ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן י
דין דשתוקי ואסופי וספק ממזר וכותי אסורי' מדרבנן אפי' לבא זה בזה ואם נשאו יוציא והולד הולך כאבותיו ואין להם היתר לישא אלא בת גר והולד הולך אחר הפגום ואם יש באותו עיר או מדינה שנמצא שם האסופי גוי או שפחה שהם ראוים לילד והאסופי נשא גיורת הרי היא בספק א"א ואין הבא עליה נהרג מספק. וכן שתוקי שנש' ישראלית ואביה או אחיה חיין בשעה שנתעברה אמו או אם נשא אשה גרושה שאפשר שבעלה הראשון היה אביו וכן כל כיוצא בזה שיכול שערוה היא עליו ואין קידושין בה הבא עליה אינו נהרג מספק א"א. וכן הפורש מדרכי ישראל ופורץ בעריות ולא כות' כתובה וגיטין מחזיקים בניהם לממזרים:
מתניתין כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה ור' יהודא אוסר. ומפרש רבא בגמרא דה"ק כל האסורין לבא בקהל ומאי ניהו גר עמוני ומואבי מותרין לבא זה בזה ואעפ"י שר' יהוד' אוסר גר בממזרת פי' בממזר ונתין כותי שתוקי אסופי. ה"מ גר דראוי לבא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאינו ראויין לבא בקהל לא וכולי' חד תנא הוא. ר' אליעזר אומר ודאין בודאין כגון ממזרת ונתיני' מותרים ודאין בספיקן כגון ממזרי ונתיני ושתוקי ואסופי וספיקן בודאין כגון שתוקי ואסופי וממזרי ונתיני וספיקן בספיקן אסור שמא זה כשר וזה פסול. ואלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותים פי' אותן שהושיב סנחריב בערי שומרון כדכתיב ויבא מלך אשור אנשים מאשר כו'. ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב וישלח בם את האריות כו'. ומביא בסוגיא דמ"ה חשבוה כותים ספק משום שנתערבו בהם ממזרים ועבדים ושפחות. וכתב עליו הר"ן וז"ל כך כתב רש"י אבל הרמב"ם בפ' ט"ו מהלכות איסורי ביאה התיר שתוקי ואסופי בנתינים והוא דבר תימא. ואפשר דלטעמי' אזל שכתב בפ' דנתינים אינן אסורין אלא מדרבנן ולפיכך הורה להקל בשתוקי ואסופי שתולין לומר ממזרים הם ומותרי' בנתיני' שהרי' אפי' הם ישראלים גמורים מותרין מן התורה בנתינים ע"כ וכבר כתבנו דלית' דנתיני' אסורי' מדאוריית' וא"כ שתוקי ואסופי אסורי' בנתי' מכח ספק ולא פליגי אלא בשתוקי ואסופי לבא זה בזה או בממזרי' ורבנן סבירי כיון דשתוקי ואסופי מדאוריית' שרי כדפרשינן לעיל ולא אסרו אלא משו' מעלה דיוחסין כי עביד מעלה בכשרין כלו' למיפסלינהו בישראלי' אבל זה בזה מותרין ור"א ס"ל דאפי' בהני עבדי מעלה לאיסור הספיקות והכי קי"ל דאמר רב יהוד' אמר רב הלכה כר"א ואע"ג דשמואל פליגי מ"מ הלכה כרב באיסורין לגבי שמואל ועוד דרבא נמי ס"ל דהלכה כר"א בפ' החולץ גבי ספק בן ט' לראשון כו' והלכה כרבה ע"כ התוס'. ועוד אני אומ' דסתמא ואח"כ מחלוקת הוא דהלכ' כמחלוקת והיינו סתמא דריש פרקין. כתב הטור וז"ל כל אלו הספיקות כגון ספק ממזר ואסופי ושתוקי וכותי אסורין לבא זה בזה ואם נשאו ויצאו הולד כאבותיו ואין להם תקנה אלא שישאו מהגרים והולד הולך אחר הפגום כו'. וכתב הרמב"ם ירא' לי שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה שראויה לילד הואיל והאסופי בנמצא בה ספק גוי או עבד כשישא גיורות הרי זו ספק א"א והבא עליה פטור שאין הורגין מספק וכן נר' לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שתהיה ערוה לו הרי הוא בספק א"א שאין קידושין בעריות ואיזה היא אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו כל אשה שאביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו וכל אשה שנתגרשה או נתארמלה שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו. כתב הקאר"ו וז"ל שמצא כתו' שהשיב רבינו שמשון על הקראי' שאסור להתחתן בהם לפי שנשותיהן מקודשת להם בכסף או בביאה ומגרשין נשותיהם שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמי' בגטין ונישאו' לאחרי' בחיי הבעלי' ונמצאו הבנים ממזרים מאשת איש עכ"ל ואני שמעתי שחכם גדול בא"י רצה להתיר את הקראים ונקצרה לו השעה מן השמים והלך לעולמו ולא נשא פנים לתורה ברוך המקום. עוד הביא הקאר"ו תשובת רב נטוראי שכת' על אות' שפרשו מדרכי ישראל והם פרוצים בעריות ואין כותבין כתובות ולא גיטין ולא חולצין ולא מייבמין כיון שהיו פרוצים בעריות ולא כתבו גיטי נשים בניהם ממזרים וא"א לקבלם כל עיקר וכת' עוד אם באים אבות וחוזרים בהם ומקבלים עליהם כל מצות כשאר ישראל קבלו אותן שנולדו מטיפ' קדושה ונולדו בכשרות ובדקו בולדותיה' ודקדקו בהם וכל מי שיש בו שמץ פסול הכריזו עליו והפרישוהו ויהיה מובדל מישראל. עכ"ל.