אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק ד › סימן כה

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן כה

סימן כד

דין בדין זה יבואר הא דמותר לבת לישן אצל אביה ובן אצל אמה בקירוב בשר דוקא שלא הגיע הבת לי"א שנה ויום א' והבן לי"ב שנה ויום א' וגם שהבת אינה בושה לעמוד ערומה בפני אביה. וכן האם אינה בושה לעמוד ערומה לפני בנה וגם אינה מקודשת ואז מותר אפי' שערות צמחו ושדים נכונו. אבל אם היא מקודשת או בושה לעמוד ערומה אפי' היא קטנה מאוד או שהגיע הבת לי"א שנים ויום א' אפי' אינה בושה ולא מקודשת אפי' באין שערה צומח ושדים נכונו אסור לישן עמהן בקירוב בשר אלא הוא בכסותו והיא בכסות' וגם יבואר הכל לפי מה שעיניו רואות וגם שמושל ביצרו ויכול להתגבר עליו מותר לו לדבר ולהסתכל בערוה ולשאול בשלומה. ועל זה סומכין כל העולם שמשתמשים ומדברים ומסתכלים בנשים אבל מ"מ במרחץ אסור לשמש לו בשפחות. ואם רואה שיצרו מושל ומתגבר עליו הרבה יעשה הרחקה לעצמו שלא ידבר כלל עם א"א ואפי' בבגדי צבעוני' אסור להסתכל:

פיסקא הגדילו זה ישן בכסותו כו'. ובגמרא אמר רב אדא בר עזא אמר רב אשי תינוקות בת ט' שנים ויום אחד והביאה שערות דכי איכא שדים נכונו ושערך צומח הוא דמגרי בהו פי' רש"י וסברה להאי כהאי מ"ד דבת ט' שנים ויום א' שהביאה שערות סימן הן מכאן ואילך אבל מקודם לכן שומא הוא תינוקת בת י"ב שנה ויום א' קרי ליה גדול' א"ד תינוקות בת י"ב שנה ויום א' תינוק בן י"ג שנה ויום א'. וזה וזה כדי שיהו שדים נכונו ושערך צומח פי' בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דתינוקות בעינן שדים נכונו בסימני נערות ובסימני שבדדין אלא דללישנא קמא אי אתי' שערות מט' שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת י"ב שנה ויום אחד. אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא ל"ש אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום אבל בושה לעמוד לפניו אסור מ"ט יצר אלבשה וכן גירסת הרמב"ם והרא"ש אבל גירסת הרי"ף ל"ש אלא שבושה לעמוד לפניו אבל אינו בושה לא. ואין הכרע לגירסתו ע"כ אין להקל. והנה מהרר"יץ בסימ' ל"ג בתשובה פסק כהאי לישנא קמא דבסוגיא דבת ט' שנים ויום א' שאין למאן דשמא בחלו דדיה ואז הוו הסימנים למטה סימן גמור אפי' תוך הזמן ולית' כלל לדבריו דבדוחק אמרינן בפ"ק דיבמות דבנים הרי הן כסימני' ואפי' גבי בנים דוקא שתלד בנים של קיימא אבל לא נפלים כ"ש דבוחל הדדין אינן כסימנין ועוד אפי' רש"י גופא איכא לדקדק מדפי' דסבר כמ"ד דמבת ט' ויום א' הוו שערות סימנים וכו'. ואמאי הוצרך רש"י לפרש כן דלמא אתא ככ"ע ושאני הכא דאיכא שדים נכונו כמו שמסיק אלא ש"מ שאין חילוק. ועוד דהת' גופא מניין דחשבינן כגדולה ממש שמא לא חשבינן לענין גדולה אלא לענין תשמיש במגרו בה כמו בן י"ב ויום א' דבוודאי אינו גדול לכ"ע אלא דחשבינן כגדול. וכ"ש לפי דעת הרא"ש שהיא גירסא משובשת וז"ל זו היא גירס' הספרים. וקשה דלא מצינו בשום מקום גבי תינוקת בת ט' שנים וגרס דגירס' משובשת היא ובפ' מי שמתו גבי ק"ש קתני אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר פי' לקרות ק"ש אם ישן עמהם בקירוב בשר ועד כמה תינוקת בת ג' שנים ויום אחד תינוק בן ט' שנה ויום א'. א"ד תינוקות בת י"א שנה ויום א' ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו פי' קרובי' לשדים נכונו פי' שהיא שנה הסמוכה לגדלות ע"כ והלכה כלישנא בתרא וכדברי הרא"ש להחמיר ולאסור שנה לפני גדלות כתב הרי"ף וז"ל א"ר אבהו ל"ש אלא דמיקדשא אבל לא מיקדשא לית לן בה ומשמע לפי גירסתו דקאי אבושה לעמוד לפניו ערומה והשיג עליו הרא"ש וכת' לא ראיתי גירסא זו בספרים וגם מעובדא דרב אחא בר אבא דשקיל לבת ברתיה בכנפיה א"ל רב חסדא חתניה לא ידע מר דמיקדשא משמע דכי מיקדשא בכל ענין אסור פי' אפי' קטנה מאוד וא"כ דלעיל דיהיב שיעור ע"כ בלא מיקדשא איירי והר"ן נמי השיגו. מסקינן בסוגיא רב אחא בר אבא אקלע לבי רב חסדא חתניה שקלה לבת ברתה בכנפיה א"ל לא סבר לה מר דמיקדשא פי' אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מא"א א"ל עבר לה אדרב דאמר רב יודא ואיתימא ר' אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמ' בפלוני אני רוצה מר נמי עבר לה אדשמואל דאמר שמואל אין משתמשין באשה כלל א"ל אנא כאידך דשמואל ס"ל דאמר שמואל הכל לשם שמים. וכתבו התוס' על זה אנו סומכי' השתא שאנו משתמשי' בנשי' ע"כ. אבל מ"מ להתיר שישמש במרחץ ע"י שפחות נראה פשוט לאיסור וכמו שכת' בפ' אעפ"י סי' כ"ז כת' הריטב"א בסוף מסכת קידושין הכל לשם שמים וכן הלכת' דהכל לפי מה שאדם מכיר בעצמו ואם ראוי לעשות לו הרחקה ליצרו עושה ואפי' להסתכל בבגדי צבעונים של אשה אסור כדאית במסכת ע"ז ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל בבגדי צבעונים של אשה ולדבר ולהסתכל בערוה ושואל בשלום אשה והיינו ההיא דר' יוחנן דיתיב אשערי טבילה ולא חייש לאיסור ע"ה. ור' אמא דנפקי לי' אמהתא דבי קיסר וכמה מרבנן דמשתעי בהדי ההיא מטרונית' ורב אדא בר אהבה שאמר בכתובות דנקיט כלה אכתפיה ורקידו ביה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן אלא שאין ראוי להקל בה אלא חסיד גדול שמכיר ביצרו ולא כל ת"ח בוטחין ביצריהן כדחזינן בשמעתין כל הני עובדא דמייתי ואשרי מי שגובר על יצרו ועמלו ואמונתו בתורה שדברי תורה עומדין לו לאדם בילדותו ונותנין לו אחרית ותקוה לזקנתו שנאמ' עוד ינובון בשיבה דשנים ורענני' יהיו עכ"ל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה