יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה א · פרק ט
דריש ר' פפיס מאי דכתיב והוא באחד. איידי דבעי לאתויי פלוגתא דר"פ ור"ע בלסוסתי לקמן מייתי נמי פלוגתייהו הכא ובהן האדם ובוימירו את כבודם:
א"ל ר"ע דייך פפוס כו'. כי פפוס מפרש יען כי הוא דן יחידי ואין מתיעץ עם אחר לכן מי ישיבנו. וזה כעין הטחת דברים כלפי מעלה ע"ד מי יוכל לדון עם שהתקיף ממנו. ולכן מביא ר"ע את הכתוב מוכל צבא השמים עומדים עליו שהוא ובית דינו דנין הכל. והכתוב והוא באחד הוא רק כעין צדוק הדין לפי שהוא יחידי בעולמו ויודע משפטן של כל בריות לכן כל מעשיו הכל באמת והכל במשפט:
שכן כתיב ראיתי את ה' יושב על כסאו גרסי' ומקרא הוא במלכים א' כ"ב וסיפיה דקרא הוא וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו וזה כסא הדין שמפריש בין מיתה לחיים וכדמפרש אבל הכתוב בישעיה ו' יושב על כסא רם ונשא מיירי בכסא הוד מלכותו:
והלא הכל ימין. עיין לעיל בפסוק ישקני:
דכתיב וה' אלהים אמת מהו אמת א"ר איבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם. כל המאמר הזה אין כאן מקומו והוא שייך בתר מימרא דר' ביבי בשם ר' ראובן. וב"ה בירושלמי ריש סנהדרין. ופי' דמהו אלהים אמת מייתי דר' ביבי דחותמו אמת. והדר בעי מ"ט דמילתא ומשני ר' אבון דקרא מפרש טעמא שהוא אלהים חיים ומלך עולם ופי של אמת היא ענין קיום ולכן נקרא אמת שהוא קיים לעולם. ולכן הוא ג"כ חותם יחידי ולבדו משום שכל ההוים נפסדים ולא יוכלו לקיים דברים לעד אבל הקב"ה שהוא קיים לעד בידו לבד לקיים כל דבר. ומ"ש אחר דברי ר' ביבי שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת זה הוא ראיה אחרת מקרא דחותמו הוא אמת וה"ג ועוד שנאמר אבל אגיד וכו':
כל מקום שנאמר וה'. עי' בב"ר פ' נ"א וביפה תאר שם:
אני ראשון שלא קבלתי מלכותי כו'. כי זה הוא משלשה עקרי האמונה. הא' קדמותו. הב' נצחיותו. והג' אחדותו. וע' בעקרים מאמר ב' פרק כ"ה:
כיחידו של עולם. ומפרש כאחד ממנו כמיוחד אשר בינותינו. או דמפרש כזה שממנו הנקרא אחד וכמו דכתיב שמע ישראל ה' אחד וכן משמע בב"ר כ"א. ור"ע ימאן בפי' זה כי מי ידמה ומי ישוה להקב"ה וגם היה לו לומר הן האדם היה כמוני. לכן מפרש דעל המלאכים אשר עמהם דבר ה' ורבנן מפרשי כאחד ממנו על הדרכים. ופירוש הכתוב כן הוא. הן היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. כי לפניו היו שני דרכים הדרך הטוב והחיים והדרך הרע והמות ועתה כאשר בחר בדרך הרע והמות פן יאכל מעץ החיים וחי לעולם ותהיה גם רעתו נצחית:
עשו להם כשפים. ונדחה בזה הוכחת ר"פ מדכתיב אוכל עשב ע"כ טעו בשור של מטה. כי גם אם טעו בשור של מעלה היה נראה להם כאוכל עשב בכשפיהם:
כשם שששתי כו'. והא דאמרי' במגילה פ"ק שאין הקב"ה חדי במפלתן של רשעים. היינו דלא חדי כמתנקם מאויבו השמח ברעתו. אבל הוא שמח ברעתו שמסולקת מהארץ:
מה הסוס זכר הזה הורג כו'. פי' למה לי הסוס הזה שהורג את בעליו ע"י שמדלג ומקפץ:
הה"ד לסוסתי ברכבי פרעה. כלומר שנדמיתי בעיני פרעה כרוכב על סוסה כמותו. וזה שאמר דמיתיך רעיתי פי' כי למענך רעיתי דמיתי ונשתוויתי כסוסה של פרעה:
סוסין סגיין גרסינן. ופי' סוסים רבים:
הביא נפט. לשרפן באש ומביא שגם הקב"ה כן מדכתיב וגחלי אש:
שנאמר וה' נתן קולות וברד ל"ג. אלא ברד וגחלי אש:
נטל סגניות. בש"ט גרסי' מנגינות והכל הוראה אחת חכמה ותחבולה:
לבלב בקולו. כלומר הרים קולו:
יש לך רוח יש לך כרוב וכו'. כמו שיש להקב"ה דכתיב וירכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח:
מבין גלגלי המרכבה שמטן. דבה נמצא רוח כדכתיב וארא והנה רוח סערה וכן אשכחן בה כרוב דכתיב פני האחד פני הכרוב וכן כתיב וד' כנפים לאחת להם. והנה כל המאמר הזה ע"כ דרך משל ומליצה וביאורו כי פרעה אשר כחש בה' האמין רק בכח וגבורה. ובחר בסוסים ובכלי זיין שונים והאמין כי בהם יעשה חיל. וכאשר גבורתו לא עמדה לו. וראה כי ימין ה' לבד נאדרי בכח אז הבין בהשתלשלות הנמצאים כי הכל בא מלמעלה ומבין גלגלי המרכבה תצא הסבה הראשונה הפועלת על הארץ:
טוען את רכובו. פי' כי הוא מעונו של עולם ואין העולם מעונו וכדאיתא בב"ר פס"ח. ופירושו שכל הנמצאים נתלים בו. ומ"ש ורוכב על דבר שאין בו ממש בא להוציא מדעת הקדום באנשי הצאבה שהביא המורה ח"א פ"ע שהוא רוח הגלגל וכח בו לכן אמר שאין מציאותו נתלה אלא בעצמותו והוא השליט באפס המוחלט להוציא הכל מהאין ואין מציאותו נתלה בדבר נברא ח"ו:
דמיתיך רעיתי אר"א משל כו'. ומפרש לסוסתי בעת שעשיתי לך נסים בים בסוסתי וכדלעיל אז השתקתיך ודמיתיך רעיתי אשר חפצת להכנע שנית תחת יד מצרים מפחדך פן לא ימצא און לי להצילך:
לסוסים זכרים מזוהמים. בילקוט גרס והחמום במקום מזוהמים. ופירושו מבואר בשביל שראו כדמות סוסים נקבות נתחממו ורצו אחריהם:
אלא גלי הים נדמו כו'. ויתפרש דמיתיך דמיתי את גלי הים לסוסים נקבות בשבילך להצילך. ובעיקר המאמר עיין בש"ר:
ראה מה בים. ודריש רמה נוטריקון ראה מה. ואיפתיסים ענינו דין ומשפט קרוב לאסופוסין:
והסוס למעלה ממנו. ולא יכול להנצל ולצאת לכן נטבע בים:
מפרנסתי הן שירעו אותי כו'. כי הקרבנות המה הברית בין האדם לה' ועל ידיהם יתדבקו בהקב"ה ולפ"ז הקרבנות המה מזון לנפש להתדבק בשכינה כמו המזון המדביק את הגוף בנפש. כי ע"י הקרבנות יזדככו מחשבותיהן ויסורו מחלק הבהמיות. וז"ש כי ע"י שירעו אותי בב' תמידין בכל יום ובשביל זה נקו נפשם מעון לכן המה מפרנסתי כי יכינו מזון לרוח:
רעייתי דעולמי. פי' כמו בן משק הבית. כי העולם הוא של הקב"ה וע"י התורה היתה סוכנת הבית: