ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן יא
דין דבן תשע שנים ויום א' גר עמוני מואבי מצרי ואדומי שני שבאים על בת ישראל פסלה מן הכהונה שאם בת כהן היא אסורה לאכול תרומה ופסולה נמי מלישא שא לכהן אבל הבת כשר' לכהונה וספק חלל שנתער' במשפחה ואין מכירין אותה וכו' ובתן של אותו משפח' מותרין לכתחלה אבל אין מוציאין אותה מיד כהן אם כבר נשא. אבל אלמנה ובת ספק חלל אסורי' ומוציאין מיד כהן:
ת"ר בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני מואבי מצרי ואדומי כותי ונתן חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל פסלה. ר' יוסי אומר כל שזרעו פוסל פוסל רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין ת"ק ובין ר' יוסי א"ר יוחנן מצרי שני איכא בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה דת"ק סבר ככהן גדול באלמנה מאי כ"ג באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה אף כל שביאתו בעבירה פוסל, ור' יוסי אומר ככ"ג באלמנה מאי כ"ג שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול דאמר קרא בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין ר' יוסי ובין רשב"ג אמר עולא גר עמוני ומואבי איכא בנייהו ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה דר"י סבר מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול פוסל אף כל שזרעו פסול פוסל. ורשב"ג סבר ככ"ג באלמנ' מה כ"ג באלמנ' שכל זרעו פסול אף כל שזרעו פסול אפי' נקיבו' לאפוקי גר עמוני ומואבי דנקיבות הוו כשירות לבא בקהל דאמר מר עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והלכת' כת"ק דס"ל פוסלין את האשה לכהונה מאחר שביאתו בעבירה וכאשר כתבנו ביבמות בפ' הבא על יבמתו סי' כ"ז. אבל לפסול את הבת אעפ"י שביאתו בעבירה אינו פוסל בגר עמוני ומואבי ומצרי שני כאשר כתבנו בפ' הערל סי' כ"ב תו מסיק א"ר חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה מאן מיקל בהני תנאי רשב"ג דקאמר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו למעוטי מאי למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר' יהוד' בן בתירה על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה מאי טעמא הוי ספק ספיק' וס"ס לקולא. ופרש"י אלמנת עיסה אלמנת ספק חלל שהי' מעורבת בספיקות בעלה היה ספק והיא באה מכחו דה"ל ס"ס ודוחק הוא בעיני לפרש דכה"ג הוי ספק ספיקא אלא חד ספק ממש הוא ופשיטא שאסורה אלא אלמנה מן השפחה שנטמע בה ספק חלל דהוי בעלה ס"ס וכדפרי' בפ"ק דכתובות סימ' מ"ג ושם כת' המסקנא שהאלמנה והבת אסורה מכח ספק ספיקא לכתחלה אבל בדיעבד נראה דלא תצא אפי' הבת ולא נימא מאחר שהאלמנה לכ"ג לכתחלה אסורה לר"ג א"כ הבת אפילו תצא לית' דלא עשו מעלה ביוחסין אלא לכתחילה לאוסרה על הכהונה אבל לא להוציא אותה מבעלה מאחר דספק ספיקה מותר בכל התורה: