אור ברסלב

יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי

פרשה ב · פרק א

פרשה ב

שהייתי חבויה בצלן של מצרים כו'. נראה מזה כי הישראל היו מפוזרים בכל ארץ מצרים. ורק בשעה שיצאו קבצם הקדוש ברוך הוא בדרך נס לרעמסס והוציאם. ומוכיח זה מהכתוב דכתיב ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור בארץ מצרים וגו' והיה הדם לכם לאות על הבתים וגו' נראה כי בכל ארץ מצרים גרו ישראל ושמו את הדם לאות כי לא יבוא המשחית לנגוף את בכוריהם ומה דכתיב וישב ישראל וגו' בארץ גשן (בראשית מ״ז:כ״ז) וכן והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה וגו' (שמות ח׳:י״ח) היינו דשם היה עיקר המעון לישראל אבל מפוזרים היו בכל ארץ מצרים. ולזה הוא גם שבח ישראל שהיו מגודלין בין המצריים והורגלו בגלוליהם עכ"ז עכשיו הרטיבו מעשים טובים והכירו את ה' והקדישו את שמו:

בידי ולבי. בידי המה המעשים טובים הנעשים ביד. ולבי זו האמונה שהיא בלב ועל מצות הנעשים בידים אמרו נעשה. ועל מצות הנשמרות בלב אמרו ונשמע וזה היה בצלו של סיני אשר שם הרטבתי מעשי באמרי נעשה ונשמע:

ואומרת לו שיר חדש. וזה לעתיד שאומר שירה בלשון זכר כדאיתא לעיל בפסוק שחורה:

שנאמר אתן במדבר ארז וגו' נתנם לי הקב"ה כו'. ולפי' זה בא אתן העתיד במקום עבר:

ואני מרטיב ואומר לפניו שירה כצ"ל ומעשים טובים ל"ג. וכן ליתא בשוח"ט. ופירוש של ואני מרטיב הוא שתפריח ותצמיח האילנות הטובים כחבצלת הצומחת. וכן גבי דרשת משום רבנן דקאי על הארץ ל"ג מעשים טובים. אך שתצמיח ותוציא את הקבורים בה ע"ד ויציצו מעיר כעשב הארץ:

שנאמר יחיו מתיך וגו'. הכתוב הזה צ"ל אחר אחזירם לו שנאמר יחיו מתיך וכן הוא בילקוט. כי על מה שכל מתי עולם חבויין בי לא צריך קרא לראיה דהכל רואים זאת ויודעים:

מכנף הארץ זמירות שמענו. וזה מדבר בתה"מ וכמ"ש שם כי ארובות ממרום נפתחו וזה להשיב אם הנשמות הגנוזות במרומים לגופיהן. וכן רוע התרועעה הארץ פור התפוררה הארץ וגו' ואספו אספה אסיר על בור וגו' ומרב ימים יפקדו. יתפרש ג"כ כי אסירי הקבר והבור וזה המתים אשר סגרו שם יפקדו ויצאו ממסגרם. ואז חול תחול הארץ כיולדה היולדת את בנה:

ולמה נקראת חבצלת. פי' בקטנותה ומשני שחבוים בצלה משום שהעלים שלה עדיין לא יצאו החוץ אלא הן בתוך העלים החיצונים ירוקי המראה:

שנתנוה בעמקי הצרות. דרש העמקים מלשון עמקי הצרות:

דכתיב ה' בצר פקדוך. וסיפא דקרא צקון לחש מוסרך למו ומפרש כי יצקו לחשם בתודה וקול זמרה אשר הצלת אותם ממצוקתם בעת אשר מופרך היה למו:

בעמקי גיהנם וזה העמקים וכן דורש חבצלת שחבוי בצל הגיהנם ואומר שירה וזה השרון:

הה"ד ויעלני מבור שאון. וקאי על הגיהנם כדמדריש שם בשוח"ט. ודוד אמר על עצמו ועל כלל ישראל (ובשוח"ט דריש שם על דוד בעצמו) וזה שאמר אתיא דרבנן כההיא דר"א המודעי. פי' כי דר"א דריש את הכתוב גם כי אלך בגיא צלמות על כלל ישראל על הצלתם מגיהנם ולא בדוד לבדו וכפששיה דקרא ה"נ מוקי רבנן ויעלני מבור שאון על כלל ישראל ולא בדוד ביחוד. ולא נוכל לפרש דמייתי האי דר"א ללמד לנו שאחרי ירידתם לגיהנם יעלו. דזה לא צריך הוכחה דסתם משנה היא בעדיות משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש:

שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. כי הנפעל יבוא אם שני הצדדים יתוכחו יחד ולכן כאשר יזעם ה' את אויביו ויוכיחם במשפט. ישיבו לו דבר הלא גם אלה המרוחמים ממך לא טובים מאתנו. וע"ז גם הוא נשפט כי בדין יוכיחם וצדק היה משפטו:

שבטך אלו היסורין דכתיב ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו תורה דכתיב במחוקק במשענותם כ"ה בשוח"ט:

יכול בלא יסורין. פי' כי התורה בלא יסורין סגי (וה"ה ויסורין בלא תורה) ת"ל אך ואכין ורקין למעוטי ופי' כי הטוב וחסד לא יהיו מוחלטין. רק יבואו ביסורין:

תוכן העניינים

יפה קול על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה