ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כה
מסקינן בסוגי' אמר רבא מנא אמינ' לה דתנן אמר ר"ש מעשה במגידה של דסקי' ביבנה שהית' עומד' בחזקת שלימה ומדדו ונמצאו חסירה כל טהרות שנעשו על גבה היה ר' טרפון מטהר ור"ע מטמ' אמר ר' טרפון מקוה זה בחזקת שלום היא עומדת מספק אתה בא לחסרו אל תחסרנו מספק אמר ר"ע אדם זה בחזקת טמא הוא עומד מספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק אמר ר"ט משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהו' בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה אמר ר"ע משל לעומד ע"ג המזבח ונודע שהו' בעל מום שעבודתו פסולה. אמר ר' טרפון אתה דומיתו לבעל מום ואני דומיתיו לבן גרושה או בן חלוצה נראה למי דומה או דומה לבן גרושה או לבן חלוצה נדונינו כבן גרושה או כבן חלוצה אם דומה לבעל מום נדונינו כבעל מום התחיל ר"ע לדון מקוה פסולה ביחיד ובע' מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה או בן חלוצה שפסולו בשנים אמר ליה ר"ט עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים וכתבו התו' אמר ר' טרפון משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח וא"ת מאי משל הוא זה הרי המשל הוא זה אפי' נודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודה כשירה כדמוכח בסמוך מקרא ובכה"ג גבי מקוה אם נמצאו שמדידתה הית' תחלה בטעות טהרותיו טמאות למפרע אפי' לר' טרפון. ואומ' ר"י דבתרי פליגי פליגי בטהרות שנעשו על גביו למפרע מר אזל בתר חזקה דמקוה ומר אזל בתר חזקה דאדם ובשלא נודע חסרון המקוה למפרע ופליגי נמי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו העדים והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה ר' טרפון אומר כשירה העבוד' מידי דהוה אבן גרושה ובן חלוצה ואהא קאי המשל ע"כ והלכה כר"ע בתרוייהו. והריטב"א כתב בשם הרמב"ן דתירץ דבן גרושה וחלוצה לא הכשירה התורה עבודתו למפרע שנמצא וודאי חלל אלא כשנמצא ספק חלל וסבר ר"ט בטעמא דמלתא משום דאזלינן בתר כהן דאמרינן כהן זה בחזקת כשר' עומד מספק אתה בא לפוסלו אל תפסיל מספק למפרע ואע"ג דמכאן ולהבא מיפסל שאין מכשירין ספקות לכתחלה אבל למפרע העמידנו על חזקתו וכי היכי דגבי קרבן אזל בתר כהן ולא בתר המחוייב קרבן ואדם זה חייב קרבן היה בודאי ואל תפסדנו מספק ה"נ במקוה אזלינן בתר מקוה גופיה ולא בתר הטביל' בו. ור"ע מדמי' לי לבעל מום שעבד שעבודתו פסולה למפרע ולא אמרינן עכשיו הומם ה"נ גבי מקוה עכשיו חסר והא דאמרינן בסוגי' ובן גרושה וחלוצה דעבודתו כשיר' כו' כל הסוגי' איירי בספק. וכ"ת הוא בעצמו כת' שזה היה נכון לפרש אלא דלישנא דמתניתן דקתני ונודע שהוא בן גרושה שנודע בוודאי משמע. הכא ריהט' דסוגי' דאמרי' אפי' חללין שבו זה היה כשר ונתחלל ה"נ אית' בירושלמי בהדיא והנכון לפר' דברים כמשמע' ופשוטן כלומ' דר' טרפון ה"ק דאדם טמא שטבל אתמול במקו' זה עד שלא נמצ' חסר אע"פ שלא עלת' טבילתו מכאן ולהבא אין מניחין אותו להתעסק בטהרות עד שיטבול אין לתמוה היא' תעלה לו אות' טבילה לטהרות שנגע אתמול שהרי מצינו כיוצא בזה אפי' בפסול ודאי דכהן שנמצא בן גרושה עבודתו מכאן ולהבא פסול' ולמפר' כשירה ואעפ"י שנודע שאתמול פסול היה שבק הוא דין תורה אשתכח דעיקר טעמא דר"ט היינו משום דאזל בתר מקוה כדקתני בהדי' אלא שבמשל זה מטעים דבריו שמטהר טהרותיו של טובל זה למפרע. ומטמא אותן להבא ור"ע סבר דבתר טובל אזלינן כי היכי דאזלינן בבע' מום בתר חייבי קרבנות ולא נפלוג בספיקא בין להבא ובין למפר' עכ"ל ואין נפקות' לפי' זה לפי' התוס' מאחר שהלכה כר"ע ונחייר לסוגיא האי בעל מום שפסולו ביחיד ה"ד אי דקא מכחיש לי' מי מהימן אלא דשתק ודכוותי' גבי בן גרושה ובן חלוצה דשתק וקתני מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים ואביי אמר לעולם דקא מכחיש לי' ודקאמרת אמאי מהימן דא"ל שלח אחוי ע"כ. וכתבו התוס' שלח אחוי תרגום של והפשיט ושלח. מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר עד א' נאמן עליו ואפי' עד א' מכחיש ואע"ג דאליבא דאביי קאי והלכה כרבא. מ"מ בההיא סבר' לא פליגי ועוד אוקימת' דאביי עיקר דהא תלמודא דייק הכי דמסי' והיינו דקתני מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים פירש"י והיינו דקתני בעל מום שפסולו בגופו שנוכל לברר הדברים וכן מקוה חסרונו לפנינו. תו מסיק ובן גרוש' ובן חלוצה דעבודתו כשירה מנלן א"ר יודא אמר שמואל אמר קרא והית' לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול, אבוהו דשמואל אמר מהכא ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אפי' חולין שבו תרצה ר' ינאי אמר מהכא ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו אלא זה כשר ונתחלל פיר' שאעפ"י שנמצא חלל ודאי מ"מ בחזקת כהן כשר היה בימים ולהכי קרי לי' קרא כהן אפי' השתא שנודע פסולו לפי שעבודתו כשירה ככהן גמור. בעל מום דעבודתו פסולה מנלן א"ר יהוד' אמר שמואל דאמר קרא לכן אמר לי הנני נותן את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב א"ר נחמן וי"ו דשלום קטיעא היא ע"כ. פי' הריצב"א שכרות' בנתיי' דאי לא הל"ל זמירת' היא ונ"מ לס"ת וי"ס להגי' כל הספרים שכ' כדרכו: