ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן יב
פיסקא היכא דאמר סתם ע"מ שירצה אבא אין מפרשינן אב' ע"מ שישתוק קאמר או ע"מ שיאמר אין או ע"מ וו שלא ימחה קאמר ולכאורה נראה לפי מה דקי"ל כר' ינאי א"כ ע"ט שירצה אבא דקאמר מתניתן סתמא היינו פירושא שישתוק אבא וסיפא איירי שאמר להדי' ע"ט שלא ימחה אבא וכן יראה לעיל להדיא מלשון הרא"ש שהבאתי וכן דעת הטור שכתב אמר ע"מ שירצה אבא ר"ל ע"מ שישתוק אבא ותלוי זה בנוסח הגירסות כדפריך רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא אי גרס מציעתא בהדי רישא או בהדי סיפא וז"ל הר"ן א"ה רישא ומציעת' בחד טעמא וסיפא בחד טעמ' כך היא הגירס' במקצת ספרים וה"פ דרישא וודאי לא מיתוקמא באומר שלא ימחה דא"כ היכי רצה האב מקודשת דהא כיון במחאתו אפי' שתק בשעת שמיעה או אמר אין בידו למחות אח"כ אלא וודאי סיפא בלחוד הוא דמיתוקמא בשלא ימחה אבל רישא ומציעת' בשישתוק כדאוקימנ' מעיקרא. וה"ה דה"מ לאוקמי מציעתא בשלא ימחה כי סיפא ומ"ה מת האב ולא מיחה מקודשת וע"מ שירצה דרישא פירושה דאמר אין מעיקרא אלא משום דאוקימתא דסיפא לאו הוי כלישנא דמתניתן ניחא לי' לאוקמי מציעת' בהדי רישא לקיומי לישנא דמתניתן בכל מה דאפשר לי' ורש"י ז"ל גרס רישא בחד טעמא ומציעת' וסיפא בחד טעמא כלומ' דרישא בדאמר אין ומציעת' וסיפא באמר ע"מ שלא ימחה ולהך נוסחא ע"מ שירצה פי' דאמר אין והאי דלא אוקי מציעתא בהדי רישא ונימא לשירצה פירושי שישתוק היינו טעמא משום דכיון דיכלינן לקיומי מאי דסבירא לי' מעיקרא דע"מ שירצה היינו דאמר אין מקיימינן לי' משום דשירצה הרי משמע אין ועוד דעדיף טפי למימר דמת האב ומת הבן בחד גוונא איירי ע"כ והנה מה שכתב שרש"י גרס רישא בחד טעמא ומציעת' וסיפ' בחד טעמא כלומר רישא בדאמר אין לא מצאתי ברש"י ואדרבה רש"י מפרש דרישא איירי בע"מ שישתוק אבא כדאוקימנ' ומציעת' וסיפא בע"מ שלא ימחה קאמר והיינו טעמא דלא מסתבר לרש"י לומר דחזר מקמייתא קמא דאיירי בע"מ שישתוק אבא אלא דחיק ליה לומר דמציעת' איירי דווקא בע"מ שישתוק וסיפא בע"מ שלא ימחה ולחלק בין מת האב למת הבן לומר דאיירי בשני עניינים לכך אומר דמציעת' נמי איירי עם הסיפא בחד טעמא בע"מ שלא ימחה אבל כ"ש דנוכל לומר דאיירי בע"מ שישתוק אבא כמו רישא. ונראה בעיני דגירסא ראשונה היא הנכונה דרישא ומציעתא בחד טעמא איירי דהא כבר אוקמי לרישא וסיפא בהכי דע"מ שישתוק אבא קאמר ואדרבה סתמא דתלמוד' אתחיל מאי ע"מ שירצה אבא אלימא עד שיאמר אבא אין כו'. משמע שאינו רוצה לפרש כן שיהא ע"מ שירצה פירושו שיאמר אין ס"ד לכל גרסות רישא דמתניתן עד שירצה אבא שישתוק בשעת שמיעה וכן הוא עיקר והיינו כדעת הטור. והקאר"ו תמה עליו וכתב במה שכתב רבינו ע"מ שירצה אבא ר"ל ע"מ שישתוק מבואר שאינו לא כשיטת הרמב"ן ולא כשיטת הרמב"ם ולא כשיטת הרא"ש ע"כ ולא דבר נכונה היא דאדרבה כיון דעת אביו הרא"ש גם מה שכתב שאינו כשיטת הרמב"ן זה אינו דהרמב"ן פסק כרב יוסף דמפרש ע"מ שירצה אבא ע"מ שלא ימח' אבל לר' ינאי דקי"ל אנו כוותי' אפשר אף הרמב"ן מודה דמפרשינן ע"מ שירצה ע"מ שישתוק קאמר: