולמשסה בכל זאת הוא דבק בה' ומצפה כי יהיה לו כטל ויפרח שנית:

אינה במלה לעולם כו'. קרוב לומר כי הגירסא מה השושנה הזו אינה ניטלת אלא על גב ריחה כך ישראל אינן ניטלין אלא על גב מצות ומע"ט. ופי' כמו שתכלית השושנה הוא הריח כן תכלית ישראל הוא מצות ומעשים טובים:

כך ישראל הן הן לעוה"ז כו'. פי' שיהיו קיימין לעולם וכדבר הכתוב כן יעמוד זרעכם ושמכם וגו' ועוד כתובים רבים. וע"ע באיכה רבתי על פסוק על אלה אני בוכיה:

לגאולה של מחר. שהיא עונג ומנוחה כשבתות וימים טובים:

הה"ד כמעשה ארץ מצרים וגו'. משום דק"ל למה מזכיר בקרא כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו'. ולא הזהירם על עריות בהדיא ומה בצע להודיענו שזו היה מעשה מצרים ומעשה ארץ כנען לכן מפרש דמזכירם כמו שהייתם מופרשים מהתועבות האלה במצרים אף שיושביה דבקו בהן. כי שמרתי את יחוסיכם כן בבואכם בארץ כנען תנזרו מתועבותיהם. והא דאמרינן לעיל שישראל נשתוו לבני מצרים זה לענינים אחרים. אבל בענין יחוסיהם נזהרו מאד וכדלקמן על פסוק גן נעול:

תוכן העניינים

יפה קול על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה